השפעת אינתיפאדת אל אקצה על האלימות והמתח בבתי-הספר

פרק חמישי

דרכי התערבות עיקריות להתמודדות במצבי מלחמה וטרור

כפי שהראינו בפרק השלישי הרי שרוב הספרות המתייחסת להתערבות פסיכו- חינוכית בעת מצבי מתח או אסון, מדברת על אסון מוגדר מבחינות רבות.

האינתיפאדה, כפי שציינו לעיל, איננה מוגדרת לא לפרק זמן מסויים, לא למקום מסויים ואף לא לאנשים מסויימים שיוציאו אל הפועל פעולות חבלה. עם זאת, עדיין ניתן ללמוד לא מעט מדרכי ההתמודדות בעבר עם מצבי מלחמה וטרור, לגבי התייחסות למצב הנוכחי.

אם כך, דרכי ההתערבות העיקריות הן:14

א. התערבות על בסיס מניעתי, כלומר מתן הדרכה מקדימה שתכליתה לעורר מראש צפיה בהירה של מצבי הלחץ, הרגשות והדמיונות המלווים אותם. כהמשך לכך , תרגילי סימולציות שבאמצעותם ניתן להתמודד בהצלחה עם לחצים ומתחים הקשורים למצב הלחץ בעתיד.

ב. איוורור רגשות החרדה אצל ילדים מתבטא הן ע"י דיבורים חוזרים ונישנים על החוויה שעברו, על תחושותיהם ומחשבותיהם לגבי מצב מסויים. הדברים יכולים להיעשות במסגרת הוראה טיפולית, סיפרותרפיה, כתיבה חופשית ועוד.

ג. יצירת תקשורת אמינה והפגנת מנהיגות ואחווה מצד המבוגרים בביה"ס , ובינם לבין עצמם ע"מ לשמש כמערכת תמיכה.

ד. כהמשך טבעי לסעיף הקודם- יצירת מערכת תמיכה חברתית: מכרים, ידידים, ובני משפחה אוהבים ותומכים יעניקו את הבטחון הדרוש לגבור על קשיים רבים.

ה. נתינת כלים לחשיבה חיובית, העלאת זכרונות נעימים, תקשורת בין אישית, אמונה, תקווה וחיפוש משמעות.

ו. פעילות יזומה - כלומר טיפוח היכולת למלא תפקיד כלשהו: לארגן, לדאוג לזולת, לרשום ולתעד, תוך כדי ניצול נסיון קודם או נטילת יוזמה חופשית.

בפרק הקודם הבאנו כמה סוגי התמודדויות ברמה המערכתית של ביה"ס שהוכיחו את עצמם . אם נרצה לסכם את עיקרם של דברים הרי ש:

א. שמירה פיזית של כוחות ביטחון, ונוכחותם הזמינה בטווח עיניהם של הילדים, יצרה אצל הילדים רגיעה מסויימת.

ב. במצב של חוסר יציבות בטחונית , חשוב יותר מתמיד להיצמד לחוקים הנהוגים בביה"ס מימים ימימה. בביה"ס הדתי ראינו שהדברים התבטאו בחלקם בחוקים המוכרים לתלמידים ולמערכת מתוקף היותה דתית. בביה"ס החילוניים ידועים קבצי חוקים שפיתח כל בי"ס לעצמו, חוקים המוכרים בשם "תקנון בית ספרי" וכדומה. עקביות בשמירה על הכללים ותגובה הולמת לתלמידים המפרים אותם, על ידי כל הצוות הבית ספרי, תיתן לתלמידים תחושה שבמסגרת הקרובה , זו שאמורה לשמור עליהם, הדברים בשליטה, ומתוך כך יש מי שמגונן עליהם.

ג. טיפוח היחסים שבין אדם לחברו, באמצעות סיפורים בעלי תוכן מתאים, ובאמצעות פעילויות ומשחקי סימולציה בתוך ביה"ס. מתוך כך תגדל תחושת הערבות ההדדית, ותחושת אחדות הגורל של כל היהודים היושבים כאן. הדברים יכולים להתבטא לדוגמא בטיפוח הקשר שבין תלמידים ממרכז הארץ לבין תלמידי השטחים ,וזאת באמצעות מכתבים, מפגשים לפעילויות משותפות , שליחת חבילות שי לחיילים ועוד.

ד. יחד עם הדברים שהוזכרו בסעיף הקודם, ואולי צריך לומר למרות הדברים, יש צורך להראות לילדים אמפטיה לחששות העולים משיחות עימם , כמו גם ליצור את הרושם אצלם שצוות ביה"ס, והצוות הייעוצי מהווים אוזן קשבת לכל אחד, כל אימת שהדבר נדרש.

ה . לאחידות בצוות יש ערך מוסף אם הצוות  נותן דוגמא אישית בחברות ובסולידריות. מבדיקות שנערכו במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, נמצא שהיחסים הטובים והחמים בין המבוגרים תרמו  לתחושת הביטחון אצל הילדים15.



14.חומר מסייע ורלוונטי לאינתיפאדה האחרונה אפשר למצוא גם במאמר "עיקרי התערבות ייעוצית- מניעתית בתקופת חירום בביה"ס היסודי "נאות קטיף" שבגוש קטיף", הייעוץ החינוכי, כרך י' סיוון תשס'א. המאמר נכתב ע"י ארבע יועצות , נורית סירי, נאווה לישה, שירת מלאך, ורחל ליברמן המתגוררות באיזור גוש קטיף. יתרונו הגדול של המאמר הוא האותנטיות שלו, שכן, מעצם היותם של היישובים בגוש קטיף קרובים זה לזה, ומעצם האידיאולוגיה בשמה מתגוררים שם התושבים והחשיפה הגדולה לפיגועים, הרי שהתחושות, כמו גם דרכי ההתמודדות עם האיום היומיומי, כתובים הישר מהשטח ללא תיווך מחקרי- מדעי, המאפיין את יתר המקורות הבבליוגרפיים שהבאנו. יע"כ, זהו המסמך היחיד שמצאנו המתייחס באופן קונקרטי ל "אינתיפאדת אל- אקצה".

בראשית מאמרן מחדדות הכותבות את ההבדל בחשיפה שבין יישובן ליישובי ספר אחרים בארץ, מהבחינה הזו שיישובן חשוף יום יום להתקפות ירי, שאינו זוכה לקונצנזוס בעם (כגון קרית שמונה). הכותבות מציינות שיישוביהן עסוקים 24 שעות ביממה בעמידה על המשמר ובהתגוננות. לדעתנו, דבריהן של המורות נכונים אולי לגבי חוסר התמיכה הציבורית המלאה לה זוכים היושבים שם, אך החשיפה לפיגועים הפכה לצערינו להיות נחלת כל התושבים כאן, הן בקו הירוק והן בשטחים.בעוד שבקו הירוק מתמקד הטרור במחבלים מתאבדים, הרי שבשטחים הדברים מתבטאים בעיקר בנסיונות חדירה ובפיגועי ירי.

כך או כך, פורש המאמר באופן מסודר וענייני את פעילות החירום שנעשתה בביה"ס, על כל הגורמים האנושיים הבאים איתו במגע. החל מצוות ההנהלה , מורים, תלמידים והורים. בהמשך סוקר המאמר בהרחבה את הסדנאות שנערכו לתלמידים ע"פ קבוצות הגיל א-ב, ג-ה, ו-ח.

בסיכום כללי מהתרשמות המורות שהעבירו את הסדנאות , מסתבר כי בכל הכיתות היתה רמת פתיחות התלמידים גדולה ושיתוף הפעולה ביניהם גבוה.

15.בספרם חיים על הגבול, בפרק "תגובות בעת חירום", נותנים עפרה אילון ומולי להד סקירה של תגובות שכיחות למצבי לחץ- אצל קבוצות גיל שונות, ילדים צעירים, ילדים בגיל הביניים, וילדים בגיל ההתבגרות. בהמשך ניתנות עצות כיצד להקל על הילדים בכל אחת מקבוצות הגיל. דוגמאות לתגובות שכיחות אצל ילדים צעירים:

גילויי תלות והיצמדות להורה, סירוב להישאר לבד, בעיות אכילה, תובענות ותוקפנות ועוד. דוגמאות לתגובות שכיחות בגיל הביניים: -קשיי ריכוז, הפרעות בלימודים, היעדרות מביה"ס, אדישות כללית וחוסר עניין בפעילות חברתית עם בני הגיל, התגברות התחרות עם אחים על תשומת לב ועוד. דוגמאות לתגובות בגיל ההתבגרות: תנודות קיצוניות במצבי הרוח, בין אופטימיות מופרזת לייאוש ודיכאון, ניתוק והתבודדות מהקבוצה החברתית, התנגשויות עם דמויות סמכותיות , האופייניות בגיל זה, עלולות להחריף. ייתכנו גם פחדים לקראת השירות הצבאי לאור המודעות הגוברת לסכנות . במיקרים אחרים תיתכן התנגדות להמשיך בשיגרה ודרישת המתבגרים לקבל תפקיד פעיל במאבק.

מה שהשכילו לעשות בביה"ס התיכון הדתי בירושלים היה למעשה סובלימציה לתחושות הזעם וחוסר האונים שהיו עשויים להתעורר, בכך שהיתוו קו חינוכי הכרוך בעשייה מוגדרת מול איומי הטרור והתקפותיו. בהמשך הדברים מביאים המחברים, כאמור , מספר תגובות מסייעות במסגרת המשפחה וביה"ס העשויות להקל על מצוקותיהם של הילדים בגילאים השונים.

אצל הקבוצה הצעירה- רצוי לשמור על סדר יום רגיל ככל האפשר. השיגרה מעניקה הרגשת ביטחון וקביעות. הדברים אמורים גם לגבי הקפדה על ארוחות בזמן, לימודים וסידרי שינה. כמו כן יש להקפיד על הקשבה ומתן הזדמנות לילד לבטא את רגשותיו ופחדיו ומומלץ להימנע מהתנגשויות "חינוכיות" ומכעסים על הילד. חשוב גם לערוך שיחה גלויה עם הילדים על הסכנות האמיתיות הכרוכות במצב הנוכחי (מוות, פציעה וסיכון להיפגע), מאשר לתת לדימיונו של הילד להמציא לעצמו את התשובות.

אצל קבוצת הביניים- מומלץ ג"כ לתת תשומת לב רבה מהרגיל , ולהוריד במידת מה את הדרישות הלימודיות. רצוי להעניק תפקידים מוגדרים, ולשתף את הילדים בשיחות הן באופן ישיר על מצב החירום, והן באמצעות פעילויות יצירתיות.

אצל הקבוצה הבוגרת- רצוי לתת תפקידים אחראיים ככל האפשרבמשפחה ובקהילה.שיחות על ענייני היום, משחקי הדמייה ופעילות יוצרת יסייעו מאד אף הם.הדברים האמורים כאן הם על קצה המזלג ומומלץ לפנות לספר עצמו לקבל תמונה שלמה

אסתר בוארון- אבירם