ליקויי למידה
עמוד הבית על האתר המחברת מפת האתר כתבו לי



כתב ברייל

we, the blind, are as indebted to Louis Braille as mankind is to Gutenberg  Helen Keller

L'hospice des Quinze-Vingts

המוסד לעיוורים, הראשון מסוגו בעולם, הוקם על ידי מלך צרפת, לואי התשיעי בשנת 1260 בפריז.

במסע הצלב השביעי, שהונהג על ידי לואי התשיעי, בקרב פארסכור הושמד הצבא הצלבני כליל והמלך נפל בשבי. לאחר שחרורו וארבע שנים של שהות וחיזוק הביצורים הצלבנים בארץ הקודש, המלך חזר לצרפת.

האשמה במפלה נפלה - כמובן - על היהודים והמלך הוציא צו לגרשם מצרפת. לאחר חשבון נפש נוסף המלך - נוצרי אדוק - אכול חרטה על אובדן חייליו החליט כי האסון הוא עונשו של האל על חטאיו ונדר נדר לכפר עליהם במעשים טובים. אחד מהמעשים הטובים האלה היה הקמת הוספיס ה- Quinze-Vingts

הוספיס ה-15x20 Quinze-Vingts=300 שימש כבית מחסה לעיוורים שדייריו קיבלו רישיון ממלכתי, - ומדים מיוחדים -לקבץ נדבות. תנאי החיים של החוסים היו דלים ועלובים אך המקום העניק להם מקלט מפני הסכנות של רחובות פריז ולעגם של אזרחיה.

כדי לקדם גיוס תרומות עבור המוסד נוצרה האגדה שהוא נועד ל-300 מאבירי הצלבנים שחיילי האויב ניקרו את עיניהם במהלך התבוסה בקרב פארסכור.

בשנת 1292 הכנסייה העלתה את המלך לדרגת קדוש. ה-15X20 קיים עד היום הוא מהווה מוסד לעיוורים והמרכז הלאומי לאופטלמולוגיה.

Valentin Haüy-
יריד "אוביד הקדוש" התקיים מדי שנה בשנה בכיכר קונקורד בפריז. ולנטין איו נקלע במקרה ליריד ובין דוכני המטעמים, הלהטוטנים, יורקי האש, והקוסמים, הוא ראה מחזה נתעב שעורר בו סלידה קשה ושינה את מהלך חייו וחיי מיליונים של עיוורים. במופע הגרוטסקי מספר נערים עיוורים הציגו - מול הגיחוכים ותשואות רמות של הקהל - מחזה שמחקה בצורה נלעגת ומשפילה את העיוורים עצמם.

ולנטין איו היה מלומד ובלשן צרפתי -המתורגמן של המלך- ששלט ביוונית, לטינית, עברית ותריסר שפות מודרניות ולאחר שראה את מצוקת העיוורים הוא החליט להתמסר לחינוכם והחשוב מכל, ללמדם לקרוא.

התלמיד הראשון של איו היה נער עיוור שפירנס כמקבץ נדבות את אמו האלמנה ואת אחיו הקטנים. תיאור המפגש בין השניים עבר בוודאי רומנטיזציה במשך השנים אך זה סיפור נחמד וראוי לספרו.

בצאת ולנטין איו ממיסה בכנסיית סנט-ג'רמן-דה-פריי הוא זרק מטבע יקר ערך לנער קבצן שישב על מדרגות הכנסייה. הנער מישש את המטבע באצבעותיו והזהיר את איו שהוא כנראה נתן לו בטעות - אולי בהיסח דעת - נדבה גדולה מאוד.

האירוע היכה את איו בתובנה שאם הנער ידע "לקרוא" את המטבע באצבעותיו יתכן והוא יוכל לקרוא באמצעותן גם אותיות.

כמו פיתגורס, 800 שנים לפניו, גם איו קנה לעצמו תלמיד כדי לממש את חלומו החינוכי. François Lesueur נער עיוור מילדותו המוקדמת שאת רוב חייו הקצרים בילה בקיבוץ נדבות ברחובות פריז התגלה כתלמיד מצטיין. לאחר שישה חודשים של לימודים הוא שלט בכל יסודות הידע האקדמי.

תחילה איו לימד בביתו אך עם העלייה במספר התלמידים, בסייוע בית המלוכה וארגונים פילנטרופים, הוא יסד בשנת 1786 את בית הספר הראשון לילדים עיוורים. בבית הספר התנהלו לימודים סדירים, וניתנה הכשרה מקצועית כדי להבטיח את עתידם של הילדים.

הוראת הקריאה נעשתה באמצעות אותיות מובלטות שנעשו על ידי התלמידים בבית הדפוס של בית הספר. איו יצר אף ספרים עם אותיות מובלטות. בין הספרים הראשונים שיצאו לאור היה ספרו הוא  Essai sur l'éducation des aveugles

כדי לגייס תרומות לבית הספר ועל מנת למחוק - ככל האפשר - את הסטיגמה השלילית של העיוורון, איו טרח להציג את תלמידיו והישיגיהם הלימודיים בפני בית המלוכה, האקדמיה המלכותית וכל במה ציבורית ואישיות בעלת השפעה.

בשנת 1800 בית הספר לילדים עיוורים עבר ל-L'hospice des Quinze-Vingts. איו היה מעורב ופעיל באירועים הפוליטיים של המהפכה. הוא הואשם בחתרנות ופוטר מהנהלת בית הספר. הוא נעתר לבקשת אלכסנדר הראשון קיסר האימפריה הרוסית ועבר להקמת ולניהול בית ספר לילדים עיוורים בסנט פטרסבורג. לאחר 11 שנים הוא חזר לצרפת אך הורשה לבקר בבית הספר שהקים רק שנתיים לפני מותו.

Louis Braille-
לואי ברייל נולד בשנת 1809 ב-Coupvray עיירה קטנה ליד פריז. בהיותו בן 3 הוא פצע את עינו בשעת משחק בבית המלאכה של אביו. הדלקת שנוצרה בעינו התפשטה לעינו השנייה ועד מהירה הפעוט איבד כליל את ראייתו. עיוורונו לא מנע ממנו לבקר ואף להצטיין בלימודיו בבית הספר של העיירה.

בסיימו את בית הספר היסודי, כדי שלואי יוכל להמשיך בלימודיו, מנהל בית הספר, הכומר ואחד האצילים מהעיירה - שהכיר את פועלו של איו - פנו לבית הספר של הילדים העיוורים בפריז והמליצו על קבלת הילד לבית הספר.

מאז סילוקו של ולנטין איו מהנהלת בית הספר לעיוורים חלה התדרדרות קשה בתנאי החיים במקום. המנהל שמונה אחריו, רופא עיניים במקצועו, סבר ש"העיוורים הם יצורים בזויים שגורלם להינמק על האדמה" וניצל את הילדים לניסויים רפואיים מפוקפקים ולהעסקתם בבתי המלאכה השונים.

השיעורים המועטים שניתנו במקום התנהלו על-ידי התלמידים הבוגרים וברוב שעות היום הילדים עבדו באריגה של מדים וכלי מיטה שנמכרו לבתי החולים הפריזאים.

המנהל השליט משמעת קשה וענישה חמורה משום שלדעתו "לכל העיוורים יש משיכה מיוחדת לעצמאות ולחופש ואין בעולם דבר שנוגד יותר את טובתם מאשר מימוש הדברים שינוצלו לרעה על ידם"

נקודת האור היחידה בחיי הילדים היתה החינוך המוסיקלי שבית הספר העניק להם. המנהל, כנראה חובב מוסיקה, קנה לבית הספר את כלי הנגינה הטובים והעסיק את מיטב המורים להוראת המוסיקה.

בהיותו בן 10 לואי הגיע לבית הספר לעיוורים ועד מהירה רכש בו ידידים והסתגל לחיי המקום. מזלם של הילדים שפר עליהם כאשר הפיקוח על בית הספר עבר לידי ועדה שמונתה מטעם משרד הפנים שעמדה על אופיו ומעלליו המפוקפקים של רופא העיניים פיטרה אותו ומינתה במקומו איש חינוך לניהול בית הספר.

Charles Barbier de la Serre-
המפגש בין תלמידי בית הספר לעיוורים לבין שרל ברביאה דלה סרה התרחש - כך משערים - כאשר הם הציגו את אמצעי התקשורת שלהם במוזיאון למדע ולתעשייה בלובר בפריז.

שרל ברביאה דלה סרה שירת בחיל התותחנים ובאחד הקרבות הליליות ראה כיצד הלוחמים בעמדת ירי מתגלים ונהרגים כאשר אחד מהם הדליק אור כדי לקרוא את הפקודות שהועברו אליו. הוא המציא שיטה "סונוגרפיה" של קריאה בחושך באמצעות אותיות שהורכבו מנקודות מובלטות על פיסת מתכת. הקריאה הטקטילית התאימה גם להעברת פקודות במהלך קרבות אפופי עשן, ברעש, בתנועה, בנסיבות בהן התקשורת הקולית או הכתובה לא התאפשרה.

בניסיונו לממש ולשווק את המצאתו הוא הגיע לבית הספר לילדים עיוורים. המנהל חילק לילדים דוגמאות של לוחיות הסונוגרפיה. ברגע שלואי ברייל - בן ה-12 - נגע בלוחית "כתיבת הלילה" הוא הבין את משמעות "התקשורת בחושך" עבור העיוורים.

תוך כדי הצטיינות בלימודים ובהכשרה המוסיקלית שלו, לואי עמל במשך שלוש שנים על שיפור כתב הנקודות. בהיותו בן 15 הוא הציג את המצאתו. תלמידי בית הספר השתלטו במהירות על הכתיבה והקריאה של הכתב החדש והוא נכנס לתוכנית הלימודים של בית הספר. לואי שכלל את המצאתו הוסיף אפשרות של כתיבת תווים ובגיל 20 הוציא לאור את ספרו

Procédé pour écrire les paroles, la musique et le plain-chant au moyen ,de points, à l’usage des aveugles et disposés pour eux, par Louis Braille répétiteur à l’institution Royale des Jeunes Aveugles

כאשר דבר הכתב החדש פורסם ברבים Pierre Foucault ממציא עיוור שבעבר היה תלמיד ב-15X20 וידידו של לואי המציא מכשיר "piston board" לכתיבה של אותיות ברייל. כעת אפשר היה גם לכתוב בשיטת ברייל. מאוחר יותר הוא המציא מכשיר נוסף "keyboard printer" מעין מכונת כתיבה שבה העיוורים היו יכולים לתקשר עם הקורא הרואה.

מנהל בית הספר וקבוצת תלמידים מבית הספר יצאו להציג על במות שונות בפריז את אמצעי התקשורת הראשון עבור העיוורים. אנקדוטה חביבה מספרת שבאחד ההמחשות האלה - במהלכה ילד עיוור כתב טקסט בכתב ברייל שהועבר לקריאה לילד עיוור שנמא בחדר אחר - אחד הנוכחים באולם נזעק וטען שזו תרמית מתוחכמת ומדובר בטקסט שהילדים למדו בעל-פה ולא בכתיבה ובקריאה. מנהל בית הספר ביקש מהאיש לתת טקסט כלשהו שנמצא בכיסו. האיש שלף כרטיס תיאטרון ועליו פרטי ההצגה. הטקסט הוקרא לילד הכותב ונקרא - ללא רבב - על ידי הילד בחדר האחר.

המנהל מינה את ברייל לשמש כמורה בבית הספר וכך הוא הפך למורה העיוור הראשון. לואי התגלה כמוסיקאי מוכשר ביותר והיה בין ראשוני העיוורים שהועסקו כנגני עוגב בכנסיות פריז.

וסיפור בעל צביון אירוני: כאשר לואי נקרא להתגייס לשירות צבאי, אביו הופיע לפני ועדת הגיוס וביקש לפטור את בנו בשל היותו עיוור. היות ואנלפביתים לא גויסו, במסמך הפוטר את לואי מהשירות הצבאי כסיבת הפטור נרשם: לא יודע לקרוא ולכתוב.

בשנת 1834 הודפס בבית הספר הספר הראשון בכתב ברייל, ההיסטוריה של צרפת בשלושה כרכים.

בשל תנאי החיים הירודים בבית הספר לעיוורים לואי ברייל - כמו תלמידים רבים אחרים - לקה בשחפת, מחלה שבימים ההם לא היה לה מרפא . הוא נפטר בשנת 1852, יומיים לפני יום הולדתו ה-43. שנתיים אחרי מותו, צרפת הכירה בכתב ברייל כאמצעי התקשורת הרשמית של העיוורים.

ברייל נקבר בבית העלמין הקטן של העיירה בה הוא נולד וביתו הפך למוזיאון. כאשר מלאו מאה שנים למותו שרידיו הועברו לפנתיאון, מקום קבורתם של גדולי האומה.

כתב ברייל אומץ ברוב ארצות העולם והוא מהווה היום האמצעי התקשורתי הרשמי של העיוורים. עשרות אלפי מתנדבים בכל רחבי תבל למדו את הכתב ומעתיקים לקריאת העיוורים את כל ספרות העולם.

לקריאה נוספת: החלום של ילדים עיוורים מלידה היונים של כיכר טרפלגר

מקורות
Enabling Technologies How Braille began Paula Kimbrough ,

Blindness, Discipline, and Reward: Louis IX and the Foundation of the Hospice des Quinze Vingts Edward Wheatley Hamilton College

Foundations of Education: History an theory of teaching children an youth with  visual impairment M.Cay Holbrood Alan J.Koenig 2000 AFB press 

 
ד"ר אילנה מודלינגר
ליקויי למידה
הופעת הכתבים
האוניברסיטה העברית
©