עמוד הבית על האתר המחברת מפת האתר כתבו לי


















מוגבלות שכלית התפתחותית

'אדם יאובחן כבעל לקות שכלית אם גילו השכלי נמוך באופן משמעותי מגילו הכרונולוגי ובמבחנים פסיכולוגיים נמצא כי יש לו מנת משכל הנמוכה ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע - כלומר, אם יש לו מנת משכל הנמוכה מ-70. כל סטיית תקן נוספת מתחת ל-70 מעידה על לקות קשה יותר.'

בעשורים האחרונים של המאה העשרים ניכר שינוי בהתייחסות החברתית, החוקית והמקצועית לאוכלוסיית האנשים שלוקים בפיגור שכלי וגוברת המגמה לשלב אותם בקהילה תוך דגש על קידום ניהול אורח חיים עצמאי.

ציון ה-I Q עדיין משמש קנה מידה לרמה השכלית אך הולכת וגוברת החשיבות הניתנת לכישורי חיים - מיומנויות בין-אישיות, שימוש במשאבים חברתיים, כישורי למידה, היכולת לעבוד, למגורים עצמאיים, דאגה לבטיחות, ניהול זמן פנוי וכד'

אחת הסוגיות שטרם מצאה את פתרונה היא המסגרת החינוכית - חינוך רגיל או מיוחד - העדיפה שבה יש לשלב את הילד שלוקה במוגבלות שכלית התפתחותית.

בעבר הרחוק, כל הילדים בעלי מוגבלות שכלית למדו במסגרת החינוך המיוחד. מאז קבלת חוק החינוך המיוחד בכנסת ב-1988 עלתה בארץ המגמה לשלב ילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בתוך מסגרות לימודיות רגילות. בתי הספר וגני הילדים הרגילים הקימו מסגרות עזר - משלבת, טיפולית, מקדמת - לקליטה ולשילוב הילדים.

האידיאולוגיות הנאורות שעומדות מאחורי מאמצי השילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות החינוך הרגילות הן המגמה ל'נורמליזציה' שדוגלת בשוויון זכויות, שוויון הזדמנויות ואפליה מתקנת והמודל ההומניסטי ששואפת לטפח בילד החריג את היכולת לחיות חיים של כבוד ומשמעות עם הליקוי בחברה שיודעת לקבל ולכבד אותו כישות שלמה.

הפער בין שאיפות הרמה האידיאולוגית לבין היישום בשדה החינוך של השילוב עדיין תהומי. מימוש השילוב והענקת כבוד ושוויון זכויות לילד החריג נתקל לא רק במכשלות תקציביות, כי אם גם בחומה קשוחה של דעות קדומות .



יכולת ה'אני' למלא את תפקידו כמרכז מארגן של התודעה ומבנה המפקח על הפעולות
'האני' ממלא את תפקידו הארגוני, אם בכלל, על דרך החיקוי של דוגמאות חיצוניות בלבד.

היקף התודעה השפעתה המשנית של ההפרעה על האינטליגנציה ועל כושר הלמידה
דלות התודעה, אינטליגנציה נמוכה וכושר למידה מוגבל הם סימני ההיכר וגורמי ההגדרה של התמונה הקלינית הזאת.

יחסי הפרט לסביבתו החמרית והחברתית
החיקוי האוטומטי של הזולת יוצר אשליה של מגע בין הילד בעל המוגבלות השכלית לבין ה'לא - אני'

היחסים שבין ה'אני' וה'בלתי-מודע' ומשמעותו של ה'בלתי-מודע' להיווצרות ההפרעה
'האני' החלש של הילד שלוקה במוגבלות שכלית לא מסוגל ליצור מנגנוני הגנה של הדחקה והדחייה ולכן 'הבלתי-מודע שלו ריק מתכנים וחסר משמעות עבורו..

החרדה
הילד בעל המוגבלות השכלית מתנסה בפחדים אך לא בחרדה. חוסר המבניות שלו מגן עליו מפני תחושת איום על שלמות 'האני'.

המצפון
עבור הילד שלוקה במוגבלות שכלית אשמה פירושה אי-קבלה מצד החברה. אין הפנמה עמוקה של מצפון, הוא חש אשמה כאשר מגנים אותו.

אופי התוקפנות בתמונה הקלינית
תגובה תוקפנית אקראית, חוסר התאמה וחוסר מבניות מאפיינים את התוקפנות בתמונה קלינית זו.

יחס העדיפות שבין שתי מגמות החיים 'המגמה לסטאטיות' ו'המגמה להתרחבות'
הנטיה לפרסוורציה והכבילות למוכר יוצרים עדיפות חזקה ל'מגמה לסטאטיות'.

***


ד"ר אילנה מודלינגר
בית הספר לחינוך ©