השפעת אינתיפאדת אל אקצה על האלימות והמתח בבתי-הספר

פרק ראשון

האלימות בביה"ס וביטוייה  בחברה הישראלית- סקירה כללית

אלימות1 היא כל התנהגות המפעילה כח וטרור ופוגעת גופנית או נפשית בצד השני באופן קבוע ומתמשך או באופן חד- פעמי. בהתנהגות האלימה יש "תוקף" ויש "קרבן". בביטוי של אלימות פיזית יש משום פגיעה פיזית ויש משום פגיעה רגשית.

אלימות פיזית עלולה להתבטא בדרגות שונות של עוצמה וחריפות. ביטויים לאלימות פיזית יכולים להיות - מכה, סטירה, בעיטה, גרימת חבלה או שימוש במכשירים חדים ע"י יחיד או קבוצה. ביטויים לאלימות נפשית יכולים להיות - עלבון, קללות , הטלת חרם של יחיד או של קבוצה. ביטויים של אלימות אדם כלפי עצמו- התאבדות. התוקפנות הטבעית , שהאלימות היא אחת מביטוייה היא אחד מהיסודות הטבעיים של האדם.

החוקרים מבחינים בין אלימות שהיא ביטוי רגשי (תחושות כמו "הוא הוציא אותי מהכלים") , לבין אלימות אינסטרומנטלית - שהיא כלי להשגת יעדים.

להלן נציין בקצרה מספר תיאוריות עיקריות2 המסבירות את מקורותיה וסיבותיה של ההתנהגות האלימה. סקירה זו חשובה שכן בהמשך נתייחס לדברים המובאים כאן ולמידת הרלוונטיות שלהם לעניינינו.

א. פסיכולוגים רבים רואים בתוקפנות תוצאה ישירה של תיסכול. התיסכול מוגדר כהפרעה בהשגת המטרה הנכספת.

ב. פסיכולוגים אחרים טוענים שחשיפתו של ילד למודל אגרסיבי גורמת אצלו להתנהגות דומה. בנוסף לכך - כאשר נענש הילד פיזית על מעשיו, גוברת אצלו הנטיה להתנהגות תוקפנית.

ג. אסכולה נוספת רואה באלימות משאב (התנהגותי אמנם) בדיוק כמו המשאבים הכלכליים, היוקרה והכבוד, העומדים (או לא ) לרשות אדם. בהיעדר אלו ישתמש האדם במשאב האלימות ע"מ להשיג את מטרותיו.

ד. יש גם המצביעים על גורמים אקולוגיים - המביאים להתנהגות אלימה. הכוונה היא לגורמים שהם מחוץ לאישיותו של היחיד. מסתבר שבתקופות של אקלים חם עולה האלימות. שטח קטן שאמור להכיל הרבה מאד אנשים עלול להביא לביטוי של תוקפנות.

ה. פסיכולוגים נוספים טוענים שהתנהגות הקרבן תורמת לעיתים להתנהגות האלימה כלפיו. כלומר אישיות הקרבן מצליחה להפעיל תכונות מסויימות אצל התוקף. עם זאת חשוב לציין שהקורבן המגיב מיידית בהטלת ההתנהגות האלימה. סנקציה או בפנייה לגורמים האוכפים חוקים , (במסגרת בה מתרחשת הסיטואציה), עושה צעד ממשי להפסקת

ו. טענה נוספת3 וחשובה מאד לעניינינו היא הטענה שהילד האלים הוא קרבן לאלימות במשפחה. מבדיקות שנעשו בעניין עולה שילדים שגדלו כקרבן לאלימות או כעדים לאלימות -  גדלו בחרדות, בפחדים ובבושה, הפנימו נורמות של אלימות כפתרון לבעיות, תפסו באופן מעוות את תפקיד האב והאם וכמו כן היו פחות מקובלים חברתית והישגיהם בלימודים היו נמוכים יותר.

ז. חלק מהחוקרים4 נטו למצוא קשר בין צפייה בתכניות אלימות בטלוויזיה לבין התנהגות אלימה. טענת הנגד היא שסרטים אלימים משמשים לתיעול תוקפנות- אך אלו מסייגים את אמירתם בכך שיש צורך בתיווך וביצירת כלים שימתנו את השפעתם המכרעת של הסרטים על הילד - הנער הצופה , וזאת ע"י השתייכות לתנועת נוער, צפיה בחברת ההורים על מנת לתרום להפרדה שבין דמיון למציאות, והקנייה לילד הצופה דרכים התנהגותיות אלטרנטיביות לפתרון בעיות - מלבד האלימות.

עד כאן דיברנו בכלליות על מקורות וסיבות אפשריות להתנהגות אלימה של פרט או של חברה.

הוכמן- במאמרו "האלימות בחברה הישראלית" 5 מאפיין את האלימות בארץ כשונה ממקומות אחרים בגלל מספר מאפיינים מרכזיים:

א. החברה הישראלית לטענתו היא חברה מתהווה. העליות הרבות והשונות החל מסוף המאה ה -19 - ועד שנות ה -90 של המאה ה-20 (יהודי ברית המועצות ויהודי אתיופיה) יצרו כאן חברה רב תרבותית בעלת מיגוון שפות, עדות, מנהגים, תרבויות , דתיים (בעלי גוונים שונים,) חילוניים, עולים "ותיקים" ועולים "חדשים," כשבתוך כל אלה חי מיעוט ערבי גדל והולך.

בחברה כזו - רק טבעי הוא שיהיו קיימות אי הבנות תרבותיות שביטוייהן המילוליים הם "אשכנזים" ו"ספרדים", "צפוניים" ו"תושבי עיירות פיתוח" ושכונות וכו'. כעסים ותיסכולים שהם תוצאת מיפגש טעון זה, ימצאו פורקנם לעיתים בדפוסים אלימים.

ב. הדמוקרטיה הישראלית היא צעירה . מתוך כך השימוש לעיתים בנורמות פסולות, הבלבול בין מותר ואסור, תחושת שכרון עוצמה והפגנת כח- הנתפסת לעיתים כנורמה. הדבר מתבטא - בין השאר בפוליטיקאים שסרחו ועדיין סורחים, אך נהנים מתמיכה וחסינות.

ג. תחושת המתח והלחץ המלווים את החיים במדינה אינם קיימים באף מדינה מערבית מתקדמת. תושבי הארץ צמודים למקלטי הרדיו והטלוויזיה כדי להתעדכן במהדורות החדשות מדי שעה , לעידכונים מדי חצי שעה, ולמבזקי החדשות בתדירות גבוהה. התוצאה היא לחץ מתמיד ושחיקה המחייבים פורקן. העובדה שהארץ קטנה, יוצרת מצב בו כל אירוע שייך לכולם, ולכל פרט בחדשות יש משמעות מיידית לכולנו.


זירת שוק מחנה יהודה לאחר פיגוע

ד. השרות הצבאי הוא אחד המאפיינים החשובים בהוויית המדינה. השרות המיבצעי בחילות ובאזורים השונים מגרה לעיתים את יצר האלימות ומחריף אותו.שאלות העוסקות בגבולות של מה מותר "שם" ואסור " כאן" הן ייחודיות לחברה הישראלית ומשפיעות עליה.



הנקודות שצויינו לעיל ובמיוחד השתיים האחרונות מקשרות אותנו באופן טבעי לפרק הבא 6.

1אלימות - ההגדרה המובאת כאן היא זו המופיעה בספר דגם אלימות במערכת החינוך בהוצאת נעמת והסתדרות המורים שנת 1992

2. הסעיפים א-ז מובאים גם הם מתוך הספר דגם למניעת אלימות במערכת החינוך.

3. הדברים מובאים על סמך מחקרה של ד"ר רחל פסטרנק המופיעים בספר הנ"ל (דגם למניעת אלימות) . לטענתה התמודדות עם התנהגות אלימה בביה"ס בלי בדיקה זהירה ומקצועית של המתרחש בביתו של הילד לא תביא לפתרון אמיתי של הבעיה. לדבריה- איתור ילדים מוכים ע"י מערכת החינוך , על כל הגילאים שבה , יש בו משום חשיבות ראשונה במעלה בבלימת התפרצויות אלימות. קרבן לאלימות יטה לעיתים קרובות מאד לחפש קרבן חלש ממנו. יש נטיה לחשוב שאדם שהוא קרבן יטה להיות רגיש יותר לסבלם של האחרים. המציאות לדעתה מוכיחה את ההפך. יתר על כן, מודעות המורים חייבת להיות גם במקרים של פגיעה פיזית או מינית ,אך גם במקרים של פגיעה רגשית.

4.הדברים מובאים בשמה של ד"ר ריבה בכרך ומובאים אף הם בספר דגם למניעת אלימות במערכת החינוך" , עמ' 16-17. המחקר שלה שהתבצע בעיר ובקיבוץ מצא שבקיבוץ אין קשר בין צפייה בטלוויזיה להתנהגות אלימה. לעומת זאת , בעיר נמצא קשר כזה. לדבריה- הצפייה בטלוויזיה פחותה בקיבוץ בגלל עיסוקיהם הרבים של התלמידים . יע"כ בקיבוץ לא היה סיכוי לילד תוקפני להפוך לפופולרי, לעומת העיר, שם 18% מהילדים המכים נתפסו כמקובלים.

5.האלימות בחברה הישראלית- היבטים חינוכיים , מתוך אתגר תש"ס. בפתיחה למאמר מאיר רמי הוכמן את עינינו לעובדה שכאשר מתפרסם אירוע אלים , מופנים הזרקוריםלמערכת החינוך ש"כשלה", ועפ"ר שואלים מהו מקור הכשל של מערכת זו. זאת למרות העובדה שהתלמיד נחשף למערכת זו כשש שעות ביום. לדבריו- יש משהו חיובי בציפייה שמערכת החינוך תיטיב למצוא פתרונות לענייני האלימות, אך יש פה גם הסרת אחריות של שאר המערכות- המשפחתית או הסביבתית. חשוב לקרוא את הדברים במאמר כשהידיעה הנ"ל מלווה אותנו. המאמר סוקר סוגי אלימות, והסיבות לביטוייהן, ובחלקו האחרון מציע דרכי טיפול במישור החינוכי. חלק מדרכי הטיפול יובאו בהקשר לנושא שלנו- בהמשך. 

6 המצב הביטחוני, תוצריו והתמזגותו בעולמו הפנימי של הילד.

אסתר בוארון- אבירם