.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

 

.
   

שינוי הצידיות המקורית

ההיימנה הכפויה וה"משכנעת" גרמה (וגורמת) לנזקים ניכרים בהתפתחות ובמאזן התנועתי של הילד. לאחר שנזקים אלה נתגלו והגיעו לתודעת אנשי החינוך, הבהלה ותחושות האשמה יצרו תפנית חריפה בגישה - המוצהרת והמודעת -אל הנושא. מאז גילוי ההשלכות הקשות של כפיית ההיימנה על התפתחות הילד, כל התערבות בתהליך גיבוש השליטה הצדית נתפסת כשגויה. הרוח המתירנית של הגישה הפידוצנטרית (הילד במרכז) ורעיונות הצמיחה החופשית של הפסיכולינגוויסטים נותנים גיבוי תאורטי מרגיע לגישת "הזמן ייעשה את שלו" הנקוטה היום בשדה החינוך. ציבור המחנכים - הורים, גננות, מורים - חושש מפגיעה בהתפתחות של הילד ומעדיף להתעלם ולהימנע מכל התערבות - גלויה - בגיבוש השליטה הצדית שלו.

רוב הילדים יממשו, במוקדם או במאוחר, את ההעדפה הצדית שלהם. לילדים מסוימים עד שהזמן יואיל "לעשות את שלו" - יהיה מאוחר מדי.

אכוריאגוארה ועמיתיו הרבו לחקור את שינוי השליטה הצדית. לפי המלצתם, השיקולים בדבר שינוי או הימנעות משינוי צריכים להיבנות על המדדים הבאים:

כאשר דרגת הצדיות - ימנית או שמאלית - חלשה, חיזוקה באמצעות התערבות טיפולית אפילו מומלצת לילד שטרם הגיע להכרעה צדית ולילד בעל שמאליות חלשה מומלצים - לפי חוקרים אלה - תרגולי ההיימנה. עם זאת, כאשר מופיעים סימני "דחייה" מובהקים בצורה של שיבושי תפקוד ושפה אצל האיטר, יש לסגת מייד ממאמצי ההיימנה ולהחזירו - בהדרכת מומחה - לתפקוד ביד שמאל.

ילדים בעלי דרגה גבוהה של צדיות יגיבו בצורה קשה על כל ניסיון של שינוי. אם השינוי הוא כורח המציאות - היד השלטת נפגעה ואינה מסוגלת למלא את תפקידה תהליך היפוך השליטה צריך להיעשות בהדרכה ותחת פיקוחו של מומחה.

ככל שגיל הילד גבוה יותר כך עולה הסכנה הכרוכה בתהליך שינוי הצדיות. גיל גבוה פירושו שהילד עבר תהליך של הבשלה והשליטה הצדית - תקינה או לקויה - מגובשת, חזקה וטבועה עמוק בתפקודו הפסיכומוטורי. השינוי במקרה זה כרוך בתפנית חריפה שמעלה את המחיר הפסיכומוטורי שהילד ישלם בעבורה. אם השינוי הכרחי, יש ללוות אותו בייעוץ צמוד ובהשגחה קפדנית של מומחה.

אם הרמה התנועתית של הילד נמוכה או פגומה, הפרת  המאזן התנועתי שתיגרם לו בעקבות שינוי הצדיות עלולה לגרום להחמרה בולטת במצבו.

אזהרה זו תאורטית גרידא. ילדים דו-צדיים סובלים מהפרעות תנועתיות בולטות בשל היעדר הצדיות. הם זקוקים, למרות מצבם התנועתי הירוד, לחיזוק ולגיבוש שליטה צדית. לטווח ארוך, אולי לאחר תקופת ביניים של מבוכה תנועתית מוגברת, תרגול חיזוק ההעדפה הצדית ישקם גם את הרמה התנועתית הכללית שלהם. שינוי צדיות של ילד שסובל מהפרעות תנועתיות קשות מחייב, כמו במקרים הקודמים, התערבות טיפולית זהירה בעזרת מומחה.

ילדים עם סף תסכול נמוך ופגיעות רגשית גבוהה עלולים להגיב קשה על מאמצי שינוי השליטה הצדית. שינוי דפוסי ומנגנוני תנועה עלול לערער את המאזן, הביטחון והיציבות של תשתית ההתנהגות התנועתית שלהם. בהיפוך צדיות עלולה הקרקע התנועתית להישמט. ילדים בעלי פגיעות נפשית גבוהה יתקשו לשרוד בתקופת המעבר הזו, והתהפוכות התנועתיות עלולות להגביר ולהחמיר את קשייהם.; אך אם אין כל ברירה אחרת, גם הם ייאלצו לעבור תהליך שינוי זהיר ומבוקר, בתמיכה של המומחה לתנועה ובליווי סיוע נפשי למיתון חומרת הנזקים.

אם לא יפריעו להם, רוב הילדים יגיעו בכוחות עצמם לגיבוש שליטה צדית אחידה. למרות שההתערבות הכופה שינוי צדיות שלילית ומזיקה, לא תמיד ניתן להימנע ממנה ולפעמים אפילו חייבים לבצעה.

שינוי בלית בררה
שינוי צדיות הילד הכרחי כאשר היד השלטת שלו אינה יכולה למלא את תפקידה הבכיר. במקרים בהם היד השלטת של הילד נחבלת באופן בלתי הפיך או ששיקום תפקודה כרוך במאמץ של שנים, יש להעביר את השליטה ליד המשנית. אם לילד דרגת שליטה חזקה, גיל גבוה, רמת תנועתיות נמוכה או רגישות נפשית גבוהה, מומלצת הסבה זהירה שתלווה בפיקוח של מומחה.

תקופת ההבשלה ומימוש השליטה הצדית אינה אחידה, יש המקדימים את השלמתה ויש המשתהים בה. מועד חובת רכישת המיומנויות הלשוניות והפעילויות הגרפומוטוריות של עיפרון-נייר, מאידך קבוע. מוטב היה להניח לילד להשלים את השליטה הצדית -בלי זירוז וללא לחצים חיצוניים- בקצב שלו. אולם השעון האקדמי מתקתק והקטנים - בשלים או לא - חייבים להתייצב לקו הזינוק המשותף.

היעדר צד שליט
היעדר העדפה צדית, תפקוד בו-זמני או לסירוגין בשתי הידיים אינו מעולל נזקים חמורים בתקופה שבה אין עדיין דרישות גרפומוטוריות. אולם בשלב בו  פעילויות העיפרון-נייר מקבלות דגש וחשיבות בחיי הגן ובהתפתחות הילד, רצוי שהוא יהיה ערוך להן ויפגוש אותן עם יד שלטת - משרבטת, מציירת, צובעת, רושמת - ויד משנית שמגישה את כל הסיוע הנחוץ להצלחה במטלה. אל הכתיבה, הילד חייב להגיע עם עדיפות בטוחה וחד-משמעית של יד שלטת.

בגיל שלוש מותר לילד להתלבט ולהחליף ידיים בשעת פעילות תנועתית. עם הגיעו לגיל ארבע רצוי להעיף מבט בהרגלים התנועתיים שלו ולחפש בעיקר את ההיסוסים והלבטים בבחירת היד המבצעת. אם בגיל חמש הוא טרם הגיע לתפקוד צדי קבוע - עדיין מעביר פעילות מהיד שהתעייפה ליד השנייה, או ;מפעיל את הידיים לפי שדה הפעילות, הימנית מקו אמצע הגוף ימינה והשמאלית במחצית המגרש השני - הגיע הזמן להתערבות טיפולית בבחירת השליטה הצדית ובחיזוקה.

כדי להימנע מהיימנה של ילד איטר, לפני ההתערבות הטיפולית יש לערוך אבחון שליטה צדית. האבחון המקיף (של נירולוג, מרפא בעיסוק או פסיכולוג שהוכשר לכך) יאתר את הנטייה המקורית של הילד ויקבע את כיוון העבודה. אם לילד אין כל העדפה צדית, מומלץ לצרפו אל הרוב, היינו לפתח שליטה ימנית. חיזוק הצדיות מתנהל תמיד בשני מישורים. מצד אחד בהגברת הכישורים התנועתיים - דיוק ומהירות - של היד שעוברת טיפוח ומצד שני מניעת חיקוי והתערבות של תנועות פולשות ליד השנייה המיועדת לתפקודי הסיוע. אם התערבות טיפולית מבשילה זו תתחיל בגיל חמש, תעמוד לרשות הילד שנה שלמה שבמהלכה הוא יוכל להכשיר את ידיו -במשחק ובשעשוע, ללא לחצים וללא תחושת דחיפות לקראת הפעילויות האקדמיות של כתיבה וכתיב.

סייוע לאיטרים
קבוצה אחרונה של ילדים שזקוקים לתשומת-לב ולהתייחסות מיוחדת אל תהליך גיבוש השליטה הצדית היא זו של ילדי המיעוט, האיטרים במשפחה של ימניים. במקום לנסות לצרפם אל הרוב, יש לדאוג לכך שבני המשפחה יכירו בשונותם ויתנו גושפנקה חמה ואוהדת לאיטרותם. הילד האיטר מחקה את ההתנהגות התנועתית של הוריו ועלול להיימין את עצמו או לפחות להסתבך בדפוסי תנועה ובדגמי פעילות מגושמים. כדי להקל עליו את המעבר דרך שלבי החיקוי ההתפתחותיים, יש לזכור את איטרותו ולהציג את כל ההדגמות התנועתיות מולו ולא לצדו. אם האם תושיב אותו על בירכיה ותנסה ללמדו לשרוך את נעליו בחיקוי תנועותיה, היא והוא עלולים לגלות קשיים במילוי המשימה. אם היא תושיב אותו מולה, והוא יתפקד כמו דמותה במראה, לא יהיה כל קושי בהקניית המטלה וברכישתה. מיותר לציין כי הדגמת "הראי" חיונית גם בעבור האם האיטרת כשהיא ממחישה פעילות תנועתית לילדיה הימניים וכן בעבור מורות למלאכה ולתפירה איטרות בהכשרת התלמידים הימניים.
 

.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
 הבאפרקביתקודם