.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

 

.
   
יש שני סוגים של איטרים עקשנים - אלה שלא רוצים להשתנות ואלה שרוצים אך לא יכולים להשתנות
Lauren Julius Harris

היימנה חינוכית ומסתגלת

ההיימנה (דקסטרליזציה) היא תהליך שבו האיטר עובר הסבה - באמצעות תרגול ואימון - לעדיפות תפקודית של יד ימין. תהליך היעלמות האיטרות, החריף והתלול בקרב ילדיםצעירים, ממשיך לאורך כל החיים. קורן ועמיתיו מדדו ירידה מתמשכת זו. בגיל עשר נמצאו 15% של ילדים איטרים, בקרב גילאי חמישים נותרו רק 5% 1% של איטרים. המסקנה  ובקבוצת הגילים שמעל שמונים שנים נמצא רק המקאברית והמפוקפקת מאוד שהחוקר הסיק ממצאים אלה היא שלא האיטרות אלא האיטרים הם המקדימים - לעומת הימניים - להיעלם עם העלייה בגיל.

הסבר מוצק ומשכנע יותר לעלייה המתמדת בימניות - על חשבון ירידה באיטרות - מביאה תאורית "הידות הנלמדת".

ימניות כפוייה - הידות הנלמדת
בשל האמונות התפלות בגנות האיטרות הופעל בכל רחבי העולם מאז ומתמיד לחץ חברתי בוטה ותקיף להיימנת הילד האיטר. ההיימנה בוצעה בעבר במגמתיות, בכפייה ולעתים אף באכזריות. האיטרות נתפסה כפגם שיש לתקן ולהכחיד. הורים ומחנכים נרתמו בנחישות לאילוף ול"נורמליזציה" של הילד האיטר. היות שהכתיבה היא הפעילות הידנית המודרכת והמבוקרת ביותר היא הפכה קרבן מרכזי ל"גירוש השדים" של האיטרות. עד מחצית המאה העשרים מורים והורים הונחו - על-ידי אנשי הגות, רופאים, פסיכולוגים ומומחים אחרים - לחנך את הילדים ללא התחשבות בצדם השליט, ואם צריך בכפייה לכתיבה ביד ימין. שרידי הלחץ החברתי לכתיבה ביד ימין ניכרים עד היום במסגרת המשפחתית והבית-ספרית.

ההיימנה החינוכית בתוך המשפחה מקבלת חיזוק מעדויות מחקריות לפיהן למשפחה של אם ימנית ואב איטר 9% של ילדים איטרים ואילו למשפחה של אם איטרת ואב ימני 20% .של ילדים איטרים. ממצאים אלה מתיישבים יפה עם השערת ההסבה החינוכית לימניות. החינוך התנועתי של הילד הצעיר נתון ברוב המשפחות בידי האם. במשפחה הראשונה ההתנהגות התנועתית של האם הימנית לא תואמת את מערכי התנועה שלילדיה האיטרים ומקצתם מובאים, בתהליך אטי - לא מודע ולא מתוכנן - לתפקוד ביד ימין. במשפחה השנייה התנועתיות של האם האיטרת מתחברת עם ההתפתחות הטבעית של ילדיה האיטרים ומשום כך הם "מורשים" להישאר בצד השליט המקורי שלהם.

כדי להביא ראיות להצלחת החינוך "המיימין" קורן מדווח על מחקר שבחן את יד הכתיבה של מעל 7.500 תלמידים בארה"ב. במשפחות הסיניות, בפרט בקרב המסורתיות יותר, אין רואים בעין יפה שימוש ביד שמאל לכתיבה ולאכילה. תוצאות המחקר הראו כי 9,9% מקרב התלמידים הלא-סיניים כתבו ביד שמאל ורק 6,5% מקרב ילדי המהגרים הסיניים היו איטרים בכתיבה. "הלחץ החברתי צמצם את שיעור האיטרות הגלויה, לכל הפחות בפעולה הראשית שהייתה מטרת הלחץ, הלא היא הכתיבה".

קורן ועמיתיו חקרו את שינוי הידות בקרב אוכלוסיית האיטרים. יותר ממחצית האיטרים שעברו היימנה זכרו ניסיונות ממשיים להמרתם לימניות. עיקר מאמצי ההיימנה התרכזו בהם בעודם צעירים, לפני כיתה ג'.

ההבדלים בין אומדן הצדיות באיברי הגוף השונים יכולים להעיד אף הם על קיומה וכוחה של ההיימנה החינוכית. היד היא היעד הראשי, הקרבן הנוח ביותר לחינוך ולעיצוב ואכן, הימניות הגבוהה ביותר נמדדת בשליטה צדית ידנית. בשל הקשר האמיץ בין תפקוד ידני לבין פעילות עינית, העין מצטרפת -כך משערים - אל תהליך היימנת היד. היימנת העין, משום כך, נמצאת במקום שני בתהליך הדקסטרליזצה. הרגל מויימנת רק בתחומי ספורט מסוימים לכן מספרם של בעלי שליטה רגלית שמאלית גבוה. את האוזן לא מטרידים בלחצי היימנה סביבתיים ואכן אחוז השליטה האוזנית השמאלית - או המעורבת - הוא הגבוה ביותר. שונות זאת בין צדיות הקולטנים והמבצעים - יד, עין, רגל, אוזן - והעלייה המרשימה בשמאליות באיברים שאינם נדרשים לימניות מעלות את הרעיון כי ההעדפה הצדית אינה תורשתית אלא אקראית.

ההיימנה מתוך תרגול ואימון חלה רק על הידיים, שאר האיברים - עין, רגל, אוזן - אינם עוברים הסבה ונשארים על-פי-רוב בשליטה המקורית - השמאלית. חוקרים אחדים סבורים שאצל מקצת הילדים שעוברים היימנה של היד גם העין הימנית מצטרפת עם השנים אל השליטה הצדית של היד. סוגיה זו, כמו רבות אחרות בתחום זה, עדיין ממתינה לאישוש מחקרי. ילד בעל שמאליות מקורית חזקה לעולם, לא יוימן אך ניסיונות הסטת השליטה הצדית עלולים לגרום לו לנזקים לשוניים ותנועתיים כבדים.

היעד השכיח ביותר להעברה לימניות הייתה, כמצופה, הכתיבה. יזמי השינוי הבולטים ביותר הם המורה 28% וההורה 27% . ההסבה לימניות נשאה אופי תרגולי - העברת העיפרון על-ידי המבוגר מיד שמאל ליד ימין של הילד ב-44% של המקרים - בניסיונות של שכנוע, וויכוח, הפחדה ופנייה להגיון של הילד ב-27% או בנקיטת עונש גופני ב-29% מכלל המקרים שיעור " ההצלחה" של המרת האיטרים לתפקוד ימני כללי נאמד ב-41% . " הצלחת" ההיימנה בכתיב גבוהה יותר ו- 57% מכלל האיטרים אימצו כתיבה ביד ימין.

מידת ההצלחה של ההיימנה החינוכית מותנית בגיל הילד. ילדים צעירים, לפני גיל שמונה, נעתרים ביתר קלות מהמבוגרים למאמצי ההסבה. כאשר לחצי ההיימנה חזקים ומופעלים על הילד הצעיר, ארבעה מתוך חמישה איטרים עוברים לתפקוד ביד ימין.

הבנות נכנעות ביתר קלות להיימנה 61% מהבנים 23%. ההבדל מוסבר בנטייה החזקה יותר של הבנות לקונפורמיות ולכישורי ההסתגלות הגבוהים שלהן.

ההדגמה הקיצונית ביותר להשפעות ההיימנה ולהכחדת האיטרות נצפית בטייואן. בארץ זו יש הקפדה חמורה על תפקוד ביד ימין, מגיל צעיר ולאורך כל שנות הלימוד והחינוך. התוצאה של מכבש כופה ימניות זה היא שבקרב אנשי טייואן פחות מ-1% כותבים ופחות מ-2% אוכלים ביד שמאל. הלחצים המחנכים פועלים על מערכי תנועה נבחרים - כתיבה, אכילה - והצדיות השמאלית ממשיכה לשרת את המויימנים בשאר דפוסי התנועה היום-יומיים. בדיקת ילדי טייואן בפעילויות גזירה, הפעלת פטיש וכד' העלתה 14% של איטרים, אומדן זהה לזה שנמדד בסביבות מתירניות יותר בגישתן לאיטרות.

בדיקה יסודית של התפקוד הידני מעלה שאנשים שעברו היימנה כביכול "מוצלחת" מתפקדים למעשה כאיטרים ברוב ההתנהגות התנועתית שלהם. ככל שהפעילות התנועתית שנבדקת נדירה יותר - ואינה משמשת קרבן לחינוך המיימין - כך עולה בה אחוז האיטרות. צחצוח שיניים חושף 18% והצתת גפרור מעלה 20% של איטרים באוכלוסייה הכללית*.

הורים רבים שהביאו את ילדם לאבחון קשיי כתיבה, שהיו קרבנות ההיימנה הברוטלית של הימים ההם, סיפרו במרירות על חוויות התסכול בהן הם התנסו בשל היותם "לא בסדר" ועל נטל העונשים והתרגילים שהוטל עליהם ל"יישור" דרכם. רק בשעת העלאת הזיכרונות מתקופת העברתם לימניות התברר להורים - שטרם היו מודעים לכך - כי הם למעשה איטרים.

היום, לאחר שנזקי ההיימנה נחשפו, הכפייה המודעת והשיטתית של השימוש ביד ימין נדירה. שרידים בודדים של היימנה מתוכננת ניכרים רק במשפחות שלא עודכנו בדבר נזקי ההתערבות בתהליך הגיבוש של השליטה הצדית. ההורים שעדיין מימינים בכוונה את ילדם מנמקים - בגאווה חינוכית רבה - את הפעילות בדאגתם לעתידו המקצועי והתפקודי של בנם האיטר בעולם של ימניים. זכור לי במיוחד סיפורו של אב שהתאלמן וגידל בכוחות עצמו - במסירות ובאהבה גדולה - שלושה בנים קטנים. פנאי לספר להם סיפורים - הוא מתנצל - לא היה לו, אבל הקפיד להקדיש כל יום מספר דקות לאימונם בכתיבה ביד ימין. זו הייתה מלאכה מייגעת -הוא מודה- כי כל פעם שהוא הפנה את גבו, חזרו הזאטוטים לתפקוד ביד שמאל. עד היום הוא אינו מבין כיצד ייתכן שלאחר השקעה חינוכית מסיבית כזאת שלושת בניו סובלים מדיסגרפיה.

ההיימנה ממשיכה להתקיים, במחתרת, על-ידי האם הימנית המושיטה בעשרות תנועות יום-יומיות - צעצועים, כלי אוכל וכד' - לידו הימנית של ילדה האיטר. האיטרים בעלי דרגת שליטה גבוהה יעבירו, בעקשנות ובהתמדה, את החפץ המושט להם מידם הימנית לשמאלית. הילדים בעלי השמאליות החלשה יותר יתייאשו, ולאחר שנים אחדות ייכנעו להשפעות ההיימנה של ההורה או של הגננת.

בשעת גילוי ההיימנה של ילדם, הורים רבים נזכרו בתקופה של "החלפות" מיד ליד בהתנהגות הילד. על-פי-רוב הם לא ייחסו לדבר חשיבות וטרחו לחנך את הילד לתפקוד - "כפי שצריך"- ביד ימין.

ימניות מסתגלת
היימנה מסיבית של האיטרים יכולה להיות גם תוצאה של הסתגלות טבעית אל עולם של ימניים. סביבת האובייקטים נבנתה; על-ידי הרוב הימני ובנויה בשבילו. כלי עבודה, משחקים, כלי בית, מכשירי חשמל, רכב, הידיות למיניהן, ועד לאחרון הפריטים כמו פותחן או סרגל - כולם בנויים להפעלה ביד ימין. בפני האיטרים - עד אשר ייווצרו כלים הפוכים שיגאלו אותם מהאתגרים התנועתיים שעומדים בפניהם היום - ניצבות שתי ברירות: לתפקד כל ימי חייהם בנחיתות תנועתית ובסרבול עם כלים שאינם מיועדים להם או להיכנע לדרישות הסביבה ו"לעבור" לתפקוד ביד ימין. איש - מלבד מומחי הארגונומיה - אינו מקדיש מחשבה לתופעה של תיאום בין מערכי תנועה לדרישות הסביבתיות. כשתשומת הלב מוסבת לאספקט זה של תפקודי היום, כולם -ימניים ואיטרים- מופתעים לגלות אלו מאמצים מושקעים בפתרונות התיאום ואיזו מבוכה תנועתית נגרמת נוכח מטלות "ראי" אלה.

כדי להמחיש לתלמידי באוניברסיטה את המבוכה התנועתית שנוצרת בשל היעדר תיאום בין יד שלטת לבין סביבה שאינה בנויה בעבורה, אני מפנה אותם לתצפית במסעדת להגשה עצמית המקומית. במסעדה זו הסרט הנע להורדת המגש וכלי האוכל בנוי - בגלל טעות בתכנון או בשל אילוצי בנייה מקומיים - לנוחיות האיטרים. ניסיונות הלקוחות הימניים להניח את הכלים על הסרט הנע, בלי לטבול את כל האצבעות בשיירי המזון בצלחות, בלי להשמיט את הכלים בשל תנועות האחיזה המעוותות, מנחי הגוף המוזרים והתנועות המסורבלות יוצרים פנטומימה מוזרה ומגושמת. על אנשים אחדים ניכרת השתאות קלה לנוכח התנועתיות התמהונית הזאת, אחרים מעיפים מבטים מודאגים לצדדים כדי לוודא שאין עדים להתנהגות התנועתית המגוחכת שלהם, אך הרושם הכללי הוא כי אף אחד מהם אינו מתעכב לקלוט ולהבין את הסיבות לתקלות התנועתיות שחוו במהלך הפעילות.

סדר יומו של האיטר רצוף בהתנהגויות תנועתיות מורכבות, בפתרון חידות של הפעלת כלים והוא חשוף למערכי תנועה בלתי יעילים, מגושמים ומגוחכים. סביר מאוד להניח שכאשר איטר נאלץ לבצע פעילות סדירה בתכיפות גבוהה, ביד ימין, הוא עובר עם הזמן תהליך של היימנה נסיבתית.

שתי המגמות של שינוי השליטה הידנית - ימניות נלמדת וימניות מסתגלת - מותנות מצד אחד בדרגת האיטרות ומצד שני ביכולתו של האיטר לחולל שינויים בהתנהגות התנועתית שלו.

אלה שהיו רוצים אך לא יכולים
התופעות האלה יכולות לתת מענה לאחת השאלות הקשות של חקר האיטרות. המחקר מביא ראיות המוכיחות כי אחוז האיטרים גבוה מאוד בכל אוכלוסיות המצוקה. בספרו "תסמונת האיטר" מונה קורן רשימה ארוכה של תחומי מצוקה - נפשית, שכלית וגופנית - בהם אומדן האיטרים גבוה בהרבה ממספרם באוכלוסייה הרגילה.

ההישארות בתפקוד ידני שמאלי והמעבר לימניות, נלמדת או מסתגלת, מותנים בנכונות לשינוי ובכושר ההסתגלות של האיטר. כושר ההסתגלות ו/או הלמידה עלולים להיות פגומים בכל תחומי המצוקה הללו.

האם לא ייתכן כי הנוכחות המסיבית של האיטרים בקבוצות אלה אינה קשורה כלל בצד השליט שלהם כי אם בעובדה שהם לא היו מסוגלים לוותר עליו או לשנות אותו?

בקרב ילדים מפגרים אחוז האיטרים כפול מזה שבקרב ילדים בעלי אינטליגנציה תקינה. כשרי הלמידה
וההסתגלות של הילד המוגבל מבחינה שכלית דלים וכפי שהם פוגמים בסיכויי הלמידה שלו כך הם משפיעים על "סיכויי ההיימנה" ועל העלמת השמאליות שלו.

קבוצות המצוקה השונות הנמצאות בשולי החברה- פשיעה, עבריינות נוער, ניסיונות התאבדות, התמכרות לאלכוהול ולסמים, דיכאון ועוד - מאופיינות אף הן בכישורי חיים דלים וביכולת הסתגלות נמוכה.

האנשים שנקלעו לקבוצות אלה לא מצאו דרך להסתגל לדרישות מציאות חיוניות ובסיסיות, האם ניתן לצפות מהם שיסתגלו להצעות ההיימנה  של סביבתם?

ואלה שלא רוצים
גרסת הימניות הנלמדת והמאומצת נתמכת בראיות מפריפריה חברתית אחרת. המחקרים מצביעים על כך שבמשך כל השנים אחוז האיטרים בקרב בעלי המקצועות החופשיים, האמנים והיוצרים הגדולים היה גבוה מזה שבאוכלוסייה הממוצעת. המכנה המשותף של האיטרים האלה הוא באורח מחשבה וסגנון חיים נונקונפורמיסטים. ההסתגלות לדרישות סביבתיות או כניעה להן - בוודאי לא בסדר גודל של השימוש ביד ימין - אינם בסדר עדיפות גבוה בקרב אנשים אלה.

Coren S (1990)  Left handedness Behavioral implications and anomalies  Elsevier

Porac C Coren S (1981)  Lateral preferences and human behavior  New York Springer-Verlag



.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם