.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

.
   

אבחון השליטה הצדית

שלושה ילדים - המצהירים שהם ימניים - נבדקים במבחן מהירות תפקוד וכל אחד מהם מבצע את המטלה בידו הימנית ב-20 שניות. ממצאי האבחון יאשרו את ימניותם ויציינו אחידות בתפקודם התנועתי. כאשר הילדים יתבקשו לבצע את אותה מטלה ביד השמאלית שלהם תמונת השליטה שלהם תשתנה.

הראשון משיג תוצאה של 20 ימין 49 שמאל, השני 20 ימין 20 שמאל והשלישי 20 ימין 13 שמאל.

הנבדק הראשון הוא אכן ימני ומצטיין בשליטה צדית חזקה (העולה על היחס התקני של 3/2), הנבדק השני סובל מדו-צדיות והשלישי הוא איטר. בבדיקה השוואתית מסתבר אם כן שלא כל השלושה הם ימניים ורמתם התנועתית אינה שווה.

בדיקת השליטה הצדית היא מלאכת מחשבת שיש לבצע בזהירות ובקפדנות רבה. ממצאי האבחון של הצדיות מושפעים במידה רבה מהכלים, מהסביבה הפיזית ומהשיטות של הבדיקה עצמה. ככל שהפעילות שהנבדקים מתבקשים לבצע שגרתית יותר כך עולה מספר הימניים - האיטרים שעברו היימנה ייטיבו לתפקד במטלות אלה בימינם. ככל שהפעילות הבוחנת את השליטה הצדית נדירה יותר כך יעלה -באותה אוכלוסייה של נבדקים -מספר האיטרים והדו-צדיים.

ה"מוימנים" לא תרגלו את הפעילות משום כך היא חושפת את השליטה המקורית, השמאלית, שלהם או מצביעה על העובדה שהם הובאו לשוויוניות במיומנות הידיים. כלומר, אם נערוך אבחון של היד השלטת לקבוצת נבדקים באמצעות שני כלים, האחד שגרתי - מטלה גרפומוטורית כמו עיצוב קוים - והשני בלתי שגרתי - חלוקת קלפים - אומדן הימניים, האיטרים והדו-צדיים יהיה שונה באותה קבוצה עצמה.

לא רק שכיחות הפעילות המאבחנת משפיעה על ממצאי הבדיקה כי אם גם מבנה המבחן עצמו. אחד המומחים הגדולים לליקויי למידה בתחום הכשרים הלשוניים בנה כלי לאבחון כשרים תפיסתיים ותיאום חזותי-תנועתי. איש זה נמנה עם הסניגורים הבולטים ופעל רבות לטיהור שמם של האיטרים. בבואו לבחון את הכלי שבנה הוא מצא, בעגמת נפש, שהאיטרים נוטים להיכשל בביצוע מבחנו. החידה נפתרהלאחר שהוא צילם, בתמונת ראי, את המבחן שהוא בנה. בייצוג החדש של היפוך המבחן המקורי, לא נמצא הבדל בין תפקודם של הנבדקים האיטרים והימנים. רוב המבחנים נבנים על-ידי מחברים ימניים שאינם לוקחים בחשבון נתון זה ועלולים להפלות לרעה את הנבדק האיטר.

המטלות שבודקות את הצדיות הן תנועתיות, לכן יש לשקול את כל האפשרויות שעלולות לפגום בתפקודו התנועתי של הילד במהלך האבחון.

חוק "המאמץ הפחות" מנוצל למטרות בדיקות אחדות, אך הוא גם עלול, אם לא מודעים לו, לשבש את אמינות הממצאים. אחד המבחנים המקובלים לאיתור העין השלטת הוא מבחן הקליידוסקופ. בבדיקה זו מתבקש הילד להסתכל בקליידוסקופ והעין השלטת נקבעת לפי זו שהוא מעדיף בביצוע מטלה זו.

הקליידוסקופ מונח על השולחן והילד מרים אותו בידו השלטת - או המיומנת - ומביא אותו (על בסיס עיקרון "המאמץ הפחות") אל העין שנמצאת בצדה של היד הזו ולא בהכרח אל העין השלטת. אם שליטת העין חזקה ומגובשת, היא תגבר על החסכונות התנועתיים שחוק המאמץ הפחות מציע. אולם אם הילד טרם גיבש שליטה עינית, העין תבחר לפי היד האוחזת בכלי הבדיקה.

כדי להימנע מהטעיה כזו וכדי לנטרל את ההשפעה של השליטה הידנית על איתור העין השלטת, יש להורות לנבדק לאחוז בקליידוסקופ פעם ביד אחת ופעם ביד השנייה. אם, למרות החלפת הידיים הילד מסתכל תמיד באותה עין, סביר להניח שהיא השלטת. אם הוא מחליף את העין לפי היד האוחזת בכלי האבחון, השליטה העינית שלו מוטלת בספק.

משתנים תנועתיים נוספים עלולים להתערב ולשבש את אמינות הבדיקה. ילד שמתקשה לשבור את קו האמצע עלול לגלות הפרעות בביצוע מטלות הבדיקה ולהציג תמונה מסולפת של פרופיל השליטה הצדית שלו. בדיקת העין השלטת צריכה תמיד להיעשות כאשר שתי העיניים פקוחות. עצימת עין היא פעילות תנועתית מורכבת וקיים חשש שילד המיטיב לעצום את העין השלטת יבחר להסתכל בעין המשנית שלו. נתונים שמקורם בסביבה הפיזית של חדר האבחון יכולים אף הם להשפיע על תוצאות הבדיקה. במבחן הקליידוסקופ, למשל, הנבדקים צריכים לעמוד מול מקור אור. אם הם יעמדו מול קיר כשחלון מואר לשמאלם, הם יעדיפו להסתכל בעין שמאל המבטיחה תמונת קליידוסקופ מרהיבה ולא בעין ימין- השלטת, אולי - שרואה תמונה מטושטשת וחשוכה.

הריאיון אינו הכלי הנכון לבדיקת שליטה צדית. אין לשאול את הנבדק באיזו יד הוא מבצע פעילויות שגרתיות - כתיבה, אכילה וכד' - אלא יש לבדוק את הנושא באמצעות כלים אבחוניים שנועדו למטרה זו. לא די להיווכח שהנבדק אכן מתפקד כפי שהוא הצהיר. אנו לא מטילים ספק בכנות דבריו, אולם העובדה שהוא מרבה לפעול ביד מסוימת לא אומרת שזו אכן היד השלטת שלו.

דרישה זו נשמעת צורמת ומגוחכת בפשטותה, אולם כאשר אנו סוקרים את הספרות המקצועית אנו נדהמים לגלות כי במקורות מכובדים ביותר, הקביעה של הצד השליט נעשית על בסיס תחקור הנבדק או תצפית בפעילותו. שיטת "עשה זאת בעצמך" באמצעות שאלון לזיהוי היד השלטת מוצעת על-ידי קורן הנחשב לאחד המומחים הבולטים בחקר השליטה הצדית. קורן מודע היטיב לתהליכי ההיימנה ולאיטרות חבויה, כלומר הוא יודע כי ניתן להתרגל לפעילות - נחותה, דלה - ביד המשנית, אך הדבר אינו מונע ממנו לבסס את קביעת השליטה הצדית על שאלון התנהגותי.





ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם