החינוך בעידן המהפכה הטכנולוגית עתירת הידע

ג. חזות העתיד

ג1. יש לצפות את הנולד

ג2. השמים אינם הגבול

ג3. הצורך בשיתוף פעולה בינלאומי

יש לצפות את הנולד   

"העניין שאני מגלה בעתיד נובע מהעובדה, שאני עתיד לבלות בו את שארית חיי" - המדען צ'רלס קטרינג בהקדמה לספרו "הלם העתיד" ב - 1979 כתב הסופר אלווין טופלר "חשוב יותר להיות בעל מעוף וראייה חודרת וקולעת מאשר להיות צודק במלוא מאת האחוזים. מפות העולם ששורטטו בימי הביניים היו מלאות בטעויות כה רבות עד שהן מעוררות כיום חיוכים סלחניים. ועם זאת, מגלי העולם הגדולים לא היו מסוגלים לגלות את העולם החדש ללא אותן מפות."

ההכרה בצורך להכנה לקראת שינויי העתים איננה חדשה והדרישה להתכונן לקראת שינויי העתים נשמעת בארצות שונות. עוד בשנות העשרים של המאה יצאה קבוצת ציירים, רובם מאיטליה, שקראו לעצמם 'פוטוריסטים'11, והוציאו מניפסט שבו כתבו מאמרים בנושא. אוסיפ פלכטהיים מגרמניה דרש אחרי מלחמת העולם השניה ללמד עתידנות בבתי הספר. דה ז'ובנל מצרפת, בספרו "אומנות ההשערה" השתמש במושג "עתידנות" וטען שצריך וניתן לחזות השערות שונות של העתיד ומתוכן להתייחס לסבירה ביותר טופלר העז וצדק, לא מעט, בתחזיותיו לגבי התהליכים החברתיים שעוברים עלינו כיום.

טופלר בספריו ובמאמריו, דן רבות בסכנות, שבשינויים וההתפתחויות, ללא מציאת דרכים למוכנות חברתית ונפשית של האדם, שבעזרתן האדם יסתגל לעתיד. הוא צופה "זמנים סוערים הצפויים לבוא"; מאחר שהשינויים הם גלובליים והם משפיעים על הרבה ארצות. והם מהפכניים כי יש בהם השפעה על שינוי צורה כולל של החברה. באופן שבו אנו מנהלים מדיניות ובאופן שבו אנו מארגנים את הכלכלה ואת חיי המשפחה. טופלר מתמקד בהכרח לצפות את העתיד; "מוטב שתהיה בידינו מפה כללית ולא מושלמת המשמשת בסיס לשינויים ולתיקונים, מאשר שלא תהיה בידנו מפה כלל  ללא שימוש בעתיד ככלי עזר אינטלקטואלי ניתקל בקשיים בהבנת בעיותינו האישיות...

הציוויליזציה הטכנולוגית יסודה הוא ברעיון של המצאת העתיד" ממציא טכנולוגי או ממציא חברתי הכרוך בהמצאה הטכנולוגית....הוא עצמו מחולל את העתיד". עד כה למדו אנשים על אודות העבר כדי להפיץ אור על ההווה. אני הפכתי את כיוונה של מראת הזמן מתוך הכרה, שגם תמונת עתיד בהירה היא בבחינת תרומה רבת ערך לראיית ההווה. כדי לתרום ליציבות יש לצפות את הנולד". ובין חוקרים, שבדקו את השינויים וההתפתחויות שחלים בתקופתנו; יש הסכמה לדרישת טופלר, שיש להכין את האדם לחיים בתקופה רבת תמורות זאת.

רופאים ואנשי רוח, מתריעים כמוהו מפני השלכות הרסניות של התמורות על האדם והחברה; השפעות והלם כבד בהווה ובעתיד, טוענים, שהחברה תידרש להיערך לשינויים. אם כי, נחלקות הדעות לגבי הדרך, מאוחדים בדרישה, שיש על החברה לפתח דרכים כדי לראות ולצפות את הנולד, לחנך ולהכין את היצור האנושי לקראת הסתגלות לתמורות המשמעותיות, ברי הקיימא והעתידיות, ולמצוא דרכים חדשות בתכלית כדי לעגן את עצמנו בקרקע המציאות.

בני האדם אינם יכולים וצריכים לעמוד בסבילות, כמוכי גורל לקראת העתיד, יש לעשות מעשה כדי לתת לתרומת הטכנולוגיה החכמה ערך מוסף.

כבעולם הכלכלי האדם חייב לנסות לצפות את העתיד, בראייה מערכתית.

לפתח פילוסופיה חדשה של חברה המושתת על צרכני העתיד.

לפתח אסטרטגיות כדי להתכונן לקראת שינויים מהותיים.

לפעול לשיתוף פעולה בינלאומי, לפתור בעיות, עם ראייה חברתית.

יש החוששים מפני צפיית העתיד ורואים בכך ניחושים שאין חזקה שיתממשו, מעין "עבודה זרה". ואילו שמעון פרס ואחרים מבחינים בין עתידנות לבין ראיית הנולד ורואים בכך כורח.

אפשר, ראוי וחשוב לצפות ולהתכונן לקראת הצפוי בעתיד. גם התפיסה הכאוטית האומרת מחד, שאין אפשרות לנבא את העתיד יותר משניות אחדות, מדברת מאידך, על סדר בסיסי, ושלעתיד יש אחיזה בקיים, המשתנה מנושא לנושא, במידה זו או אחרת.

נתן רוטנשטרייך (1980) עומד על הסכנות באי המעש. הוא מאמין ,שאם לא נקדם את פני העתיד ימצאו עצמם האנשים אובדי עצות ודרך "להתמודד בדרך רציונלית עם סביבתם. אי שקט, תסיסה , נוירוזות המונים, אלימות". מדבריו משתמע שיש להתייחס לשיעור התמורות, לתוכנן, לקצבן ולכיוונן . פרס ( 1984) עומד על הכורח שבצפיית העתיד ורואה בעתיד המשכיות, ראיית הנולד. "עתידנות היא בעצם תורת הניחושים, ואילו ראיית הנולד היא בחינת דברים שכבר נולדו. ואשר אנו עדיין בקושי רואים אותם. אין מקום לשבת בשילוב ידיים ולתת לתמורות לחלוף על פנינו יש לראות את הנולד. להתוות יעדים ולפתח את החזון לפעולות יישומיות. יש לראות את הנולד כי הנערים, או הילדים שיגיעו לבגרות בסוף המאה הזאת ויגיעו לתפקידים מרכזיים בהיררכיה של חיי ישראל, יצטרכו להתמודד עם עולם שונה. ותהיה לכך השפעה מרחיקת לכת על חייהם"

בארצות רבות קיימים מכוני מחקר החוקרים את התפתחויות המחר. הם מגיעים למסקנות לגבי התהליכים המרכזיים של העתיד על סמך העבר, ובייחוד על סמך ההווה. כי הרי אנו בעיצומה של המהפכה הטכנולוגית. בארה"ב קיימת "חברת העתיד העולמית" שחברים לה אנשי מקצוע מתחומים שונים. על סמך חקר הקיים וצפיית התפתחויות עתידיות, הם מציעים אופציות של קווי פעולה לעתיד. אין הם צודקים תמיד וכמובן ישנן התפתחויות שאין הם יכולים לצפות את התרחשותם. אך הם מאפשרים להתכונן להתפתחויות עתידיות. הם בודקים את התהליכים המתרחשים ומנסים לחזות לאן פניהם.

בישראל האוניברסיטאות והמכללות ערים לצורך בצפיית העתיד. אשר עידן, עתידן (אורי מיכלסון 'המילניום החדש'  ינואר 2000) "אפשר להגדיר אותי כעבריין מכיון שהתחזית שלי מתבססת על נתוני העבר. אני לא נביא, אבל מספיק אמיץ להסיק מסקנות על סמך העבר ולהשליך ממנו על הצפוי לנו בעתיד". על סמך התבוננות וחקר העבר הוא צופה את העתיד.

דוד פסיג, מאוניברסיטת בר-אילן, עתידן (שם) "אנחנו משולים לאנשים היושבים בתוך מכונית, הנעה במהירות עצומה על הכביש. התאוצה הולכת וגוברת וכול אחד שיושב ברכב אוחז בהגה ונדרש להחלטות בלתי פוסקות כמו היכן נגור... הבעיה שלנו היא שהזכוכית ברכב אטומה לחלוטין ואף אחד לא יודע מה יקרה בעוד שלוש דקות. הסיוע היחידי שאנו מקבלים הוא מהמראה האחורית. ומתוך הצצה אליה אנחנו מנסים לתמרן. העתידנות מאפשרת לנו לבחון דרך נוספת, שתאפשר תנועה בטוחה בכביש".

אשר עידן, עתידן "יש כיום שתי מתכונות של עתידנות. יש עתידנות מודרנית-תעשייתית, המבוססת על לוגיקה של רציפות. זו רואה את העתיד כהמשך של העבר הקרוב באמצעות מושגים כמו 'קירבה', 'אבולוציה', 'מודרניזציה', 'היי-טק'. מול העתידנות הרציפה עומדת עתידנות הפוסט מודרנית והדיגיטלית, המבוססת על לוגיקה של אי רציפות. זו רואה את העתיד כמשהו חדש, שחלקו הוא המשך של העבר, חלק אחר שלו הוא חדש לגמרי וחלק נוסף שלו הוא חזרה אל העבר הרחוק ובא לידי ביטוי במושגים כמו: כפר גלובאלי, מזון אורגני, פיסיקה כאוטית, המבוססים על מודלים של צמחים ובעלי חיים ולא על מודלים מכאניים. העתידנות הלא רציפה תתפוס את מקומה של העתידנות הרציפה".(א. קינן orange סתיו 1999)

שרונה שולב