השפעת אינתיפאדת אל אקצה על האלימות והמתח בבתי-הספר

פרק רביעי

ניתוח של משמעות התוצאות

השוואה 1- השוואה 3

התפלגות רמת החרדה הן בביה"ס התיכון והן בביה"ס היסודי בין חרדה מתמדת (של חלק מתלמידי השטחים) לבין חרדה לעיתים רחוקות היא סבירה אולם מעניין היה לבדוק מקרוב מי הם התלמידים החרדים לעיתים רחוקות, והאם הדבר בא להם באופן טבעי או בעקבות התערבות חינוכית-ייעוצית.

מסתבר שמדובר בשני בי"ס כאלה. ביה"ס הראשון בו דווח על חרדה לעיתים רחוקות היה דווקא ביה"ס היסודי בעיר אריאל. מבדיקה עם יועצת ביה"ס הסתבר שיש שמירה הדוקה מאד סביב היישוב בכלל וסביב ביה"ס בפרט. לטענתה - הנוכחות המאסיבית של כוחות הבטחון סביב הילדים מספקת להם תחושת הגנה. עם זאת מיעוט קטן מאד פוחד מחדירת מחבל אליו הביתה. מעניין להשוות נתונים אלו מול הדיווחים על חרדה לעיתים קרובות בביה"ס היסודי- דתי בשטחים. ביה"ס ממוקם ביישוב בית אל. יישוב זה קטן יחסית לעומת אריאל שהיא עיר על כל המשתמע מכך. יתר על כן, מבחינה גיאוגרפית ממוקם היישוב בלב כפרים ערביים ובסמיכות גדולה לעיר רמאללה. הדרך אל היישוב רצופה ב"נקודות ציון" בהן אירעו פיגועי ירי רבים. אל אריאל, בהשוואה ,מגיע כביש עוקף המקטין את הסיכון לפיגועי ירי, צפיפות הכפרים הערבים בקירבתה היא גם קטנה יותר. אל בית-הספר השני בו דובר על חרדה לעתים רחוקות נתייחס בהמשך.

השוואה - 4

בהשוואה לעיל עמדנו על רמת אלימות נמוכה יותר בביה"ס היסודיים- דתיים לעומת ביה"ס היסודיים- חילוניים. משיחה עם היועצת בביה"ס הדתי עלו שני הסברים לעניין:

א. לטענתה , מערכת התפילות , החוקים והיחסים שבין אדם לה' ובין אדם לחברו הם מוגדרים ומעוגנים בתורה , בהלכה, ובדברי חז"ל, וזאת מתוקף היות ביה"ס דתי וחי ע"פ כתובים אלו. הילדים המגיעים לביה"ס מחונכים על פי רוח הדברים הללו עפ"ר עוד מהבית, והדברים מחוזקים בביה"ס. לעובדה שהדברים כתובים יש תוקף חזק עוד יותר באירועים כמו האינתיפאדה האחרונה, שאז יש איום על יסודות קיומינו. לטענתה היו מקרים של ילדים שהאירועים מסביב הכניסו אותם למתח וחרדה, אולם העובדה שיש קודקס חוקים מוגדר ומסודר המורה להם כיצד יש להמשיך ולהתנהג, עובדה זו נתנה להם תחושה ש"משהו" שומר עליהם. במילים אחרות, למרות שהמציאות מסביב יכולה להיות איום, והדברים מסביב נזילים מאד לעיתים, הרי שהמערכת המורה איך להתנהג נשארת יציבה
וחזקה.

ב. הדברים בסעיף הקודם נותנים אמנם תשובה לגבי קוד התנהגות, אלא שהם חלק אינטגרלי מהאמונה שארץ ישראל על פי ההלכה שייכת לעם ישראל. לטענת היועצת האידיאולוגיה הזו, על פיה מחונכים התלמידים נעוצה בתורה ומתוך כך כל הישיבה שלנו כאן מקבלת משמעות רוחנית- אמונית.

בגלל הדימיון הרב של תשובות היועצת כאן לתשובותיה של יועצת ביה"ס התיכון הדתי, נעמוד על הדברים ועל ביטוייהם המעשיים- בסעיף הבא.

השוואה 2 - השוואה 5- השוואה 6

בהשוואה לעיל עמדנו על רמת האלימות הנמוכה יותר בקרב תלמידי התיכון בהשוואה לתלמידי ביה"ס היסודיים . מעיון מעמיק יותר עולה כי ב -50% מביה"ס התיכוניים דיווחו על אלימות לעיתים רחוקות 25% , דיווחו על אלימות לעיתים, ו - 25% דיווחו שתופעת האלימות איננה קיימת כלל בביה"ס. תוצאות דומות התקבלו מאותו בי"ס גם לגבי החרדה שמסתבר שקיימת במינונים אפסיים שם.

בנקודה זו ראוי לציין שמדובר בבי"ס תיכון דתי גדול וותיק בירושלים. משיחה עם יועצת ביה"ס לגבי תוצאות לא צפויות אלו, הסתבר שיש עשייה ולימוד גדולים ביותר סביב העניין הבטחוני. היועצת הבהירה שכאנשים ציוניים - מאמינים, הם רואים את המשולש של עם ישראל- תורת ישראל - ארץ ישראל כיסוד קיומם בארץ. מתוך כך לעצם קיומינו כאן יש משמעות עמוקה ביותר שכן הוא מעוגן בתורת ישראל ובהלכה. מתוך כך יש הסברים למצב הקשה הנוכחי , הן בתחום הרוחני, והן בתחום העשייה. היועצת נתנה מספר דוגמאות, כמו פרוייקט בשם "בונים מדינה" שנערך בביה"ס , פרוייקט שמטרתו היתה לחזק את הזיקה שבין התלמידים לתורה ולארץ ישראל. בעניין זה נעשו שיחות רבות הן עם רבנים ואנשי רוח, והן עם אנשי צבא - עד כדי הזמנת הרמטכ"ל לשיחה עם התלמידים. לטענתה לפני הפגישה איתו, ועוד יותר לאחריה, התחזקו מאד הדיבורים על נחישות, מוטיבציה, והחוסן הרוחני והפיזי של עם ישראל בארצו. בתחום העשייה, הסבירה היועצת, שהתלמידים משתתפים בצעדות שונות ברחבי הארץ, מתוך מטרה לחזק את הקשר לאדמה. כמו כן בתקופות החגים, יש הסעות מיוחדות של התלמידים לביה"ס בשטחים, שם נחגגים החגים בצוותא - דבר המוסיף להרגשת אחדות הגורל , ולשמחת שני הצדדים. כמו כן, לאחר אירועי טרור , יוצאים התלמידים לעיתים עם דגלי ישראל לצמתים מרכזיים , באישור ובפיקוח ביה"ס. ביה"ס גם מקפיד לטפח את הקשר עם חיילי צה"ל באמצעות שליחת מכתבים וחבילות.

לסיכום, טענה היועצת שעשייה טובה ותועלתנית כמו גם נתינת משמעות רוחנית-ערכית לקיומנו כאן ממלאים את תחושת הריקנות והעצב לאחר כל פיגוע, מתעלים את תחושות התיסכול והזעם לאפיקים פרודוקטיביים, ובמצב עניינים שכזה אין מקום לאלימות ולתחושות חרדה, אלא להיפך, לתחושה שהדברים בשליטה.

מהשוואת גילויי האלימות בין ביה"ס החילוניים לבין עצמם הסתבר שלמרות רמת החרדה הגדולה יותר של ביה"ס בשטחים, הרי שדווקא גילויי האלימות שם הם נדירים ביותר. נקודה זו חשובה שכן מעבר לעובדה שהיא יוצרת הפרדה בקשר שיצרנו בראשית הדברים בין גילויי מתח לביטויי אלימות, הרי שמעניין לבדוק כיצד הושגו תוצאות אלו.

משיחה עם יועצת ביה"ס התברר שאירועי האינתיפאדה הביאו לקפיצת מדרגה מבחינת התבגרותם של התלמידים, כמו גם לירידה במספר מקרי האלימות. סף החרדה עולה בימים בהם מתרחשים פיגועים, ואתו עולות גם שאלות כמו: בשביל מה אני חי? מה מטרתי בחיים הללו, ? שאלות קיומיות אלו עולות גם בשיחה אתה, אך גם בין התלמידים לבין עצמם. שאלות ששואלים עצמם מתבגרים , מקבלות כאן משמעות מוחשית,בגלל הסכנה מסביב.

היועצת הצביעה על תכנית בשם "כישורי חיים" הנותנת עזרה בחיפוש אחר תשובות לשאלות הללו. לטענתה - הסתכלות התלמידים על מה שקורה להם וסביבם, התייחסותם לחבריהם, והתמודדותם עם דברים טריוויאליים, הפכה להיות רצינית ובוגרת בהרבה.

לסיכום : הרגשת החברות והסולידריות בין התלמידים העמיקה מתוך תחושה שהחיים במידה מסויימת הם נזילים וזמניים, ומתוך כך חבל "לבזבז" אותם על  מריבות וסכסוכים פנימיים.

בפרק הבא 13 נעמוד על דרכי התערבות עיקריות להתמודדות במצבי מלחמה וטרור, וזאת מתוך הספרות המקצועית העוסקת בכך.



13.פרק 6 - דרכי התערבות עיקריות להתמודדות במצבי מלחמה וטרור

אסתר בוארון- אבירם