.

 
 
 
 
 
 
 
 
 










 

.
 
המערכת המישושית מורכבת משתי תת-מערכות: א - תת-מערכת הגנתית, ראשונית ומולדת אשר פועלת בתגובה אוטומטית לכאב או לסכנה על מנת ליצור תגובות  הימנעות מהם. ב - תת-מערכת הבחנתית, לקליטת גירויים מתונים ומגוונים יותר.

התת-מערכת ההגנתית ממשיכה לפעול במשך כל החיים אבל שליטתה פוחתת וכך היא מאפשרת הפעלה של התת-מערכת ההבחנתית. בעוד תפקיד המערכת ההגנתית הוא הישרדות, המערכת ההבחנתית משמשת בסיס ללמידה. דרך המערכת ההבחנתית הילד לומד את הצורות והחומרים ואת ההבדלים ביניהם, ובאמצעותה הוא מזהה במדויק את המיקום ואת האיכות של התחושה. בעזרת תת- מערכת זו הילד לומד את גופו ואת סביבתו. האיזון בין שתי תת-המערכות הכרחי לפיתוח תכנון תנועה.

מערכת הגנתית חזקה מדי בולמת התנסות חושית מעודנת יותר וגורמת לחסך הן במידע התנועתי והן במידע החושי.

קיימת הבחנה נוספת בין תפיסה מישושית פעילה לבין תפיסה מישושית סבילה. התפיסה המישושית הפעילה כרוכה בתפעול פעיל של חישת איברי הגוף במפגשם עם החפצים. בתפיסה המישושית הסבילה זורם המידע העובדתי - בעיקר דרך העור - ומתויק ללא הדים הכרניים משמעותיים. המידע המתקבל על תכונות הסביבה באמצעות תפקוד מישושי חקרני הוא בעל ערך רב לאין-ערוך למטרות הלמידה מנתונים שהתקבלו בדרך החישה הסבילה.

למערכת המישושית מיחסים חשיבות מכרעת בתחומי למידה רבים, החל מתהליך גיבוש הייחודיות שבו העור משמש כ"גבול" שעוזר לילד להפריד בין העצמי והלא-עצמי ועד לפעילויות אקדמיות מעשיות כגון הכתיבה.

לרכיב המישושי בכתיבה חשיבות ממדרגה ראשונה. העיפרון נוגע בנקודותמסוימות באצבעות ויוצר גירויים שתפקידם להעביר פקודה תנועתית מדויקת לשרירי האצבעות האוחזות בעיפרון. אם המידע מעורפל או מוטעה, גם ההוראות התנועתיות משובשות ואלה יביאו לתוצאות מהוססות ולכתיבה ב"כפפה".

היעדר מודעות לאצבעות - אגנוזיה דיגיטלית - אחראית להפרעות קשות, מאל-כתיבה ועד לשיבושים חמורים בביצוע הכתיבה.

תרומות המגע
במונחים של מדעי הטבע - גרייה של מערכת החישה - במונחים "הומניסטים" יותר - חיבוק, גיפוף, ליטוף של התינוק הם מסרים הכרחיים לצמיחה הגופנית והנפשית הבריאה שלו. למגע סגולות רבות: הוא מרגיע מפחית את ההורמונים של הדריכות - משכך חרדה ומתח, נוסך ביטחון, מתחים את גופו שלהתינוק וכך מסייע לו להשתחרר מהסימביוזה עם האם ולבנות את הגרעין של גבולות זהותו העתידית. ותרומות פרוזאיות יותר: תינוקות שהתנסו בעיסוי הקדימו בהתפתחות התנועתית, בכו פחות, ישנו טוב יותר וסבלו פחות מכאבי בטן מאשר תינוקות שלא זכו לטיפול דומה.

פגים שקיבלו רבע שעה של "טיפול מלטף" שלוש פעמים ביום, עלו במשקל ב-50% יותר, היו עירנים ומגיבים יותר ושוחררו מהפגייה שישה ימים לפני התינוקות האחרים. גם שנה לאחר הטיפול הם גילו עדיפות בצמיחה וביכולות הגופניות והרוחניות על ילדי קבוצת הביקורת.

רגישות יתר למגע tactile defensiveness
הפרעת רגישות היתר למגע tactile defensiveness תוארה לראשונה בשנות השישים של המאה ה-20 על-ידי המרפאה בעיסוק האמריקאית A.J. Ayres.

רגישות או תגובת יתר למגע מתגלה בשכיחות גבוהה בקרב ילדים שסובלים מלקויי למידה, מ-ad/hd, מאוטיזם ומהפרעות התפתחות רבות אחרות שמקורן בדיספונקציה מוחית.

הסיבות להפרעה טרם נמצאו אולם כל הסימנים מצביעים על כך שהן טמונות באותו איזון שהיה צריך להיווצר בין שתי התת-מערכות הטקטיליות -ההגנתית וההבחנתית. בהתפתחות התקינה, התת-מערכת ההגנתית פועלת כמנגנון אזעקה נוכח גירויים שיש בהם סכנת חיים ואילו התת-מערכת ההבחנתית מתיחסת לשאר הגירויים ומידעת את המוח על המאפיינים הפיסיים של הסביבה.

הילדים שסובלים מרגישות-יתר למגע מגיבים בהגנתיות - בתגובת האזעקה של "לחימה או בריחה" "flight or fight" - גם על גירויים פשוטים שאין בהם כל סכנה לקיום. הילדים האלה נתונים בדריכות מתמדת ומוחם - במקוםלהפתח למפגש נינוח עם הסביבה - נמצא בכוננות עליונה לקראת האיום הקרב.

רגישות היתר למגע לא מונעת למידה אך היא עלולה לפגום בה באורח חמור. הילד שגופו משדר לו איום, שכל מגע מורה לו - תברח או תלחם - נתון במצב מתמיד של הימנעות, רתיעה, התגוננות. מצב זה מכלה את כל משאבי הקשב, הריכוז שלו ומותיר אותו כעוס, עוין ומותש.

ההפרעה פוגעת לא רק בלמידה כי אם גם בהתפתחות החברתית והרגשית של הילד ועלולה לחבל במערכת הקשרים בין הילד לאמו. התינוק שסובל מרגישות-יתר למגע נירתע לא רק מההלבשה, הרחיצה כי אם גם מביטויי החיבה -הליטוף, הנשיקה, החיבוק הרך- שאמו מרעיפה עליו. האם שאינה מודעת למצוקת ילדה עלולה לפרש את התחמקותו כדחייה וכסירוב המגע האוהב.

חיי החברה הם עתירי מגע והילד שסובל מרגישות-יתר מעדיף להימנע ממעורבות פעילה בהם. התנהגותו החריגה, תגובותיו הכעוסות על  אירועים  תמימים עלולות לעורר את חמתם של בני גילו ולגרום לנידויו ולבידודו. הנזקים הרגשיים של ההפרעה קשים אף הם. הדריכות המתמדת, התחושה המתמשכת של אי- נוחות הגוף, תגובות הבהלה מתסכלות ופוגמות בדימוי העצמי ובבטחונו של הילד.

אבחון וטיפול
אבחון ההפרעה והטיפול בה הם מלאכת המרפאים בעיסוק. ככל שהילד צעיר יותר כך סיכויי ההצלחה של הטיפול טובים יותר. הדרכת ההורים של הילד שסובל מרגישות-יתר למגע יכולה להביא להקלה גדולה באורח חייו ובמצוקתו. התמונה של tactile defensiveness דומה לזו של ad/hd ויש להקפיד על אבחנה מבדלת הקלינית מדויקת בין שתי ההפרעות.

ביטויים ההתנהגותיים שמעוררים חשד לקיום רגישות יתר למגע

הילד נרתע מסוג מסויים של בגדים - בדים סינתטיים, צמר או כל מרקם מחוספס ותווית היצרן שלא הוסרה יכולה - מבלי להיות מודע לכך - לאמלל את יומו.

שונא ללכת יחף - בעיקר על חול או על דשא - ולשחק במשחקים של צבעי מגע, בוץ וחול.

כאשר עומדים לגעת בו, הילד נרתע ומתחמק. כאשר הנגיעה לא צפוייה, הילד מגיב בתגובת בהלה. טפיחה ידידותית ומעודדת על שכמו של הילד הזה היא עונש עבורו.

הילד נמנע מהתקהלויות חברתיות - גדושי מגע - ומעדיף פינות מבודדות.



.
ד"ר אילנה מודלינגר
Copyright ©
הבאפרקביתקודם