השפעת אינתיפאדת אל אקצה על האלימות והמתח בבתי-הספר


"סגירת קצוות" וסיכום אישי בעקבות העבודה

כפי שצויין בראשית הדברים, יהיה כנראה צורך להתרחק בזמן מהארועים בהווה , על מנת  לבדוק לעומק מה היו השלכותיהם על מורכבות הבעיות בחברה בכלל ובביה"ס בפרט. הנקודה החשובה ביותר שעלתה מבדיקתנו היא שתחושת חוסר האונים מול אירועי האינתיפדה האחרונה היא טבעית וספונטנית, אך יחד עם זה, כמבוגרים וכאנשי חינוך, יש לא מעט דברים בשליטתנו, אך ייקח לקברניטי החינוך זמן עד שיבינו שהמציאות המשתנה מחייבת עשייה ברמה המערכתית- הארצית.

אלא שבינתיים, ביה"ס בעצמו יכול להפיק משהו "טוב" מהמצב הנוכחי. בי"ס שישכיל להבין שמתוך מציאות חיינו שהשתנתה משמעותית, אי אפשר להמשיך לחלוטין בשגרת החיים ויש צורך בשינוי סדרי העדיפויות , יילך לעניות דעתנו בכיוון חשיבה נבון.

חשוב מאד אמנם לשמור על שגרת לימודים, אך עם זאת- כאנשי חינוך יש לנו הזדמנות לחבור אל ההורים, ולהעביר אליהם את תחושת האחריות שיש לכולנו כלפי הילדים נוכח קשיי התקופה. שהרי כבר ציינו , שהסולידריות בין המבוגרים הגבירה את תחושת הביטחון אצל הילדים. מתוך שיתוף פעולה זה, אפשר לצאת לעשייה בכל הכיוונים שהוזכרו לעיל, כשלהנחיית היועץ- הפסיכולוג, יש כאן נוכחות מקצועית ראשונה במעלה. כגון: עידוד הבעת תחושות הילדים, עידוד החשיבה החיובית, הפניית אנרגיות החרדה לכיוונים פרודוקטיביים כמו:מכתבים מעודדים לילדי גוש קטיף או התנחלות כלשהי, דבר שעשוי לחזק את הקשר בין ילדים בעלי דעות וחינוך שונה, ולנפץ סטיגמות, שליחת חבילות שי לחיילים ועוד.

לדעתנו - ברגע שיוקדשו לנושא שעה- שעתיים בשבוע על-פי מערך בית ספרי מתוכנן, יתמלאו מצד אחד- חללים רבים בנפש הילדים, והם עשויים לגלות בתוכם צדדים יפים ועצמאיים, מצד שני- בפיגוע הבא חלילה, )אם חלילה יתרחש( עשויים הילדים (ואנחנו) להרגיש בעלי שליטה לפחות בנחלה הקטנה שלהם, כמו גם תחושת חוזק נפשי- רוחני, כמאמר השיר, שבשורותיו נסיים:


"אני, את והאל שבלבי עוד ננצח
לא בגלל הכח, רק בגלל הרוח הנושבת בגבי
רק בגלל הרוח, במוחי, בדמי, בנשמתי..." לאה שבת


אסתר בוארון- אבירם