תרומתו האפשרית של המורה בהפחתת חרדת הבחינות

על המורה לזהות סממני חרדה כיתתיים ופרטניים. להלן רשימת התופעות העלולות להעיד על תלמידים בעלי חרדת בחינות גבוהה

1. פער בין רמת ההשתתפות בכתה, או ביצוע העבודות ובין ביצוע המבחנים.
 
2. תופעות גופניות של לחץ בזמן המבחן: חיוורון, הזעה, רעד, בכי וכו'.

3. הפרעות ביצוע בעת הבחינה, כגון: דילוגים על מילים או משפטים, כתב יד רועד, ריבוי מחיקות וכו'.

4. דחיינות או הימנעות ממבחנים ללא הצדקה.

חשוב לשים לב אם התופעות הללו חוזרות אצל תלמיד זה או אחר, ולהשוות עם מורים אחרים. מורה עשוי לגלות כי תלמיד חרדרק מבחינותיו וזה יקל עליו לבחון את הסיבה. מורה המוכן ליזום שיחה עם תלמידים הכועסים על עצמם עקב ביצועיהם הירודים יחסית, יכול להנחותם להבין את הגורמים למצבם ובכך עשוי לסייע להם להפחית את חרדותיהם.

מקומו של העידוד בהפחתת חרדת הבחינות:

עידוד מעלה את ערך האדם בעיני עצמו. מורים עלולים, לעיתים מתוך חוסר מודעות או חוסר תשומת לב, לייאש תלמיד, לטעת בו אמונות שגויות ועל ידי כך להעלות את רמת החרדה. עידוד אינו פותר בעיות, אך כוחו בהפחתת החרדה רב, ובכך הוא מסייע לתלמיד להתמודד טוב יותר עם מצבו:

א. עידוד מחייב כנות- עידוד כן , ידגיש את החלקים שבהם השיב התלמיד במבחן בצורה נכונה, כדי לשאוב מכך כוחות להבא.

ב. אסור שהעידוד ישקף סטנדרטים- עידוד בנוסח "נפלא, הוצאת במבחן 100!" מעביר מסר סמוי ש "אתה נפלא ומוערך כל עוד אתה מוציא 100, אך אם לא...".

ג. אין לעודד בעזרת הכללה- רצוי כי העידוד יהיה ספיציפי ויתייחס ישירות למטלה שבוצעה.

ד. עידוד מדגיש את החיוב- יש להדגיש במבחן את מה שעשה נכון, מורה מעודד יסמן בצורה בולטת דווקא את התשובות שעליהן השיב התלמיד נכונה.

ה. שוב לציין הסבר למילות העידוד- יש להסביר לתלמיד, בכנות, מהן הסיבות להערכה או לביקורת.

ו. ילד שואב עידוד ממעשים, לא רק מדיבורים מתן אפשרות לתלמיד להראות יכולות שבהן הוא טוב בכיתה, עשויים לשפר את הדימוי העצמי של התלמיד, וכך להפחית חרדותיו.

ז. מקוריות- אמירות החוזרות על עצמן מאבדות מערכן.

ח. שיתוף - מתן תחושה לתלמיד כי הוא והמורה שותפים ברצון לשיפור מצבו בלימודים ולמציאת דרכים, יעודד אותו להשיג מטרה זו.