.











.
   

אבני הבנין של התפיסה המרחבית

תפיסת המרחב נרכשת באמצעות תהליך מורכב וממושך של למידה שמשתלב עם ההתפתחות של מיומנויות רבות אחרות. הכישורים שבונים את המכלול של התפיסה המרחבית משתתפים בבניית תפקודים קוגניטיביים נוספים ובאמצעות הקישורים המופיעים כאן ניתן להצליב את המידע ולראות ביתר העמקה את התמונה המורכבת - השלמה יותר - של מיומנויות התפקוד.

התפיסה המרחבית נבנית באמצעות מכלול חושים - שמיעה, מגע, ריח - אך החוש העיקרי עליו היא מתבססת הוא הראייה.

המערכת החזותית בונה את מיומנויות תפיסת המרחב, ההתמצאות במרחב ותגובות יציבה. ראיית הגוף ותנועתו היא רכיב חשוב בפיתוח סכמת גוף ובתכנון התנועה.

התפיסה החזותית
התפיסה החזותית היא רכישת מידע אודות הדברים שקיימים והאירועים שמתרחשים סביבנו באמצעות עיבוד הגירויים האלקטרומגנטיים שזורמים אל עינינו.

למרות האמונה החזקה באמינות ובנכונות "מראה העיניים", התמונה שנוצרת בתודעתנו רחוקה מלשקף את המציאות, התפיסה החזותית היא תהליך של פרשנות והבנייה ולא צילום של "הדברים שנמצאים בחוץ".

הרמזים על המציאות הסביבתית שהזרם האלקטרומגנטי רושם על רשתית העין מתארים תמונה דו- ממדית שהמערכת החזותית הופכת - בשורה מתוחכמת של תכסיסים - לתמונת עולם תלת-ממדית.

תפיסת העומק היא בעלת חשיבות מכרעת להישרדות, לתפקוד יעיל של החי במרחב הסובב אותו. היות ותפיסת העומק בנוייה על התנסות וידע קודם על החפצים שנמצאים בסביבה, המיומנות אינה מולדת כי אם נלמדת בשנים הראשונות של החיים.

תפיסת העומק ב-Stereopsis היא האמינה והמדויקת ביותר. הסטריאופסיס מתרחש כאשר שתי העיניים מסתכלות על חפץ כלשהו. בשל המרחק בין שתי העיניים על הקרנית עולות שתי תמונות שונות עם שדה חפיפה כלשהו. הסטריאופסיס מתאפשר כאשר שתי העיניים ממוקמות בחזית הראש המאפיין את מבנה הטורפים. העיניים שממוקמות בצדי הראש מעניקות שדה ראייה נעדר סטריאופסיס אך רחב יותר והן ממאפייני החיות הניצדות.

בניגוד לתחבולות האחרות של המוח לאמוד את העומק והמרחק בין החפצים בסביבה, הסטריאופסיס לא זקוק לזיהוי החפץ הנראה והוא יתן את הממד השלישי גם ללא היזכרות, גם לחפץ בלתי מוכר.

מודעות צדית
מודעות צדית היא אחד הכישורים המרחביים של האדם באמצעותו הוא מבחין אוטומטית בין צדו הימני לשמאלי ובמיקומם היחסי - ימין, שמאל - של האובייקטים בסביבתו.

האדם בנוי ברובו ממערכות דו-צדיות וערוך מבחינה נירולוגית לתפקוד כפול זה. למרות שהדו-צדיות הוא נתון מבני, תחושת כיווניות והמודעות לה אינן מולדות אלא נרכשות בתהליך הבשלה אטי ומורכב.

כאשר ילד מזהה את הצד הימני או השמאלי לאחר מחשבה ארוכה, באמצעות סימני עזר חיצוניים (שעון, נקודת חן וכד') או תנועות גישוש, כגון כתיבה, פירוש הדבר שהוא טרם הפנים את המודעות הצדית.

למודעות צדית קודמות שתי הבחנות מרחביות: "למעלה-למטה" ו"קדימה-אחורה". המודעות לחלוקת המרחב ל"למעלה-למטה" מושגת בגיל צעיר יחסית בעזרת כוח המשיכה המסדיר היטב את החלוקה.

ההבחנה בין "קדימה-אחורה" נשענת על שדה הראייה. כל מה שרואים הוא מלפנים, כל מה שלא רואים הוא מאחור.

ההישג ההתפתחותי השלישי - המודעות ל- "ימין-שמאל" -מותנה במידה רבה בגיבוש שליטה צדית.

בנטון גורס שהמודעות הצדית מבוססת על אי-שוויון בגרייה שמתקבלת מהשרירים ומהגידים של שני חצאי הגוף ועל תחושת העדיפות של הצד השליט. ילדים שמתקשים בגיבוש הצד השליט מגלים גם הפרעות במודעות צדית.

במסגרת חקר התפתחות תפיסת המרחב, פיאז'ה התמקד בסוגיית המודעות הצדית ואף יצר מבחן לבדיקתה. מודעות צדית, לדבריו, מתפתחת בשלושה שלבים. בשלב הראשון הילד רוכש אותה על גופו הוא, היינו נמצא בתחום המכונה "המרחב הסובייקטיבי". בשלב השני הילד מעתיק את המידע על גוף הזולת ובשלב השלישי על האובייקטים שבסביבתו. הסימנים הראשונים של המודעות הצדית מופיעים בגיל ארבע-חמש. בגיל שש הילד מסוגל להבחין בין ימין לשמאל בין אברי גופו. בגיל שתים- עשרה הילדים משיגים את תקרת הכושר, את התפקוד השלם.

תנועתיות
לפעילות התנועתית של הילד תפקיד חשוב בהתהוות התפיסה המרחבית החל מתנועת ההתהפכות של הפעוט, דרך הזחילה, ההליכה, הריצה ועד למניפולציה במרחב של החפצים שנמצאים בסביבתו.

המחקרים העלו שככל שהילד פעיל יותר מבחינה תנועתית כך מוקדמת יותר ההתפתחות של התפיסה המרחבית שלו.

פרקסיס
הפרקסיס הוא סך הפעולות המתווכות בין הייצוג שיש לאדם מגופו ומהעולם הפיזי הסובב אותו, לבין התחלה מתוכננת של פעילות מתאימה, המכוונת למסגרת של אותה מציאות. איירס מציגה את הפרקסיס כמיומנות מיוחדת לאדם המאפשרת לו ליצור קשר יעיל עם סביבתו הפיזית.

הפרקסיס הוא הגשר בין המוח לבין ההתנהגות התנועתית. הוא מהווה לעולם הפיזי את אשר השפה מהווה לעולם החברתי.

הפרקסיס כולל שלושה תהליכים בסיסיים: 1 העלאת הרעיון לדרך היעילה ביותר ליצירת פעולת גומלין עם הסביבה. 2 ארגון תכנית פעולה ובחירת אסטרטגיה תפקודית.>3 ביצוע תנועתי.

סכימת גוף
כדי לפתח תנועה תקינה דרושה תפיסה של הגוף, היינו של הישות המבצעת אותה. המוח זקוק למפה - לסכמה - מדויקת של הגוף כדי לכוון אותו בפעילות התנועתית.

סכמת הגוף היא תמונת הגוף כיחידה תלת-ממדית, כפי שהיא מעוצבת במוח, המערבת גורמים בין-אישיים וסביבתיים.סכמה זו היא תחושה כוללת של תפקוד הגוף כיחידה שלמה אחת. תחושה זו מתקבלת דרך השרירים, המגע, ראיית האיברים החיצוניים ותחושת הכאב.

לדברי איירס, רוב ידיעותינו על העולם נובע מידיעותינו על גופנו. המידע החושי המוזרם מהעור ומהפרקים עוזר לשרטט במוח את סכמת הגוף ככלי תנועתי. אם מידע זה אינו מדויק, אין למוח בסיס אמין לבניית סכמת גופו הוא. הבנת המרחב ותפיסת הכיווניות (למעלה-למטה, קדימה-אחורה) וצדיות (ימין-שמאל) נבנות מההתוודעות של הילד אל גופו ומהתנסותו בו. אכוריאגוארה מדגיש בעבודותיו את ההתפתחות המשותפת וההדוקה של מושג הגוף ויחסי הגומלין שלו עם העולם הסובב.

סכמת הגוף היא היכרות עצמית ייחודית על סמך ניסיון חושי המשולב בקליטה ובארגון שוטף ועכשווי של התחושות בקליפת המוח החישתית. הרושם המשולב של תחושות אלה ביחס למיקומן על פני הגוף הוא סכמת הגוף. איירס מגדירה סכמת; גוף כתפיסת המבנה האנטומי של הגוף והדרך בה משתלבים חלקי הגוף השונים בתנועה.

המערכת הטקטילית, הפרופריוספטיבית והוסטיבולרית
בשילוב נתוני מערכת שיווי המשקל ומערכת חישת הגוף נבנה המידע על יחסים במרחב ועל יחסי מרחק וגודל. למערכת שיווי המשקל חשיבות רבה גם מבחינה רגשית שכן היא מעניקה לילד את הביטחון לנוע לעומת כוח הכובד. קשר אמין עם הקרקע ותחושת הביטחון בתנועה עליה מזמנים לילד בסיס טוב לפיתוח קשר ואמון ראשוני עם סביבתו החומרית והאנושית. הבדלי מגדר

כל המחקרים שבוחנים את הכישורים המרחביים מעלים עדיפות מובהקת של הבנים במיומנויות המרחביות. על גורמי עדיפות זאת קיימת מחלוקת בקרב המומחים. חסידי תורת האבולוציה סבורים שמקורו בחלוקת העבודה בין גברים לנשים בחברות הקדומות של ציידים-מלקטות. איתור הטרף ולכידתו דרשו חשיבה ותפיסה מרחבית משוכללות והבררה הטבעית תגמלה את הכישורים האלה בקרב הגברים.

הסבר אחר רואה בהצטיינות הבנים בכשרים מרחביים תוצאה של דרך חינוכם. הבנים ניידים יותר מהבנות, הם מרבים במשחקי תנועה, בנייה, בפעילויות שמפתחות את הכשרים המרחביים שלהם.

הויכוח העתיק בסוגיית תורשה-סביבה נמשך וגורמי העדיפות של הבנים במיומנויות מרחביות נותרים - לעת עתה - ללא הסבר.
 


.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם