.

 
 
 
 
 
 
 
 
 









 



"Space and time are modes by which we think, not conditions under which we live".
Einstein

תפיסת הזמן

תפיסת הזמן מהווה כושר מורכב מאוד משום שבניגוד לשאר הכשרים התפיסתיים הוא אינו נשען על איבר חושי כדי להתממש. העין קולטת את הנראה, האוזן את הנשמע והמרכזים המוחיים שלהם מעבדים את המידע. הזמן הוא ממד מופשט שאין עבורו קולטן מיוחד ועיבודו צריך להתרחש בתהליך קוגניטיבי סבוך וממושך.

היעדר מכנה משותף בין תנועות גרמי השמיים מקשה על תפיסת הזמן אך גם האדם תרם לאנדרלמוסיה ששוררת בייצוגו ובארגונו.

לוחות השנה הירחיים, השמשיים והמשולבים, מניין השנים אשר בנוי על בסיס השיטה העשרונית בעוד הדקות והשניות על בסיס 60 לפי שיטת חישוב שהייתה נהוגה בבבל לפני 5000 שנה אינם מקלים על האדם את ההתמצאות בממד הזמן.

לא צריך לסבול מלקויי למידה כדי לתהות על העובדה ש-19.15 זה שבע ורבע במחצית השנייה של היממה. ייצוג הזמן על פני השעון בספרות רומיות או הודיות-ערביות, בשיטה דיגיטלית, או אנלוגית דורש לא פעם מאמצים של פיענוח המידע ומסבך את הבנתו.

סוגי הזמן

הזמן הביולוגי
השעון הביולוגי הוא מבנה מוחי זעיר, זוג גרעינים בגודל; ראש סיכה שבנויים; מ-20.000 תאי עצב ומכונים הגרענים העל-כיאזמטים - suprachiasmatic nucleus. השעון שוכן בהיפותלמוס, מעל המקום בו מצטלבים עצבי הראייה.

לפני חמישים שנים עוד חשבו שהשעון פועל בתגובה למחזור יום-לילה של כדור הארץ אולם תצפיות בעולם הצומח והחי הוכיחו כי הוא לא נעזר במידע חיצוני אלא מתקתק באופן עצמאי, כמו שעון אמיתי.

מדעני הכרונוביולוגיה ערכו ניסויים בהתנתקות מכל הרמזים של הזמן האובייקטיבי ומצאו כי השעון הביולוגי פועל ללא קשר עם הסביבה החיצונית והוא מכוונן על מחזוריות של מעט מעל 24 שעות.

סבב תהליכי החיים לאורך יממה נקרא circa) circadian rhythms dies - יום) והוא קיים - בקירוב בכל עולם הצומח והחי.

השעון הביולוגי מסדיר את רוב המקצבים היממתיים - את תהליכי הגוף שחוזרים על עצמם לאורך יממה

להפרעות במקצב היממה שני מקורות. התזמון התקין יכול להתערער בשל גורמים חיצוניים כגון השעון המעורר, משמרות עבודה ליליות בלתי סדירות, מעבר מהיר בין אזורי זמן שונים וגורמים פנימיים של שינויים פתולוגיים במקצבים המולדים התקינים. הפרעות שינה והתערערות המקצב היממתי הן ממאפייני מחלות נירולוגיות רבות.

הזמן הפסיכולוגי
הזמן הפסיכולוגי הוא הזמן שהאדם חווה בתודעתו. חוויה אישית זו של הזמן ואומדנו מותנים בפעילות המתנהלת לאורכו וברגשות המלווים אותו.

תפיסת הזמן האישי מותנית בנסיבות חיצוניות ובתנאי שיעמום, פחד ודריכות הוא "קופא" ומתארך ואילו ברגעים של ענין והנאה הוא חולף ביעף.

בניגוד לזמן הפיזיקלי הרציף, הזמן האישי נתפס כבדיד, מורכב מרגעים פסיכולוגיים Psychological Moments, בהם האירועים אינם מעובדים ברצף כי אם כחוויה שלמה אחת.

הזמן הפיזיקלי
הזמן הפיזיקלי הוא הזמן האובייקטיבי, האוניברסלי, שנמדד על-ידי השעון. השעון המשוכלל של היום ה-cesium atomic clock פועל על ריטוטים של אטום הצזיוס וטווח הסטייה שלו הוא שנייה אחת ב-30מיליון שנים.

זמן הפיזיקלי הוא רציף וזורם בכיוון "חץ הזמן", מהעבר אל העתיד.


הזמן ניתן לנו כדי שלא הכל יקרה בבת אחת

עבר - הווה - עתיד
העבר האישי מכיל את כל הדברים שאנו זוכרים ועד שמוח הפעוט מפתח את רשתות הזיכרון הוא נעדר ממד העבר. התינוק חי בהווה ורק לקראת סוף שנתו החמישית הוא רוכש הבנה של ההבדלים בין עבר, הווה ועתיד. התמצאות רחבה יותר בזמן נלמדת לקראת גיל שבע. שמונה. שליטה מלאה במשתני הזמן מתגבשת רק לקראת גיל ההתבגרות.

תפישת הרצף והסיבתיות
הניצנים של הבנת הסדר בו מתרחשים הדברים מופיעים כבר בחודשים הראשונים של חיי הפעוט. תינוק שחווה מספר פעמים רצף של שתי התרחשויות קולט שיש קשר ביניהן וכאשר הוא נחשף להתרחשות הראשונה, הוא מראה סימנים מובהקים של המתנה, ציפייה, לשנייה.בגיל שנה הבנה זו מתחדדת והפעוט מזהה את הקשר ומסוגל אף לשחזר את סדר הפעולות לאחר שהוא צפה בו פעם אחת בלבד. יכולת זו הולכת ומשתכללת ובגיל 20 חודש התינוק מסוגל לקשור בין רצף של שלוש התרחשויות.

הערכת הזמן בו מתרחשים האירועים היא מיומנות מורכבת ונשלטת על-ידי מסיחי "הזמן הפסיכולוגי".

הערכה של הזמן שבו התרחשו אירועים בעבר (מה קדם למה) ויתרחשו בעתיד נרכשת רק לקראת גיל 9-10

הבנת הסיבתיות בסביבה החומרית - פיזיקלית - קודמת להבנת הסיבתיות המופשטת שקיימת בסביבה החברתית והרגשית של הילד. הפעוט עד לאירועים בהם פעולה כלשהי גורמת לפעולה אחרת (כדור פוגע בחפץ ומזיז אותו) ובהדרגה הוא מגבש את המסקנה הסיבתית. קליטת הסיבתיות משפרת את יכולת הילד לזכור ולשחזר רצף של אירועים.

הבנת הסיבתיות משתקפת יפה בהתייחסות הילדים למעשי קסמים. בני 4-3 לא יתרשמו ממופע להטוטים של קוסם ולא יבינו מה משעשע ומה מצחיק את הילדים הבוגרים יותר. לקראת גיל 5 הילד מתחיל לחפש את הקשר הסיבתי, ההגיוני, בין אירועים ומעשי הקוסם מפתיעים ומשעשעים אותו.

המקצב
המקצב הוא מבנה של התפלגות אירועים בזמן. הכושר המקצבי משפיע באורח דרמטי על כישורי הלמידה בכלל ועל מיומנויות השפה בפרט.

מחקר ראשוני על מיומנויות מקצביות - ארגון תנועתי של ממד הזמן - נערך על-ידי מירה סטמבק. היא בודדה תכונות מקצביות אחדות, בנתה מבחנים לבדיקתן והצביעה על ממצאים אחדים בנושא:

מקצב ספונטני
בבדיקת המקצב הספונטני, הילד מתבקש להקיש באצבעו שורה של נקישות והבוחן מודד את משך הזמן שנדרש לו ל-21 נקישות ואת מידת האחידות שלהן.

לפי ממצאי מחקריה, בין הגילים שש לעשר, משך זמן הפעולה של הילד עדיין אינו יציב. הילד מושפע מנסיבות חיצוניות ומבצע את המטלה ללא קביעות וללא עקיבות. מגיל עשר ומעלה המקצב הספונטני מתייצב ומקבל אחידות וחותם ייחודי ואישי. קביעות השמעת המקצב מושגת בהתפתחות התקינה בגיל שמונה. בקרב ילדים שסובלים מקשיי למידה מתגלה איחור רב בהתפתחות זו.

שחזור מבנים מקצביים
כושר זה, המהווה חלק מיכולת ההבנייה התנועתית של ממד הזמן, נבדק בדרך של שחזור - משמיעה של יחידות מקצביות. הבוחן מקיש בידו - המוסתרת מאחורי פרגוד- מבנים ריתמיים, תחילה פשוטים ובהדרגה מורכבים יותר ועל הילד לחזור עליהם.

החוקרת מצביעה על קו עלייה ברור ביכולת זו בין הגילים שש לתשע. לקראת גיל עשר מסוגלים הילדים לשחזר את רוב היחידות הריתמיות של המבחן. ילדים שעברו הכשרה ריתמית מיוחדת עומדים בהצלחה בכל הדרישות, בשחזור המבנים הארוכים והמורכבים ביותר של המבחן. ילדים שסובלים מאיחור בהתפתחות הלשונית נכשלים לחלוטין במשימה זו. הם אינם מסוגלים לבצע הקשה של שורה קצובה פשוטה, לא כל שכן מבנים מקצביים מורכבים יותר. רוב 70% הילדים שמתקשים בקריאה מתפקדים ברמה הנמוכה בשנתיים עד שלוש שנים מהמצופה מהם במיומנות זו.

שליש מקרב הילדים הדיסאורתוגרפים מגלים קשיים ברורים בתפקוד זה. ממצאים אלה מצביעים על כך שקיים קשר הדוק בין רכישת השפה, הקריאה והכתיב לבין הכושר לשחזור משמיעה מבנים מקצביים.

הבנת סמליות המבנים הריתמיים ושחזורם

כדי לבחון תכונה זו הילד צריך למלא מספר מטלות.לבדיקת ה"הבנה" של הסמל הריתמי, מציגים בפניו שורות של מבנים מקצביים, חזותיים, בהן הריתמוס מיוצג על-ידי נקודות ומרווחים. הילד נשאל לפשר הסימנים ואת הבנתו הוא יכול להוכיח הן באמצעות הסבר והן; באמצעות ביצוע, היינו השמעה קולית או הקשה של המקבצים.

מידת ההבנה מסווגת בשלוש קבוצות: הבנת הסמל הריתמי ללא הסבר, הבנה לאחר הסבר, הסמל לא הובן, גם לאחר הסבר. בקרב ילדים רגילים, תכונה זו מתפתחת באופן הדרגתי בין הגילים שש לתשע. החל מגיל תשע רוב הילדים מבינים את הסמל המקצבי ללא הסבר.

בחלק השני של המבחן מתבקשים הילדים לבצע בהקשה, על סמך הדגם החזותי, את היחידות הקצביות. מידת הצלחת הביצוע תואמת את מידת הבנת הסמל. רוב הילדים שהסמל הוסבר להם מגלים טעויות בביצוע. לקראת גיל תשע כאשר הושגה אצל הילדים הבנה ללא הסבר של הסמל - גם יכולת השחזור הושלמה.

1 - קבוצת ילדים בעלי רמת משכל וכישורים לשוניים תקינים 2- קבוצת ילדים הסובלים מפיגור שכלי קל I.Q. 60-75 ו -3 קבוצת ילדים דיסלקטים בעלי רמת משכל תקינה. לאחר בדיקת ההבנה של הסמל, כל הילדים קיבלו הסבר וניגשו אל הביצוע רק לאחר שהוכיחו הבנה זו. התוצאות מדברות בעד עצמן:


קבוצה 1 קבוצה 2
קבוצה3
הבנת הסמל הריתמי 68% 23% 41%
ביצוע מקצב בהקשה 56% 38% 0%

תפיסת הזמן המודרנית
התפיסה המודרנית של הזמן רואה בו נכס, משאב שיש לנצל עד תומו. החברה המערבית מקדשת את המהירות, ההחלטיות, היעילות והתכליתיות ומחנכת את בניה ל"Time is money". הקניית הערכים האלה חשובה בציוד הילד בערכת הישרדות במאבקי החברה הטכנולוגית, התחרותית העתידית שלו אך מחדירה בחינוכו גורם מלחיץ בדרישה המתמדת לעשייה ולהספק.

לפני שנים רבות ערכנו, מורתי ד"ר יעל פלום ואני מחקר על ניצול שעות הפנאי של מתבגרים ומבין מאות נחקרים רק נער אחד העז לענות שבשעות הפנאי שלו הוא מעדיף לעשות "שום דבר".

עבור הילדים שלנו, לקויי הלמידה, שמתקשים בהתארגנות, בהערכת הזמן, לחצי הזירוז המופעלים עליהם על מנת לעמוד בלוח הזמנים התזזיתי של מקצב החיים המודרני, מגבירים ביתר-שאת את מצוקתם,




.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם