עמוד הבית
על האתר
המחברת מפת האתר כתבו לי

.

על האינפוספירה









.


The important thing is not so much that every child should be taught, as that every
child should be given the wish to learn. John Lubbock

הלמידה על ציר הזמן - תורות, דמויות ואירועים פורצי דרך בתולדות החינוך

הנחשול הגואה של המידע מטיל אימה על אזרחי העידן הטכנולוגי. הזרימה המוגברת הזאת מפעילה את מנגנוני הבקרה שתפקידם - לכאורה - לארגן ולהטמיע את הידע החדש. אולם - מנגנוני הבקרה האלה הם מידע נוסף שבמקום להסדיר, מעצימים את גודש המידע ודורשים הסברים חדשים שהולכים ומעצימים את.. שמעצימים את.. עד סכנת אובדן השליטה והקריסה...

בעבר, למידע הייתה תכלית פשוטה - לפתור בעיה. אך מה שהתחיל כזרם מבורך של שחרור הידע הפך ברבות השנים למבול אימתני של כאוס. בימים אלה מאות אלפי ספרים חדשים יוצאים לאור מדי שנה בשנה, עשרות אלפי כתבי-עת, ירחונים, שבועונים ויומונים מונפקיםמדי חודש, מדי שבוע, מדי יום.

ואז, בעשור הרביעי של המאה העשרים הגיח הצונמי האדיר של המדיה האלקטרונית...

במהדורת יום חול אחד של ה-New York Times יש יותר מידע ממה שאדם ממוצע באנגליה של המאה ה-17 נחשף לו במשך כל ימי חייו. חרדת המידע נובעת מהתהום שהולכת ונפערת בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שנדמה לנו שאנחנו חייבים לדעת.

לדברי פסיכולוגים וחוקרים, ערפיח המידע שחונק אותנו יום יום מדיר שינה מעינינו, מחבל בכושר הריכוז ומחליש את המערכת החיסונית שלנו. David Lewis פסיכולוג בריטי מכנה את התופעה החדשה בשם information fatigue syndrome "תסמונת עייפות המידע". הוא ממליץ לחזור אל מקורות המידע המסורתיים, הספר, האנציקלופדיה, כי "כאשר אתה צמא מוטב שתלך אל המעיין ולא למפלי הניאגרה".

נלווה את דרכה של הלמידה מהימים בהם היא הייתה תנאי בסיסי לקיום, להישרדות ועד להיווצרות ערפיח האינפוספירה של ימינו.













Temple Schools

3000 לפניה"ס - מסגרות הלמידה הקדומות ביותר הן ה- Temple Schools, בתי ספר שהוקמו במקדשים במצרים, בהודו ובארצות אחרות במזרח הקדום. החוקרים סבורים שהיו שני סוגים של Temple Schools האחד הכשיר את התלמידים בקריאה ובכתיבה והשני הכין אותם לתפקידים של כוהני דת.

המצרים הקדומים ייחסו חשיבות רבה ללמידה משום שרמת ההשכלה קבעה את מעמד האדם בחברה. ידע הקריאה והכתיבה היה תנאי וקרש הקפיצה למילוי משרות רמות בממלכה וההשכלה הבדילה בין שליטים לנשלטים.

2000 לפניה"ס - ראשית החינוך הפורמלי בסין. הלמידה משגשגת בעיקר במהלך שלטון שושלת Eastern Zhou משנת 770 עד 256 לפניה"ס. שושלת זו נחשבת למתקדמת ביותר ובמהלך שילטונה קמו תורות הקונפוציניזם, התאואיזם והלגליזם ופעלו אחדים מהפילוסופים הסיניים הגדולים ביותר

1500 לפניה"ס -בהודו, הלמידה הפורמלית התנהלה על-ידי כוהני דת שלימדו את הטקסטים הקדושים של ההינדואיזם, את עקרונות ה-Veda, אך גם מדעים, דקדוק ופילוסופיה.












יוון העתיקה

700- 400 לפניה"ס- יוון העתיקה הייתה מחולקת לערי-מדינה ולכל עיר שיטת חינוך שונה.בספרטה מטרת החינוך הייתה לייצר צבא חזק, מאומן, ממושמע. אנשי ספרטה היו פטריוטים נאמנים שדגלו בפשטות, בכוח, בסגפנות ובמשמעת. כאשר נולד תינוק, נכבדי ספרטה היו בודקים את מצבו הגופני ואם נמצא בו פגם הוא היה ננטש למות בטבע או נמכר לעבדות.

ילדי ספרטה נדרשו לעזוב את ביתם בגיל 7 ועד גיל 18 לעבור אמונים קשים תחת ההשגחה של קציני צבא. זו המסגרת הראשונה של "חינוך" שמוענק על ידי המדינה במטרה להפוך אותה למכונת הרג צבאית אימתנית.

הבנים חיו והתאמנו במחנות צבא ולמדו כישורי הישרדות ומיומנויות הדרושות לחייל קשוח. הם הלכו יחפים, ישנו על מיטות קשות ואומנו בפעילויות ספורט כמו ריצה, קפיצה, הטלת רומח ודיסקוס, שחיה וצייד. הם אומנו לסיבולת גבוהה, והוחזקו תחת משטר צבאי נוקשה עם עונשים גופניים אכזריים. הם הוכשרו לעמידה במינון גבוה של כאב וסבל. הנערים הורעבו בכוונה תחילה ועודדו אותם לגנוב אוכל כאשר הם עשו זאת מבלי להיתפס הם זכו להערכה של מחנכיהם, כאשר הם ניתפסו הם נענשו בחומרהרבה.

הילדים למדו כנראה קרוא וכתוב אך בניגוד למדינות עיר השכנות לא היה כל טיפוח של ההבעה שלהם. האזור בו שכנה ספרטה נקרא בעבר לקוניה ולכן, עד היום, התבטאות דלה וחסכונית מכונה - לקונית.

בין הגילים 20-18 הנער הספרטני נדרש לעבור מבחן מפרך של כושר גופני, סיבולת, כישורי לחימה ומנהיגות. הנערים שנכשלו במבחן הפכו ל-perioikos, הם הורשו להצטרף לשכבה חברתית שזכאית לרכוש פרטי, רשאית לעסוק בעסקים אך חבריה אינם אזרחים ואין להם זכויות פוליטיות. הנערים שעברו את המבחן הפכו לאזרחים ולחיילים. הם הורשו להקים משפחה אך המשיכו לחיות במחנות צבא עם שאר החיילים. השירות הסדיר הסתיים בהגיעם לגיל 60. לאחר שחרורם הם הצטרפו לביתם ולמשפחתם.

החינוך של נערות ספרטה היה אף הוא יוצא דופן. כמו הנערים גם הן הוצאו מבתיהן בגיל 7 ועברו למחנה אימונים בו הן למדו היאבקות, התעמלות ומיומנויות לחימה. בגיל 18 גם הנערה נדרשה לעבור מבחן של מיומנויות לחימה וכושר גופני. הנערה שנכשלה במבחן איבדה את זכויות האזרח והצטרפה למעמד הביניים של ה-perioikos. הנערה שעברה את המבחן הפכה לאזרחית ספרטה, חותנה עם אזרח חייל וחזרה לביתה

חינוך האישה בספרטה לא נועד כדי לקדם אותה אלא על מנת שהיא תלד תינוקות בריאים וחסונים למאגר הלוחמים של מכונת ההרג. בשל העובדה שנשות חיילי ספרטה ניהלו לבד את משק ביתן הן היו עצמאיות ומשוחררות יותר מכל הנשים של מדינות העיר ביוון העתיקה.

החינוך באתונה ראה את יעדו ביצירת אנשים חושבים, מיומנים במדעים ובאומנויות וערוכים הן לשלום והן למלחמה.

בני אתונה האמינו בחשיבות החינוך מגיל צעיר. לפי אפלטון, החינוך מתחיל בשנתו הראשונה של הילד ומסתיים רק בסוף חיי האדם. ילדי אתונה למדו בבית עד גיל שבע ואז הם נשלחו לבתי ספר פרטיים הסמוכים לבתיהם. הילדים נשלחו לבית הספר בליווי paedagogus, מעין חונך שהופקד על נימוסיהם, על התנהגותם ועל שלומם של הילדים.

בית הספר היסודי כונה ludus שפירושו "משחק" בלטינית. הלימודים החלו מוקדם בבוקר והסתיימו לקראת הערב. הבנים למדו קרוא וכתוב ושננו בעל פה פרקים רבים מסיפורי מוסר וגבורה. לימוד השירה האפית של האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס היה חובה בכל בתי הספר באתונה. הם למדו חשבון בסיסי באמצעות abacus ,שירה ונגינה בנבל. החינוך באתונה שם דגש ניכר על פיתוח הגוף והילדים הוכשרו בריתמיקה, התעמלות ובענפי ספורט.

בגיל 14 בני העשירים המשיכו בלימודיהם ואלה שלא יכלו להרשות לעצמם את שכר הלימוד הפכו חניכים של בעלי מלאכה או של סוחרים.
בגיל 18 כל הנערים של אתונה ללא הבדלי מעמד גויסו למשך שנתיים לשרות צבאי. עד 390 לפניה"ס לא היו מסגרות של השכלה גבוהה ובתום השירות הצבאי צעירי אתונה פנו לדרכם.

נערות אתונה - פרט להכשרה שהן קיבלו בביתן בניהול משק בית, ריקמה ואריגה - לא זכו בחינוך פורמלי.












פיתגורס

 
475- 569 לפניה"ס - לאחר 33 שנות נדודים בהן פיתגורס רכש דעת במצריים, בבבל, בהודו ובפרס הוא חזר, כנראה האדם המשכיל ביותר בדורו, ליוון ופתח בית ספר לאזרחי העיר קרוטון בו הוא לימד מתמטיקה, אסטרונומיה, פילוסופיה, מוסיקה ודת. מאות מהאזרחים הבכירים של העיר פקדו את בית הספר. הוא חינך לערכים של כבוד לזולת, רוגע, נועם הליכות, שוויוניות ופיתוח החשיבה באמצעות הרחבת הידע.

את חסידיו הנאמנים פיתגורס ליכד לכת סגורה, סודית שבה הם יצרו שילוב בין לוגיקה למיסטיקה דתית. הם לא ראו במתמטיקה שפה מופשטת, סמלית לתיאור הטבע כי אם חוקיות הטבועה בטבע עצמו.

האחווה הפיטגורית הייתה שותפה למסרים אחדים של הבודהיזם. אנשיה האמינו בגילגול נשמות וסלדו מכל רכושנות. בכת התקיים שוויון מלא בין גברים לנשים ומתמטיקאיות רבות הוכשרו בה.

אנשי הכת היו צמחונים, העניקו יחס אנושי לעבדים ונהגו לקיים טקסים של זיכוך הנשמה במטרה להגיע לשלב העליון של הטוהר, לפילוסופיה, לאהבת החכמה. בין הפיתגוראים התקיימה ידידות אמיצה, חוסר אנוכיות וקשרים של יושר ומסירות. הם ניהלו אורח חיים קומונלי, קפדני, שכלל לימודי דת, ארוחות משותפות, פעילות גופנית, קריאה, מוסיקה ודקלום שירה לחיזוק הזיכרון. ההוראה באחווה הייתה אורלית ועל כל חבריה חל "קוד של סודיות", של שתיקה. על פיתגורס











קונפוציוס

550 לפניה"ס - קונפוציוס "המורה הדגול של כל הזמנים" הקים בביתו, בגיל 22  את כיתת הלימוד
הראשונה בסין. קונפוציוס מגדולי ההוגים של סין, ייסד את ה-Confucianism. תורה המטיפה לפשטות, לאהבת הזולת, לכיבוד ההורים, לעשות את הדבר הנכון ולא את הכדאי, לפעול בהדדיות, ו"לא לעשות לאחרים את מה שלא היית עושה לעצמך" .

הקונפוציאניזם הוא הפילוסופיה של הארגון החברתי, של החוכמה הפשוטה ושל הידע המעשי שהעניקה לחברה הסינית תשתית אתית של כללי חיים והתנהגות. על קונפציוס












הסופיסטים

400 לפניה"ס - הופעת הסופיסטים, מורים נודדים שיצרו לראשונה את החינוך הגבוה עבור הבנים של מיוחסי יוון. המורים נדדו בכל ערי יוון ומכרו ידע עבור כל מי שיכול היה להרשות לעצמו את ההשכלה הגבוהה.

הסופיסטים הציגו את עצמם כספקים של חוכמה sophistai שמטרתם היא ההכנה של צעירי יוון לעתידם כאזרחים וכבעלי משרות רמות בשירות הציבורי.

הסופיסטים סברו שאין כל דרך לדעת את האמת במלואה וההשפעה בעולם התרבותי, הפוליטי והחברתי אינה מושגת בהגות מעמיקה כי אם בעליונות בדיון ובויכוח. הם לימדו את תורת הרטוריקה, אומנות השיכנוע ואת המיומנויות שנדרשות להצלחה בחיי יום יום. הפילוסופים של יוון התיחסו בבוז ובזילזול אל הסופיסטים אולם בדמוקרטיה של אתונה כושר השיכנוע וההנמקה היה המפתח לעליה בסולם המעמד והשלטון ומשום כך הוראת הסופיסטים זכתה להצלחה רבה.











סוקרטס

399-469 לפניה"ס - גדול המורים המשוטטים בעת העתיקה היה סוקרטס שבניגוד לסופיסטים לא מכר את תורתו אלא הציע אותה לכל מי שהיה מוכן להאזין. ב"שיטה הסוקרטית" המורה פותח בדיאלוג עם תלמידו, שואל אותו שאלות מכשילות ומאתגר אותו לחשיבה בהירה, ביקורתית, עצמאית.

כמו הסופיסטים, גם סוקרטס האמין שהידע המושלם לא ניתן להשגה אך סבר שהחשיבה החוקרנית והבהירה הם הבסיס של החיים, ושל החיים הטובים. תורת סוקרטס וסרובו לסגוד לאלים של אתונה לא נשאו חן בעיני שליטי העיר, הוא הואשם בהשחתת הנוער ונידון למוות בשתיית כוס רעל.











 אפלטון

387 לפניה"ס- לאחר משפטו של סוקרטס, האשמות השוא שהוטחו בו ומותו הטרגי, רבים מידידיו עזבובזעם את אתונה. בין נוטשי העיר היה צעיר בן 27 תלמידו של סוקרטס -אפלטון- שמאס בדרכי השלטון של עירו וחלם על מדינה אידיאלית, אוטופית...אחרת.

בשובו לאתונה אפלטון ייסד את האקדמיה - האוניברסיטה הראשונה - מרכז לדיונים וללימודי מדע ופילוסופיה. האקדמיה תוארה בפרסקו מפואר Raffaello Sanzio Scuola di Atene היא הוקמה בגן ציבורי מוקף חומה בפרברי אתונה. הגן היפה שבו נערכו מפגשי הלמידה נקרא על שמו של בעל המקום Akademos. אפלטון לימד גיאומטריה, אסטרונומיה, אריתמטיקה ובהשפעה של משנת פיתגורס את התיאוריה המתמטית של המוסיקה, את תורת ההרמוניה. האקדמיה פעלה שנים רבות ונסגרה בשנת 529 לספירה על ידי קיסר האימפריה הביזנטית יוסטיניאנוס הראשון.












אריסטו

תלמידו של אפלטון - אריסטו - המכונה "אבי מדעי החיים" - הקים מרכז למידה -ה-Lyceum - אריסטו בנה מערכת פורמלית של לוגיקה וקבע מושגים המאחדים את ענפי ההגות העיקריים של תקופתו - פיזיקה, ביולוגיה, מטאפיזיקה, פוליטיקה.

בתום מסע כיבושיו, אלכסנדר הגדול שלח לאריסטו, המורה שלו לשעבר, סכום כסף גדול ומבחר של בעלי חיים וצמחים שהוא אסף במהלך מסעותיו וכך אריסטו הקים את גן החיות ואת הגן הבוטני הראשונים בעולם. הליסאום נוהל בידי התלמידים בתורנות וכל תלמיד נדרש לערוך במסגרת לימודיו מחקר בנושא היסטורי או מדעי כלשהו. בשעות הבוקר אריסטו היה מלמד את תלמידיו תוך כדי שיטוט בשבילי הליסאום ואחר הצהריים היה נותן הרצאות על פוליטיקה, ספרות ופילוסופיה לקהל הרחב, בכיכרות העיר.









 












היווצרות הספריות

"כאשר הגנים שלנו לא יכלו יותר לאחסן את כל המידע שהיה דרוש להישרדותנו, המצאנו, לאט לאט
את המוח. אך הגיע הזמן - אולי לפני עשרת אלפים שנה - שגם המוח לא היה יכול להכיל את כל המידע הדרוש לנו. וכך למדנו לאגור כמויות כבירות של מידע מחוץ לגופנו. אנחנו; הזן היחיד בתבל - ככל הידוע לנו - שהמציא זיכרון משותף שאינו מאוחסן בגנים או במוח שלנו. המחסן של הזיכרון הזה נקרא : הספרייה." קרל סייגן

עד המאה השלישית הספריות היו פריבילגיה של בכירי האריסטוקרטיה וההשכלה. החל מתקופה זו, הוקמו ספריות במרחצאות הציבוריות והן הפכו נגישות עבור כל אזרחי הממלכה הרומית.

295 לפניה"ס - ייסוד הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. הספרייה הכילה בין 400.000 ל-700.000 גווילים. היא נוסדה בתקופת שלטון תלמי. הספרייה הוקמה על-ידי הסופר האתונאי Demetrius Phalereus מראשוני כת ה- Peripatetic ממשיכי דרכו של אריסטו במצריים.

תולדות הספרייה של אלכסנדריה הפכה לאחת האגדות המסופרות ביותר של ההיסטוריה העתיקה. תלמי
השני מינה את המלומד דמטריוס פאלריאוס להקים ספרייה ולרכז בה את "כל ידע העולם" הספרים והמגילות הקיימים ולדאוג לתרגומם ליוונית של הכתבים מתרבויות אחרות. הספר הראשון שתורגם היה הברית הישנה.

מלאכת התרגום של התנ"ך ליוונית נעשתה על-ידי 72 רבנים שתלמי שכר למטרה זו. כל סוחר, כל אורח שנקלע לעיר נדרש להפקיד את הכתבים שהיו ברשותו. לאחר שהמגילות הועתקו, המקור הועבר לספרייה והעותק ניתן לאורח, בעוזבו את העיר. הספרייה הכילה, בשיאה, קרוב ל-700.000 מגילות.

על השמדת הספרייה הגדולה - שהפכה סמל לידע עצמו - חלוקים ההיסטוריונים. אחד ההסברים מייחס  את השמדת הספרייה ליוליוס קיסר שכבש את אלכסנדריה ב-8-47 לפניה"ס. צבא הקיסר העלה באש את צי האויב שעגן באלכסנדריה. האש התפשטה לעיר וכילתה את הספרייה המפורסמת. ספורים אחרים תולים את האשם בכובשים ברבריים, במלחמת אזרחים ובמסעות הרס של קנאות דתית.

ההסכמה שמסתמנת היום אומרת שהספרייה סבלה כנראה משרשרת של פגיעות שהקטלנית שבהן חלה במאה הרביעית כאשר רדיפת הפגנים על-ידי הנצרות  הגיעה לשיאה. Flavius Theodosius שליט רומי ציווה להרוס כל מצבת זיכרון אלילית וההגמון של אלכסנדריה כנראה ציית לפקודה













Marcus Fabius Quintilianus

Marcus Fabius Quintilianus 30-100 יליד ספרד, מנואמי רומי הגדולים, נחשב לדובר הקדום ביותר של שיטת החינוך של הילד במרכז. קוינטיליאנוס סבר שהחינוך צריך להתבסס על שלבים שהולמים את התפתחות האדם מילדות מוקדמת ועד לבגרות ותיאר תוכנית לימודים בהתאם לשלבים אלה. ההוראה צריכה להתאים את עצמה למוכנות וליכולות של התלמידים והיא צריכה להיות מאתגרת ומרתקת כדי לעורר בהם הניעה והנאה.

"המורה", כתב קוינטיליאנוס לפני כאלפיים שנה, "הוא מהדמויות החשובות ביותר בעולמו של הילד. הוא צריך להיות קפדן אך לא זועם, ידידותי אך לא נינוח מדי. אל לו לעורר בהם שנאה או בוז. ככל שהוא ייטיב להסביר כך הוא יעניש פחות. אל לו לכעוס יתר על המידה, אך גם לא להעלים עין מדברים לא רצויים. עליו להיות הוגן, מוכן להשקיע בעבודתו, שקדן אך לא כפייתי. עליו לענות לשאלות תלמידיו ולעודד את השותקים לשאול שאלות. כאשר הוא מעריך את עבודות תלמידיו עליו לעשות זאת במתינות ובמידה הראויה, בלי הגזמה לחיוב או לשלילה. כאשר הוא מתקן את שגיאות תלמידיו אל לו להיות עוקצני או בוטה היות ותלמידים רבים הוברחו מהלמידה בשל מורים שגערו בהם כאילו הם שונאים אותם"

"מורה טוב לא ילמד בכיתה שיש בה יותר תלמידים ממה שהוא יכול ללמד וחשוב ביותר, הוא צריך לראות בהוראה הנאה ולא נטל." לפי קוינטיליאנוס, כתיבה, קריאה ודיבור הם תחומי הלימוד החשובים ביותר והשאיר הנחיות מפורטות לדרך הקנייתם.

קוינטיליאנוס הדגיש את חשיבות החיברות. הילדים צריכים לפתח קשרים חברתיים מסיבות רבות. בבית הספר, כדי שתלמיד יהיה מסוגל להעריך את ידיעותיו עליו להיות מסוגל להשוות את עצמו לאחרים, כי "כאשר לאדם אין קנה מידה לדירוג הוא נוטה לדרג את עצמו גבוה מדי". החיברות מזינה גם את הלמידה משום שהמוח זקוק לגרייה ולאיתגור מתמידים וללא קשרים חברתיים הוא או מתנוון או מתנפח ביהירות שווא.

על אף העובדה שקויליאנוס התנה את החינוך הטוב של הילד בסביבה חינוכית -הורים, מטפלות- משכילה, המשנה החינוכית שלו נועדה למורים-גברים ותלמידים-בנים בלבד.

חלק מכתביו של קוינטליאנוס שרדו אך תורתו החינוכית לא היכתה שורשים. מענין כיצד הייתה נראית החברה של ימינו אילו רעיונותיו של קוינטיליאנוס היו מתגשמים.?..






 ד"ר אילנה מודלינגר
ליקויי למידה
Copyright

הבאביתפרקקודם