.

 
 
 
 
 
 
 
 
 






 

.

התפיסה השמיעתית

התפיסה השמיעתית מוגדרת כיכולת לתת משמעות לגירויים צליליים וכהבנת העולם השמיעתי ובחירת הצלילים המשמעותיים; להסתגלות*. התהליך התפיסתי מתואר* כיכולת לעבד, לאצור, לתכלל ולארגן מסרים המגיעים דרך הערוץ השמיעתי.

מערכת עיבוד המידע השמיעתי כוללת ארבע רמות:

הראשונה היא הרמה הנירולוגית, רמת החישה דרכה מתקבלים הצלילים.
הרמה השנייה היא רמת ה"האזנה".
ברמה השלישית מתרחשת התפיסה השמיעתית הכוללת תהליכי הבחנה, זיהוי צלילים וסיווגם.
ברמה הרביעית ניצב הזיכרון השמיעתי המארגן את הגירויים ומאפשר את אחסונם ואת שליפתם.

רמת החישה
ברמת החישה הגירוי עובר מהסביבה למרכז התואם במוח. הסכימה הבאה מתארת את רצף התהליך מהפקת הצליל ועד לקליטתו בקליפת המוח האודיטורית: ויברטור מייצר צליל - הצליל מופק באוויר - הופך לסימן אקוסטי - עובר דרך עור תוף האוזן - הופך לסימן מכני - עובר דרך הנוזל התוך-אוזני - הופך לסימן הידראולי - עובר דרך עצב השמיעה - הופך לסימן חשמלי - עובר לקורטקס האודיטורי - הופך לסימן אודיטורי.

רמת הקשב
רמת הקשב היא רמת המוכנות לקליטת הגירוי החושי. ההאזנה מוגדרת כמערך רוחני המופעל על-ידי האדם כאשר הוא מנסה לקלוט מידע הזורם אליו דרך מאורעות קוליים. ההאזנה היא פעולת ברירה של גירויים חשובים. מיומנות זו קשורה בו-זמנית ביכולת הנירולוגית של השמיעה ובמנגנונים הקשורים בה, במצב נפשי של מוכנות, באופי התהליך התפיסתי וביכולת לתת משמעות לצלילים. כמו הקשב, כך גם ההאזנה היא מושג מופשט ומשתנה. היא מושפעת מגורמים רבים: רמת ההניעה, אורך התצוגה של הגירוי השמיעתי, חשיבות הגירוי למאזין והשפעות המסיחות את רצונו להאזין.

מיומנות ההאזנה היא מיומנות נלמדת. תחילה, מגיב התינוק לרעש באופן רפלקסיבי. לאחר מכן, במשך החודשים הראשונים לחייו, מתפתח הקשב בשלבים. התינוק לומד לסנן צלילים, לאתר את מקומם, לזהות את המקור שהשמיע אותם ולהבין את מטרתם. באמצעות ההבחנה בהבדלים והערנות ההולכת וגוברת לקליטת הבדלים אלה מתפתחת יכולת הקשב השמיעתי. בין השנים ארבע עד שמונה חלה האצה בהתפתחות יכולת ההאזנה. בגיל שמונה יכולים רוב הילדים לזהות ולסווג כמעט כל צליל הנשמע בסביבתם.

מחקרים רבים מזהים קרבה בין יכולת ההאזנה לבין יכולת הקריאה. לטענת החוקרים, המיומנויות קשורות בתהליך רוחני משותף, ואיכות ההאזנה של הילד הקטן קובעת את רמת הקריאה שלו בכיתות הראשונות של בית-הספר*

רמת התפיסה
התפיסה השמיעתית מסוגלת לקלוט ולתת משמעות לגירוי רק על רצף של זמן. ממד הזמן הוא המייחד את מערכת השמע והופך את התפיסה השמיעתית לחוויה המשכית ודינמית.

הבנת משפט אפשרית רק על-ידי קשור בין תחילתו לסופו, ומתן משמעות לרצף צלילים אפשרי רק על בסיס כוליותה של הסדרה. בשל מאפיין ייחודי זה של התפיסה השמיעתית היא תלויה בכושר נוסף - ביכולת לארגן סדרות.

החוקרים משערים שהתפיסה הסדרתית אינה מתבצעת על-ידי תפיסת כל פריט נפרד שלה אלא על בסיס "איכויות" מסוימות של הסדרה כולה. סדרת צלילים נתפסת כמאורע תפיסתי ושלמות הצורה משמעותית מעבר לחלקיה.

לתכונה זו של הקליטה השמיעתית השלכות חשובות על דרך ההוראה של מיומנויות השפה. ממד הזמן, המבדיל בין התפיסה החזותית לשמיעתית, משפיע גם על אופן העיבוד של הגירוי השמיעתי. את הנתונים החזותיים האדם קולט ומעבד מהסביבה. היות שהגירוי השמיעתי - מעצם טיבו - נעלם, הנתונים השמיעתיים חייבים להיקלט בזיכרון קצר-טווח ולעבור את העיבוד ממנו.

הבחנה שמיעתית
שלב חשוב בתהליך התפיסה השמיעתית הוא ההבחנה השמיעתית, המוגדרת כ"יכולתו של הפרט להכיר גירויים שונים ולהבדיל ביניהם בתוך מערכת חישתית אחת"*. יכולת זו כוללת מתן "שם" לגירוי או לסדרת גירויים והבחנה בייחודי שבהם. הלמידה להבחין כרוכה בלמידה לצפות בשוויון ובשוני שבין פריטים על בסיס קנה -מידה בעל ערך. תהליך ההבחנה מתרחש במהירות גדולה והקולט מסוגל להסיק מסקנות הכרניות על בסיס מספר קטן מאוד של תכונות. מנגנון ההבחנה אינו ייחודי לאדם. בעלי חיים מצוידים אף הם במנגנונים מובנים לזיהוי נתונים חשובים בסביבתם. ייחודיותה של המערכת התפיסתית האנושית היא ביכולתה לבנות ייצוג סמלי ומושגי לפריט המובחן.

ההבחנה השמיעתית מתרחשת בארבע רמות המתפתחות זו על גבי זו*:

ברמה הראשונה הגירוי מקבל ייצוג מוחשי בשעה שהילד מבחין בתכונותיו הייחודיות ויוצר דימוי המייצג אותו בזיכרון.

ברמה השנייה הילד מסוגל לזהות את הגירוי כזה שהתנסה בו בצורות הופעה שונות.

הרמה השלישית היא רמת ההכללה, בה הילד לומד להתנהג בשתי הזדמנויות שונות כבשוות.

ברמה האחרונה, הפורמלית, ניתן שם למושג והילד יכול להשתמש בו שימוש לשוני.

רמת הזיכרון השמיעתי
הזיכרון השמיעתי מוגדר כיכולת להבחין ולשמר מידע שמיעתי כולל. במהלך התפתחותו הילד מכיר יותר ויותר דגמי צלילים ויוצר לעצמו ניסיון שמיעתי שיסייע לו להסביר ולהבין את סביבתו ביחס
לגירויים דומים.

פיתוח הזיכרון השמיעתי הוא תנאי בסיסי לבניית שפה. ילדים שמגלים איחור בהתפתחות הדיבור יכולים להיות בעלי שמיעה תקינה והבחנה שמיעתית טובה, אך אם הם סובלים מהפרעות בזיכרון קצר-טווח שמיעתי, יכולתם לשמר תבניות של גירויים שמיעתיים תהיה פגומה.

מאפייני הערוץ השמיעתי
לערוץ השמיעתי חשיבות מיוחדת בתהליכי הלמידה היות שדרכו מוזרמת הישות הלשונית החשובה השפה המדוברת. השפה המדוברת היא השלב הראשון והבסיסי במערכת הלשונית של האדם.

קשיים או עיכובים ברכישתה פוגמים לא רק בהתפתחות הלשונית אלא גם בתהליכים הכרניים נלווים ובלמידה בכלל*.

המסלול השמיעתי ללימוד שפה עולה ביעילותו על המסלול החזותי. האוזן פעילה עוד לפני הלידה. היא קולטת גירויים ממלוא היקף המרחב הסובב: בו-זמנית, בהמשכיות, בחושך, מעבר לפינות ומבעד לקירות. המכשולים שחוסמים את הערוץ החזותי אינם בולמים את הקליטה השמיעתית.

תפיסת הצליל על רצף זמן נוצרת אף היא בתהליך התפתחותי. התינוק מתחיל להגיב לצלילים בגיל צעיר מאוד. בבדיקת התפיסה הקצבית של תבניות, ההבחנה בין ממדים שמיעתיים שונים והיכולת לסידור צלילים על רצף בקרב תינוקות נמצא שכבר בגיל שבעים יום הם מגיעים להבחנה ברצף, שהיא תנאי מוקדם להתפתחות השפה. לאחר שהתינוק מגיע בהצלחה לתפיסת רצף הסדרה, מתפתחת היכולת לזהות צליל על רקע רעשי הסביבה ולאחר מכן היכולת להעניק שם ייצוגי לצליל*.

הבדלים מגדריים בקליטת שפה
המחקרים על קליטת שפה מעלים שונות תפקודית בין שני המינים. בעוד הבנים מאופיינים בהעדפה של הערוץ החזותי לקליטת שפה ולזכירתה, הבנות מגלות נטייה לעיבוד החומר הלשוני בערוץ השמיעתי.

גם במיומנות האיות יש הבדל בבחירת המסלולים החושיים בין בנים לבנות. בזכירת מילים ומשפטים מעדיפים הבנים את הערוץ החזותי ואילו הבנות נשענות יותר על הזיכרון השמיעתי והשטף הלשוני במטלה זו.

המחקרים על ההבדלים בין המינים בתפקודי המוח מעלים עליונות של הבנות לאפנות של הקליטה השמיעתית. כבר סמוך ללידה התינוקות הנקבות מגלות רגישות רבה יותר לצלילים, לקולה של האם למשל. הן מרבות לפנות לעבר מקור הצליל ומגלות רתיעה חזקה - יותר מהבנים - מרעשים חזקים. עליונות השמיעה של הנשים מתמידה לאורך כל הגילים והירידה בכושר זה מופיעה אצלן מאוחר יותר מאשר אצל הגברים. הילדות מתחילות לדבר מוקדם יותר ואוצר המילים שלהן גדול משל הבנים. בד בבד עם העדיפות השמיעתית, הבנות מצטיינות גם בהבשלה מוקדמת יותר של התנועתיות העדינה.

הדבר מקנה להן יתרון בביצוע הדיבור, בהגייה, בהטעמה, בשטף הדיבור ובשליטה הלשונית. מספרן של הבנות בקבוצות המצוקה הלשונית - דיסלקציה, דיסגרפיה, גמגום - נמוך מזה של הבנים ואף יכולת השיקום שלהן גבוהה מאלו של הבנים.

ליקויי למידה ותפיסה שמיעתית
ככל שמעמיקים בהבנת רכיבי הכושר השמיעתי כך הולכת וגדלה החשיבות שמיחסים להם בתפקודים הלשוניים. הספרות המקצועית מעלה עדויות רבות לקשר גומלין מובהק בין הכשרים השמיעתיים לבין מיומנויות השפה והלמידה. הראיות שעולות מחקר ליקוי התפיסה של ילדים לקויי למידה מצביעות על כך שלאיכות התפיסה השמיעתית קשר מובהק וישיר ללמידה*.

זיכרון שמיעתי, סידור צלילים ברצף, תפיסת הצורה השמיעתית, עירוב צלילים וכילול חזותי-שמיעתי - עומדים בקשר ישיר עם רמת הקריאה. למבחני התפיסה השמיעתית יכולת חיזוי גבוהה באשר להצלחה האקדמית העתידית של הילד*. מבין תפקודי התפיסה הרבים שנחקרו על-ידי באטר, לאיכות התפקוד במטלות התפיסה השמיעתית בלבד כושר ניבוי והשפעה משמעותית על ההצלחה בבית- הספר.

כישלון בקריאה ובכתיבה תואם בדרך כלל לכישלון במבחני התפיסה השמיעתית. איירס * בדקה את המתאם בין שישים וארבעה גורמי תפיסה ותפקוד שונים לבין הצלחה אקדמית ומצאה כי לשני גורמים בלבד - תפיסת הרצף השמיעתי ותיאום בין שני חלקי הגוף - יש קשר משמעותי עם ההצלחה בקריאה.

מאה ושישה מחקרים הקושרים בין רמת הקריאה ומיומנויות תפיסתיות שונות הראו כי לחמישה רכיבי התפיסה השמיעתית: הבחנה, צירוף הברות, זיכרון, כילול חזותי-שמיעתי והבנה שמיעתית יש קשר אמיץ עם יכולת הקריאה . אחת הבעיות הבולטות שהתגלו בקרב ילדים לקויי למידה היא בעיית הקשב השמיעתי, ההאזנה.

ילד לקוי למידה מגלה לרוב קשב קצר ובלתי ממוקד. הוא אינו מסוגל לערוך סינון בין דמות ורקע שמיעתיים או להתרכז בגירוי אחד מתוך שפע של גירויים*. ילדים לקויי למידה מגלים נחיתות האזנה בכל אחד מן התפקודים השמיעתיים הבאים: ברירה, מיקוד והעברת המיקוד. בעיית הברירה מתבטאת בחוסר יכולתו של הילד לבודד את הצליל המשמעותי מתוך סדרה של צלילים או מתוך סביבה רועשת. הקושי במיקוד מתבטא בחוסר יכולת לעגן את הקשב על צליל או על מילים לאורך הזמן הדרוש לקליטתם. הבעיה בהעברת המיקוד מתגלה בקשייו של הילד להעביר את הקשב אל הגירוי החדש כאשר הצליל הישן אינו דרוש לו יותר.

קשיים נוספים בתחום התפיסה השמיעתית אותרו בנושא הזיכרון השמיעתי. ילדים לקויי למידה מגלים חוסר יכולת לשמר מידע בזיכרון קצר-טווח והדבר פוגם בתהליך עיבוד המידע השמיעתי שלהם. מערכת הזיכרון של ילדים לקויי למידה מתקשה לעמוד בעומס יתר של גירויים. יש המפרשים קושי זה בפגם בטווח הזכירה של גירויים שמיעתיים ואילו אחרים מייחסים את מקור הקושי לחוסר יכולתו של הילד לקוי הלמידה לשנן חומר ששמע. היות שילדים לקויי למידה נכשלים כבר בראשית התהליך השמיעתי, הם אינם מצליחים להעפיל לשלבים הגבוהים יותר של עיבוד, אחסון ושימור המידע השמיעתי. האסטרטגיות שלהם לקיבוץ תסמיכי דלות והזיכרון לטווח ארוך שלהם אינו מאורגן כראוי. הם מתקשים לזכור סדר האותיות והצלילים במילה, דבר שגורם להם לבלבול בקריאת מילים ובהבנת משמעותן. הם עלולים; לגלות קשיים בלימוד רצפים שונים כגון: ימות השבוע, החודשים, עונות השנה, מספרים, תאריכים, אותיות האלף-בית וסדר של הוראות.




.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם