עמוד הבית על האתר המחברת מפת האתר כתבו לי
















העזובה

העזובה מתהווה כאשר ילד נולד לתוך חסך חומרי - מזון, לבוש, דיור - או חסך רגשי, שאינו מקבל - לא במסגרת המשפחתית ולא במסגרת הסביבתית - את הדאגה והאהבה הדרושות להתפתחות התקינה.

בהיעדר מסגרת משפחתית נורמטיבית, הילד לא זוכה לדמויות הוריות שמקנות - על דרך החיקוי, ההזדהות וההפנמה -  את הנורמות החברתיות המקובלות

'העזובה יכולה לצמוח על רקע של חיקוי סגנון החיים האסוציאלי של ההורים, או של מחאה נגדם, או על רקע שילוב שני היסודות הללו'

אדישות והזנחה מצד ההורים מחזקת יחס בלתי-אישי. הרפיון המוסרי עלול להוביל לא רק להתעלמות מצרכי הילד אלא גם להוצאת כל הערכים העל-אישיים, המוחלטים, מתוך חיי המשפחה. רפיונם המוסרי של ההורים עלול להשפיע ולגרום, יותר מכל ליקוי חינוכי אחר, להיווצרות חיים ללא ערכים, להשתעבדות לסיפוק מיידי.

פרנקנשטיין מבחין בשלושה סוגים של גורמים סיבתיים לעזובה:

גורמים ראשוניים

הילד מגלה בינקות חולשת רצון, חוסר יכולת להתמודד עם רצונות ודחפים וכניעה מוחלטת להם. בעוד שאר הילדים מתחילים לפתח יכולות של איפוק ודחיית סיפוק הוא מסגל לעצמו השתעבדות לכל גחמה שעולה בו או לכל גירוי לכל פיתוי חיצוני. בניגוד לילדים בעלי התפתחות תקינה, הוא אינו מסוגל ללמוד 'לכבוש את יצרו'.

גורמים התפתחותיים

הפרעות במהלך ההתפתחות הנובעות מחוויות נפשיות קשות עלולות להשאיר חותמן באישיות הילד העזוב. העתקת מקום מגורים, משברים במשפחה שמערערים את תחושת הבטחון. חוסר הבטחון עלול להביא את הילד לחוסר אחריות ול'חיי רגע'.

פינוק קיצוני עשוי לגרור את הילד - שמעולם לא נדרש למאמץ - לסגנון חיים חסרי עול וחסרי חובות.

גורמים סביתיים

העזובה עלולה להיווצר במשפחה שבה ההורים חסרי הבנה, חסרי גמישות וחסרי עקביות בחינוך ילדם. חוסר ההבנה וחוסר הגמישות מעוררים בילד תחושת היותו 'עזוב'. חוסר העקביות גורם לכך שהילד לעולם אינו יודע למה לצפות.

כאשר קיים פער משמעותי בין תרבות ההורים לבין תרבות סביבתם, הם מתקשים לעזור לילדם להתמצא במציאות שהיא לא מוכרת - זרה - להם.

תגובת ההורים לתנאים סוציאליים ירודים - עוני, מצב כלכלי קשה, תנאי מגורים ירודים, צפיפות יתר מלווים לעתים בהזנחה ובחוסר גילויי אהבה. ההורים נבלעים בדאגה לפרנסה ולא יכולים להתפנות להעניק תשומת לב חינוכית לילדיהם. כדי להימלט מהמצוקה, הילד נדחף לרחוב וזה הופך לסביבת הגידול הטבעית שלו.

הסביבה הרחבה יותר, שכונת המצוקה והעוני, על חוסר הסדר, הלכלוך, הצפיפות והרעש, עלולה אף היא להוות תשתית ליצירת העזובה. באוירה זו הילד עלול לחוש עצמו כבול למציאות ללא מוצא ולהיגרר אחר היצר הרגעי, הפיתוי העכשיווי.


חשוב לציין שלא העוני, לא המצוקה הכלכלית, לא תנאי חיים ירודים, לא ההגירה, הם שגורמים להיווצרות העזובה. העזובה נגרמת כאשר בשל נסיבות חיים אלה ההורים מזניחים מבחינה רגשית וחינוכית את ילדיהם.

הזנחה חינוכית ורגשית יכולה להתקיים גם במשפחות מבוססות ואמידות אולם הנזקים שיגרמו לילדי הורים אלה יצרו תמונה קלינית שונה.



יכולת ה'אני' למלא את תפקידו כמרכז מארגן של התודעה ומבנה המפקח על הפעולות
'האני' חלש מבחינה ארגונית,  הכל נושא אופי של מקריות. התגובות מיידיות, חסרות תכנון ובקרה.

היקף התודעה השפעתה המשנית של ההפרעה על האינטליגנציה ועל כושר הלמידה
התודעה דלת תוכן, האינטליגנציה המולדת עלולה להתנוון. הנכונות והיכולת ללמוד תלויות באפשרות ליחס את תכני הלמידה למשהו שאפשר להשיג.

יחסי הפרט לסביבתו החמרית והחברתית
'הלא-אני' זהה עם התחום החיצוני של האירועים. העזוב מכיר בקיומו של 'הלא-אני' האוביקטיבי אך לא מרגיש את עצמו שייך אליו.

היחסים שבין ה'אני' וה'בלתי-מודע' ומשמעותו של ה'בלתי-מודע' להיווצרות ההפרעה
'האני' החלש של העזוב לא מדחה והחיצוניות של סגנון החיים שלו הופך אותו בלתי-רגיש לביטויי ה'בלתי-מודע' שלו.

החרדה
ה'אני ' הבלתי מגובש של העזוב לא מסוגל לחוש איום על קיומו. העזוב מתנסה בפחד - בעיקר מפני נציגי החוק - אך אין הוא מכיר חרדה.

המצפון
העזוב לא מתנסה בחרטה וברגשי אשם. הוא חי חיים מחוצנים, נורמות וחוקים אינם מושרשים בפנימיותו.

אופי התוקפנות בתמונה הקלינית
תוקפנותו של העזוב היא תגובתית, מקרית ומתחסלת באותה מהירות בה היא עלולה להופיע מחדש.

יחס העדיפות שבין שתי מגמות החיים 'המגמה לסטאטיות' ו'המגמה להתרחבות'

חוסר המבניות וסגנון החיים המחוצן של העזוב מפרים את המאזן התקין בין שתי מגמות החיים.

***


ד"ר אילנה מודלינגר
בית הספר לחינוך ©