עמוד הבית על האתר המחברת מפת האתר כתבו לי

















הניסוי האסור

הפגיעה הקטלנית ביותר בהתפתחות הלשונית של ילד היא החסך הקיצוני - היעדר התנסות בסביבה אוריינית.

'הניסוי האסור' הוא כינוי לגידול ילד בבידוד מוחלט במטרה לבחון כיצד הדבר ישפיע על ההתפתחות של מאפיינים ותכונות אנושיות.

את השליטים של ימי קדם האתיקה של השימוש בילדים עוד לא הטרידה ויש שני סיפורים מתועדים על ניסוי של גידול ילדים בסביבה משוללת דיבור.

לפני עלייתו לשלטון של Psammetichus בשנת 664 לפני הספירה המצרים חשבו שהם הגזע העתיק ביותר בעולם. המלך החליט להוכיח את הסברה הזאת וציווה על רועה לקחת שני תינוקות ממשפחה רגילה ולגדל אותם בבקתה מבודדת, לספק את כל הצרכים הבסיסיים שלהם אך זאת בדממה מוחלטת, מבלי שישמעו שפה מדוברת. הנחת המלך היתה שאם הילדים לא ילמדו שפה, הם יתחילו לדבר בלשון העתיקה ביותר - מצרית, לדעתו - החבויה בהם.

הרועה מילא בקפדנות אחר הוראת המלך. כעבור שנתיים, בשעה שהרועה הביא אוכל לילדים, הם רצו לקראתו עם ידיים מושטות וקראו לעברו "becos". הרועה התעלם תחילה מהתופעה, אולם היא חזרה על עצמה כל פעם שהוא ביקר אותם עד אשר בלית ברירה הוא נאלץ לספר למלך על דברי הילדים.

המלך ציווה להביא לפניו את הילדים ובעצמו שמע אותם קוראים "becos". המלך ערך חקירה לברור משמעות ומוצא המילה ומצא שפרושה 'לחם' ומקורה בשפה הפריגית, שדוברה בפריגיה שבאנטליה. מאז הניסוי, המצרים חשבו שהם האומה השנייה העתיקה ביותר בעולם. מתוך IIBook The Histories by Herodotus

הניסוי האסור השני מתואר ברשומות של Salimbene איטלקי פרנציסקני מהמאה השלוש-עשרה לספירה בשנת 1211 פרדריק השני, שליט גרמניה, במטרה לגלות את 'השפה הטבעית של האל' ציווה לגדל עשרות ילדים בחסך לשוני מוחלט. המלך, המכונה 'Stupor mundi 'wonder of the world, היה פטרון נלהב של האומנות והמדע ושלט - בניגוד למלכי תקופתו האנלפביתים - בתשע שפות. הוא הפקיד את הילדים בידי אומנות ומיניקות, ציווה עליהן לספק לילדים את כל צרכיהם ...מלבד דיבור. מהילדים לא בקעה השפה העברית, היוונית, הלטינית , הערבית, לא שפת אמם ולא שפת האל. הם נשארו אילמים ורובם נפטרו בילדותם.

כאשר השימוש בילדים הפך לניסוי האסור החוקרים פנו אל הילדים הנטושים, ילדי הזאבים שגדלו בטבע בסביבה שאין בה דיבור.

המקרה המפורסם ביותר של ילד שגדל בחסך לשוני מלא הוא ויקטור, הפרא מ-Aveyron . בינואר 1800 שלושה ציידים לכדו, ביער אביירון בצרפת ילד ערום, פרא, פרוע ואילם. "השדון הקטן זריז כמו סנאי וזועף כמו חיית טרף" נכתב בתולדות העיר. ה"תופעה" עוררה ענין רב הן בציבור והן בקרב הקהילה המדעית והועברה למוסד לילדים חרשים של הרופא המפורסם J. M. G. Itard.את רשמיו הראשונים מילד הפרא איטרד מדווח לשר הפנים הצרפתי ול-Societe des Observateurs de l'homme

לאחר שנים רבות של ניסיונות שווא לשקם ולהאניש את ילד הזאבים איטרד הרים ידיים והודה בכישלון.

אגדות רבות נרקמו סביב ילדי הפרא שגדלו בטבע, בקרב זאבים, אולם חוקרי המדע המודרני - ובראשם המחנך ברונו בטלהיים בספרו 'המבצר הריק' - שוללים את סיכוייו של ילד לשרוד לבדו בטבע וטוענים שלמעשה מדובר בילדים אוטיסטים או מפגרים שננטשו, סמוך לזמן גילויים, על ידי הוריהם.

במסגרת לימודי לתואר שלישי בסורבון, פריס, עשיתי סטאז' של ארבע שנים בבית החולים האוניברסיטאי Enfants malades. היות שנושא הדוקטורט שלי היה ננסים של חסך רגשי, את לימודי עשיתי במחלקה הגנטית של בית-החולים. למחלקה הזאת  הובאו - לטיפול אך גם ללימוד - ילדים מכל רחבי אירופה וצפון אפריקה שהטבע או הוריהם התעללו בהם ועיוותו אותם.

באחד הימים הובאה למחלקה ילדה קטנה שהמראה שלה כבת חמש וגילה הכרנולוגי כבת שתים-עשרה. הילדה נמצאה בכפר קטן נידח בצרפת שתושביו הם קתולים אדוקים ביותר.

היא נולדה בחטא, מחוץ לנשואין ואולי אף כפרי של גילוי עריות. כדי להעלים את קיומה המשפחה הסתירה וגידלה את הקטנה בדיר החזירים. הילדה מעולם לא למדה ללכת על שתיים או לדבר. היא הייתה רצה על ארבע, במהירות ובזריזות מסחררות ומשמיעה, מדי כמה דקות צרחה נוקבת 'patate' (תפוחי אדמה בצרפתית) הקריאה שבה האיכרה הייתה מכנסת את החזירים לארוחה.

היות והקטנה לא הוטבלה לא היה לה שם ולא תאריך לידה. היא לא יצרה קשר עין, לא גילתה שום סימן של רגש ונרתעה מכל מגע. אף אחד מעובדי המחלקה - שידעה טרגדיות נוראות - לא הצליח ליצור קשר עם ילדת הפרא הקטנה.

לאחר מספר חודשים הצוות הרפואי החליט שאין בכוחו לעזור לה והיא הועברה למוסד לחולי נפש. עבורנו, הצוות הפסיכולוגי, הכישלון ליצור קשר אנושי - ולו הזעיר ביותר - עם הילדה היה מר ומתסכל והתנחמנו רק בתקווה שכשם שהיא לא הייתה מסוגלת לחוות שמחה וחיבה, גם תחושת העצב והבדידות נמנעו ממנה.
***


ד"ר אילנה מודלינגר
ליקויי למידה 
החריגות
©