עמוד הבית על האתר המחברת מפת האתר כתבו לי



 
 
 
 
 
 
 
 











R.D. Laing









 




 






על החריגות

במהלך לימודי לתואר שלישי בסורבון, עבדתי תקופה מסוימת בבית חולים Ste Anne לחולי נפש בפריס. באחד הימים בחיפושיי אחר התיק הרפואי של אחד המאושפזים נקלעתי למרתפים האפלים והמאובקים של המוסד. ערמת קרטונים שעברתי לידה התפרקה ומתוך הקופסאות נשפכו לרגלי מאות דפים אפורים, מכוסים בכתמי עובש, נגיסות של חולדות וסיפורי חיים שנכתבו בידי המאושפזים.

אחד הרופאים או המטפלים שעבד במקום נתן כנראה לחולים - לצורך מחקר או מתוך חמלה או סתם מתוך דחף אנושי פשוט - עיפרון ונייר ואמר להם לספר את אשר קרה להם ועובר עליהם במוסד.

במשך חודשים רבים, לאחר שסיימתי את עבודתי, הייתי מתגנבת למרתף בית החולים וקוראת את העדויות, על חוסר האונים, על הסחרור המחשבתי, על המבוכה הרגשית, על הגבול בין מציאות לדימיון על העינוי להיות חסר ערך עצמי והניסיונות הנואשים לאמץ זהות כלשהי. את כתבי האישום הטרגיים ביותר נגד תבונת השפיות ועליבות השיגעון.

לאחר שסיימתי את לימודי התחלתי ללמוד את מה שהפך ברבות השנים למוקד המרכזי של עבודתי -הבנת פשר 'החריגות' - ובסמינר שהעברתי באוניברסיטה -במשך 34 שנים- ניסיתי להשמיע את קולם של "השונים". 
***
האנדרלמוסיה הסהרורית ששוררת בשדה הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בהגדרת החריגויות השונות מתגלה כבר במוקד המרכזי הממונה על ארגון וניסוח בהיר של הידע שקיים בנושא.

ה-DSM Diagnostic Statistical Manual הוא מדריך סטטיסטי אבחוני שאמור לאגד את כל האבחנות הפסיכיאטריות ולפרט את הקריטריונים לאבחון כל הפרעה.

בשנת 1999 החלו - כ- 2000 מומחים לבריאות הנפש מארה"ב ומכל רחבי העולם - לנסח את המהודה החמישית - המתוקנת - של המדריך. חודשים אחדים לפני פרסום המדריך החדש נשלחה טיוטה לציבור שנקרא לשלוח את הערותיו. עורכי המדריך קיבלו  13000 הערות.

***
'אם אתה מדבר עם אלוהים זו תפילה, אם הוא עונה לך זו סכיזופרניה' תומס סאס

עצם קיום החריגות - כמו הנורמליות - שנוי במחלוקת. הכחשת החריגות הנפשית מוצאת את ביטויה בזרם הרעיוני של ה'אנטי-פסיכיאטריה' שהופיע בשנות השישים של המאה העשרים.

בראש המאבק בממסד הפסיכיאטרי ניצב תומס סאס, פסיכיאטר הונגרי שטען כי זכויות האדם נרמסות תחת אבחונים, אישפוזים וטיפולים פסיכיאטריים שגויים שמקורם בתפיסה מסולפת של התנהגות האדם על ידי הפסיכיאטריה הכל-יכולה ששלטה בימים ההם ביד רמה באירופה ובארה"ב.

***

'כולנו שכבנו על 'מיטת Procuste' *ורק מעטים מבינינו למדו לשנוא את מה שעוללו לנו'. רונלד לאינג

את נס המרד נגד הממסד הפסיכיאטרי נשא רונלד לאינג, פסיכיאטר ממוצא סקוטי שבנה תורה מרתקת, מהפכנית ומקוממת.

רונלד לאינג, הגורו הנערץ של "ילדי הפרחים"  היה ממייסדי תנועת האנטי- פסיכיאטריה. בוטה, כריזמאטי, הפכפך, תיאטרלי, לאינג עבר טלטלות קיצוניות בעולמו הרעיוני.

התנועה האנטי-פסיכיאטרית קמה כמחאה חברתית נגד המונופול הכל-יכול של הפסיכואנליזה שהתיימרה לתת מענה למהות האדם ולכל השאלות הקיומיות של המציאות. היא התעוררה בלב המרד שקם בחברה האירופאית והאמריקאית בשנות השישים של המאה העשרים נגד האישפוז, מהות ההגדרה ותקפות דרכי הטיפול בשיגעון .

רעיונותיו המהפכנים - שזכו למחיאות כפיים בקרב הצעירים ולשלילה זועמת מצד הממסד הפסיכיאטרי - מובעים במלוא חריפותם בספרו La politique de l'experience. שראה אור בשנת 1967

M. Siegler, H. Osmond H. Mann איגדו את הביקורת של לאינג נגד גישת הפסיכיאטריה המאובנת למחלת הנפש ואת הצעותיו להסתכלות אחרת על השיגעון בעבודתם Les modeles Laingiens de folie

לאינג מאשים את החברה בקשירת קשר נגד השיגעון

ההגדרה - הסכיזופרניה היא תוית שאנשים מסויימים מדביקים על אחרים במצבים חברתיים מוגדרים. זאת אינה מחלה כמו דלקת ריאות, אלא צורה מסויימת של ניכור שמנוגדת במהותה לניכור השליט. זהו נתון חברתי ואירוע פוליטי.

אטיולוגיה - הסכיזופרניה  "... היא תוצאה של אלימות מחרידה שבני אדם מפעילים נגד בני אדם אחרים". אנו מטריפים את דעתם של ילדינו משום שאנו אוסרים על כל צורה של התנסות שאינה מקובלת. כדי להבין את הגורמים הסיבתיים של השיגעון, יש לחקור את השיטה החברתית ולא את קורות הפרט.

ההתנהגות - ההתנהגות המכונה "סכיזופרנית" היא אסטרטגיה מיוחדת שהאדם ממציא כדי לשאת מצב שלא ניתן לשאת אותו. הפסיכיאטרים מתמקדים בביטויי ההתנהגות ומתעלמים מהחוויה שעוברת על האדם.

הטיפול - בתהליך המכונה "טיפול" ה"חולה" נדרש לנטוש את התנסויותיו האישיות ולאמץ לעצמו את אלה של המטפל שלו.

תחזית - ברגע שתוית "הסכיזופרן" הודבקה על האדם והוא מטופל בתור שכזה, נפתח מעגל קסמים שבו אותה התנהגות שגרמה לתיוג הולכת ומתחזקת.

תפקיד בית החולים - בית החולים הוא מוסד טוטאלי שמשמיד את המאושפז. סיכוייו להשתחרר מבית החולים קלושים ביותר משום שבעצם שהותו בין כתליו הוא מאמץ לעצמו יותר ויותר את אותן ההתנהגויות שהביאו לכליאתו.

הצוות הטיפולי - האדם המתויג כמשוגע מקבל יעוד של חולה על ידי פעולה מתואמת בין בני המשפחה, הרופאים, שרותי הבריאות, הפסיכיאטרים, האחיות ולעתים קרובות גם שאר החולים.

זכויות וחובות החולה - מהאדם שתויג כ"סכיזופרני" נשללות כל הזכויות החוקיות והאנושיות. הזמן והמרחב שבהם הוא נמצא אינם שייכים לו. הוא כלוא במוסד הטוטלי עד אשר תוית "הסכיזופן" תוסר ותוית "שוקם מחדש" תודבק עליו. ל"סכיזופרן" אין חובות.

זכויות וחובות משפחתו - המשפחה הדביקה על האדם את תוית השגעון, אשפזה אותו במוסד הטוטאלי ומשום כך איבדה את כל זכויותיה מחויבותיה המקובלות לאחד מבניה.

זכויות וחובות החברה - החברה זכאית לשמור על "הסטאטוס קוו", על הסדר הטבעי ששורר בה.

מטרת הקונספירציה - שמירה על מצב הענינים, על-ידי הרחקה של אותם אנשים שבזכות תפיסתם החדה וההתנסויות האישיות שלהם מהווים איום על הסדר שקיים בחברה.

הדגם שמוצע על ידי לאינג

הגדרה - הסכיזופרניה היא "...דרך טבעית של הבראה מהמצב המכונה נורמלי שהוא מצב מחריד של ניכור. הטירוף אינו בהכרח התמוטטות breakdown, הוא יכול להיות פריצה מבעד breakthrough התחדשות ושיחרור כמו עבדות ומוות קיומי. זו אינה מחלה שיש לרפא אלא מסע. מנקודת ראות חברתית הטרוף הוא אחת מהדרכים בהן - בזכות אנשים רגילים - האור בוקע מבעד לסדקים של הרוח הנעולה שלנו.

אטיולוגיה - "כולנו שכבנו על "מיטת Procuste"* ורק מעטים מבינינו למדו לשנוא את מה שעוללו לנו".

ההתנהגות -ההתנהגות הסכיזופרנית היא תחפושת גסה, קריקטורה גרוטסקית של מה שהייתה יכולה להיות ההבראה הטבעית. אילו היינו מבינים את החולים שלנו היינו רואים את התנהגותם כהשתקפות של תהליך הבראה טבעי, השאיפה לחקר העולם הפנימי של האדם.

הטיפול - במקום ההליכים המשפילים של הבדיקה הפסיכיאטרית, האבחון, התחזית, יש להעניק - לאלה שמוכנים לכך - טקס השבעה במהלכו האדם יובל בזמן ובמרחב הפנימיים שלו על ידי אנשים שערכו בעצמם את המסע וחזרו ממנו.

התחזית - אם הסכיזופרני יובל בתבונה בזמן ובמרחב הפנימיים שלו הוא יחזור מהמסע במצב טוב יותר הוא יחזור "מואר".

תפקיד בית החולים - בית החולים הוא המקום המתאים למסע בזמן ובמרחב הפנימיים. הסכיזופרן יעזוב את המקום בתום המסע.

צוות המטפלים - המלווים הם אנשים שעשו את המסע וחזרו ממנו.

זכויות וחובות הסכיזופרן -החולה זכאי למסע במקום שהולם את חקר הזמן והמרחב הפנימיים שלו. הוא זכאי לסרב לבדיקה הפסיכיאטרית ולטיפול שדורש ממנו לוותר על החוויות הקיומיות שלו. חובתו לקבל על עצמו את ההסגר אם התנהגותו מפחידה או מפריעה לאחרים.

זכויות וחובות המשפחה - חובת המשפחה לאפשר לסכיזופרן לבחור במקום ובאופן שהוא יעדיף לערוך את המסע הפנימי.

חובות וזכויות החברה - לחברה אין כל זכות על הסכיזופרן, היא אינה זכאית לתייג, לאשפז או לטפל בו.

מטרת המודל-לאפשר לאותם אנשים המתויגים כסכיזופרנים לפתח את יכולותיהם לחקר פנימיותם. האנשים  שמסוגלים לממש את ה"פריצה מבעד", האנשים "המוארים" מהווים תרומה לשיפור החברה.

***

לאינג שכר בית בלונדון והקים בו את Kingsley Hall, קומונה שדייריה אנשים שבעבר היו מתוייגים כמשוגעים ואחרים שבעבר היו מתוייגים כמטפלים. המקום נועד למסעות ההארה של תיאוריית ההבראה הנפשית של לאינג. לאחר שנים אחדות הבית שקע בהזנחה, המטפלים לשעבר נשחקו ועזבו והניסוי המהפכני הסתיים בכישלון צורב.

לאינג, מוחרם על-ידי הקהילייה המדעית, נסע למזרח ללמוד חוכמה, התנסה בנטילת ובטיפול באמצעות סמים, ערך מסע הרצאות בכל רחבי אמריקה להפצת תורתו והרבה לכתוב ולפרסם את כתביו.

בעשור האחרון לחייו התנהגותו הפכה מוזרה יותר ויותר, הוא התמכר לשתייה ומהמעמד הרם של public persona, גורו וחוזה בעל מוניטין בין-לאומי, לאינג ותורתו התדרדרו לשיכחה

***

פרוקוסט הוא שודד מרושע מהמיתולוגיה היוונית "מיטת פרוקטסט" היא סמל לקונפורמיות, לניסיון לגמד "לקרנף" את המחשבה ואת המעשים של האדם לדגם נורמטיבי, אחיד.

***




ד"ר אילנה מודלינגר
בית הספר לחינוך ©