עמוד הבית על האתר המחברת מפת האתר כתבו לי











Recovery from Early Blindness


















היונים של כיכר טרפלגר

ס. ב. התעוור בהיותו בן 10 חודשים לאחר שלקה בדלקת קשה של הקרנית. עיניו נשארו רגישות לאור אך היות וכל שנות ילדותו הן כוסו בתחבושת עבה, לס.מ. לא הייתה כל התנסות חזותית. בן של משפחה דלת אמצעים, בת 9 נפשות. ס.מ. הוכנס למוסד לילדים עיוורים בבירמינגהם. הוא שהה במוסד מגיל 7 עד גיל 18, רכש השכלה, כתב ברייל והכשרה מקצועית של סנדלר.

במוסד לעיוורים ס.ב. מתואר כילד חביב, פיקח וסקרן. בתום לימודיו והכשרתו המקצועית ס.ב. חזר לעיירה שלו, הקים משפחה וניהל חיים עצמאיים ומכובדים. הוא אהב לעסוק בגינון ולערוך טיולי אופניים כשהוא מניח יד על כתפו של ידיד שרכב לידו. הוא היה אדם שמח, מלא מרץ ובעל בטחון עצמי שזכה להערכה ולחיבה של ידידיו ואנשי העיירה.

בהיותו בן 52 ס.ב. הובא ללונדון לניתוח חדשני - השתלת קרנית - שיחזיר לו; את מאור עיניו.

כאשר נודע ל-Richard Gregory, פסיכולוג בריטי, מרצה לנירופסיכולוגיה באוניברסיטת בריסטול, על המקרה של ס.ב., הוא מיהר לבית החולים ותיעד, במסגרת מחקריו על תיאוריה של התפיסה, את תהליך הענקת הראייה לסנדלר העיוור. הרושם הראשון שס.ב. עורר לאחר הניתוח היה של אדם רגיל, עליז וחברותי שנע בחופשיות במסדרונות בית החולים. דבר לא הסגיר את המהפך החושי שעבר עליו. לאט לאט החלו להתגלות הסימנים של עיוורונו. ס.ב. התקשה לזהות את האנשים לפי מראה פניהם. הוא לא יצר קשר עין ולא הישיר מבט על בני שיחו. הוא מצא שהפנים הן הדבר המורכב ביותר להבנה ולא הצליח לזהות את פשר ההבעות השונות

באגדה שנוצרה סביב המקרה של ס.ב. מסופר שהדבר הראשון שהוא ראה היה האף של המנתח שהסיר את התחבושות מעל עיניו. ס.ב. ראה לפניו גוש גדול, מעורפל, נגע בפניו הוא, חש את אפו והסיק מכך שהדבר שהוא רואה הוא אפו של המנתח. ל-ס.ב. נוסח מעודן יותר ל"מראה הראשון". בשעת הסרת התחבושת המנתח דיבר אליו וס.ב. ידע שהדיבור בא מפני האנשים והוא הסיק שעיניו רואות את פניו של רופאו.

החוקרים לקחו את ס.ב. ל-city sight seeing בלונדון והראו לו את האתרים המפורסמים של העיר. בניגוד למצופה, במקום קריאות ההתפעלות, ס.ב. היה משועמם וחסר ענין. הכל נראה לו חד-גוני, אפור ומכוער.

הדבר היחיד שהסב לו נחת היה המראה של מעוף היונים בכיכר טרפלגר. הוא נהג לשבת על ספסל, צופה בענין בתנועתן ומלטף את היונים שסביבו.

ההישג המדעי הבולט ביותר של החוקרים מסיקור המקרה של ס.ב. היא הוכחת הסברה של יכולת ההעברה של מידע מחוש לחוש. בבית הספר לעיוורים הילדים למדו - בחוש המישוש- את האותיות הגדולות של האלפבית. ס.ב. הרואה הצליח לקרוא את האותיות האלה. אולם היות ולא עלה בידו ללמוד לקרוא את הכתב של האותיות הקטנות ובזהות החדשה שלו הוא הפך לאנלפבית..

אחת המגבלות של הראייה החדשה הייתה שהיא לא שלטה באמדן עומק. כאשר ס.ב. צפה מחלון חדרו בחצר בית החולים נדמה היה לו שדי לו לעבור דרך החלון ולהניח את רגליו על אדמת החצר. רק כאשר הראו לו את חלון חדרו - בקומה העליונה של בית-החולים - מהחצר הבין ס.ב. את המהתלות שהראייה החדשה מעוללת לו.

הזיכרון החזותי היחיד שס.מ. שמר, לדבריו, הוא של שלושה צבעים שחור, לבן ואדום. הגילוי של הצבע הצהוב הטריד את ס.ב. "משום שיש לו גוונים רבים כל כך"


ס.ב. הפתוח, הלבבי החל לדעוך. הוא איבד את הביטחון העצמי, והסנדלר העיוור שמעולם לא נרתע מחצייה של רחובות סואנים, כאדם רואה חשש לעבור - גם בעזרת מלווה צמוד - את הרחובות השקטים של העיירה שלו. הוא הפך לאדם מריר, מדוכדך ואם כי הוא לא הודה בכך, מאוכזב מאוד מזהותו החדשה. הוא שקע בדיכאון עמוק ונפטר שנה ושמונה חודשים לאחר שקיבל את מאור עיניו.

את סקירתו, ריצ'רד גרגורי מסיים במילים: הוא סבל מאחת המגבלות הקשות ביותר ולמרות זאת הוא חי חיים מלאי מרץ והתלהבות. כאשר - כמו במטה קסמים - נכותו הוסרה הוא איבד את הערך העצמי ואת שלוות נפשו.





ד"ר אילנה מודלינגר
ליקויי למידה 
החריגות
©