עמוד הבית על האתר המחברת מפת האתר כתבו לי






נוירוזה












המשוגע

אתם השואלים אותי איך נעשיתי משוגע, זה קרה כך: יום אחד, זמן רב לפני הולדת אלים רבים, התעוררתי משינה עמוקה וגיליתי כי כל מסכותי נגנבו.

שבע מסכות שעיצבתי ונשאתי בשבע חיים, ואני התרוצצתי חסר-מסכה ברחובות ההומים וצעקתי ' גנבים, גנבים, גנבים ארורים'.

גברים ונשים צחקו לי, וכמה מהם נמלטו לבתיהם בפחדם מפני. כאשר הגעתי לכיכר השוק צעק לפתע צעיר, מגג הבית. 'הוא משוגע'. הרמתי את מבטי כדי להביט בו: השמש נשקה את פני הערומים בפעם הראשונה, ונשמתי הוצתה באהבה לשמש, ולא רציתי עוד במסכותי. כאחוז טירוף צעקתי ' יבורכו, יבורכו הגנבים, שגנבו את מסכותי' כך נעשיתי משוגע.

בשגעוני מצאתי את החירות ואת הבטחון, את חירות הבדידות ואת הבטחון שלא להיות מובן. כי אלו המבינים אותנו משעבדים משהוא משלנו.

(מתוך 'הנביא האוהב' מאת ח'ליל ג'ובראן אסטרולוג 1994 תרגום איריס ברעם ואלישע בן מרדכי)

***
נוירוזה

המונח נוירוזה - שאין משתמשים בו היום - הוטבע על ידי התורה הפסיכואנליטית והוסבר כך: במרכז נפשו של האדם - ה'אגו' - מתחוללים עימותים, בלתי מודעים לרוב, בין דחפים ומאוויים יצריים - 'הסתמי' - לבין צווים ואיסורים - 'האני העליון' - שהוטלו עליו על-ידי הסביבה. הכניעה לדרישות היצריות מעוררת חרדה וכדי להישמר מפניה האדם בונה מנגנוני הגנה

מנגנוני ההגנה הם צורך קיומי והם חיוניים לתהליכי ההסתגלות של האדם לסביבתו החברתית. מידת חומרת הנוירוזה נמדדת בכמות ובאיכות מנגנוני ההגנה שהאדם בונה סביבו.

האדם 'הנורמלי' בעל בריאות נפשית תקינה מאמץ מנגנוני הגנה יעילים - עידון, רציונליזציה - שממתנים את החרדה מבלי לסלף יתר על המידה את תפיסת המציאות שלו.

'הנוירוטי' מרבה במנגנוני הגנה פרימיטיביים - הכחשה, הדחקה - שצורכים כוחות נפש עצומים, מעוותים את תפיסת המציאות שלו ומקימים חומת חנק וניתוק סביב ה'אגו', סביב גרעין האישיות שלו.

הנוירוזה יכולה להתבטא בשני אופנים: מוכללת על תחומי חיים רחבים כמו פוביה, היסטריה וכפייתיות או להתמקד בביטוי אחד, גמגום, עוויתות וכד'.


יכולת ה'אני' למלא את תפקידו כמרכז מארגן של התודעה ומבנה המפקח על הפעולות
כוחו הארגוני של האני חזק כדי להפעיל את מנגנוני ההגנה נגד ספקותיו, חרדותיו ורגשי האשם שלו וכדי לשמור על מגעו עם המציאות - המוגבלת והמסולפת מאוד בשל מנגנונים אלה..

היקף התודעה השפעתה המשנית של ההפרעה על האינטליגנציה ועל כושר הלמידה
העדר המודעות למנגנוני ההגנה, לסילופי המציאות ולהונאה עצמית מגביל את התודעה, את האינטליגנציה ואת כושר הלמידה רק בתחומי חיים שהנוירוזה שולטת בהם. בתחומי חיים שאין הנוירוזה חלה עליהם האינטליגנציה וכושר הלמידה תקינים ועשויים אף להתפתח בזכות נטייה לפיצוי (קומפנזציה).

יחסי הפרט לסביבתו החמרית והחברתית
סילופי המציאות שמקורם במנגנוני ההגנה הפרימיטיביים - הכחשה, הדחקה - עלולים לפגום אך לא לחבל בתקינות הקשר של הנוירוטי עם סביבתו החברתית

היחסים שבין ה'אני' וה'בלתי-מודע' ומשמעותו של ה'בלתי-מוד'ע להיווצרות ההפרעה
מאוויים יצריים בלתי מודעים ואסורים ובראשם התוקפנות והצורך לדכא ולהעלים אותם הם המקור העיקרי ל'פתרונות הנוירוטיים', להפרעה עצמה.

החרדה
הפחד מפני התכנים המודחים, ובראשם התוקפנות, שמאיימים בכל עת  לפרוץ את מערכת ההגנות ולפורר את 'האני'.

המצפון
נוירוזות מניחות לא רק את הדחיית התוקפנות אלא גם את הדחיית רגשי האשם הכרוכים בה. אולם ההדחייה אינה עמוקה דיה כדי להעניק שלוות נפש ותחושת בטחון

אופי התוקפנות בתמונה הקלינית
הדחיית התוקפנות גורמת, דרך החרדה ורגשי האשם, להיווצרות הנוירוזה

יחס העדיפות שבין שתי מגמות החיים 'המגמה לסטאטיות' ו'המגמה להתרחבות'
נוקשותם של מנגנוני ההגנה גורמת לעדיפות 'המגמה לסטאטיות' ולקשיי התרחבות..

***
התמונה הקלינית מבוססת על משנתו התיאורטית של פרופסור קרל פרנקנשטיין 'האדם במצוקתו' הוצאת עם עובד ודביר תל אביב תשכ"ד

ד"ר אילנה מודלינגר
בית הספר לחינוך ©