החינוך בעידן המהפכה הטכנולוגית עתירת הידע

ד. החינוך כבונה "הון אנושי" בחברה הישראלית

ד1. התהוות והתגבשות חברתית

ד2. 'ההון האנושי'

החינוך קשור בטבורו לחברה הישראלית, אין אפשרות להתייחס לחינוך ולהיבטיו מבלי להתייחס למציאות החברתית בה החינוך צריך לפעול. כפי שאין להתייחס למדע, לכלכלה מבלי להעלות את היבטי החברה המודרנית בכלל ויש מקום להתייחס לעניינים הקשורים לחברה הישראלית בפרט". גורדון (תש"ד)

התהוות והתגבשות חברתית

במעבר מחברה ישראלית 'מודרנית' לחברה 'פוסט מודרנית', חלים שינויים בתחומים שונים המשפיעים על יצובה.

החברה המודרנית

עם קום המדינה עברה החברה הישראלית ממעמד של תלות למעמד של עצמאות, מארגון וולונטרי למנהל של מדינה. מקום המדינה, המדיניות החברתית בישראל הסתובבה סביב שני צירים מרכזיים; אינטגרציה ורווחה; בהנחה, שרווחה תביא או צריכה להביא לאינטגרציה חברתית, בעם המפוזר בנכר בין תרבויות שונות. העיקרון של צדק חברתי תועד עוד במצע ההסתדרות, משום הרצון לבנות חברה סוציאליסטית, בתוך מבנה פוליטי כלכלי קפיטליסטי, או שיטה מעורבת. מדיניות הרווחה אומצה ע"י המדינה שנולדה ב- 1948.

פוליטיקאים הומרצו לחקיקה חברתית: הרווחה מתייחסת לצורכי היחיד; בצורכי יסוד, בדיור, בביטחון כלכלי, בקצבת ילדים ובחינוך. ברווחה היחיד פסיבי. האינטגרציה מתייחסת לצורכי היחד; צורכי הקולקטיב- צורכי החברה בה נמצא היחיד. באינטגרציה היחיד אקטיבי. מדיניות הרווחה נובעת מהאמונה, שמדיניות זאת תפחית את חוסר השוויון ולכן תגביר את האינטגרציה החברתית

יש קשר בין רווחה לאינטגרציה אך אין תלות הדדית.- היפותטית הקשר מבוסס על ההשערה שאנשים מובלים ע"י נורמות של שוויון. מחויבות החברה למדיניות רווחה יכול להביא למחויבות לחינוך ולערכים. מחויבות תרבותית למדינות רווחה -מביא למחויבות לערכים ולחוקים בחברה פלורליסטית; לאינטגרציה ולמעורבות של יחידים. מדינות רווחה מתבססת על אידיאולוגיה של שוויון. לעיתים קיים ניגוד בין מדיניות רווחה שבה יש המקבלים ויש המספקים לבין אידיאולוגיה של שוויון. לכן יש להגדיר בראש ובראשונה את מושג השוויון. בישראל עקרון השוויון תואם הגדרתה של אבל-סמית (1983). "מדיניות המאפשרת נגישות למשאבים, ולא מדברת על שוויון בתוצאות".

החברה הישראלית מורכבת מפסיפס תרבויות וסגנונות שלעיתים מעורר בעיות. ישראל היא מדינה רבת לאומים ומגוון תרבויות שאומצו מפזורותיה השונות. התרבות נמצאת בתהליכי התהוות וגיבוש, והחברה מאוד דינמית. מצבנו המדיני עדיין לא יציב, ונראה שכך ימשך המצב גם בדור הבא. נתונים אלו יוצרים צורך במעורבות חברתית רבה המלווים באמוציות, משום אימוץ והפנמת אידיאלים שונים.

ארצות מוצא האוכלוסייה משתנה עקב קליטת העלייה היהודית על פזורותיה. כול אוכלוסיית עליה, ייחודה התרבותי והרכבה המקצועי הדומיננטי. לקבוצות העלייה בכל תקופה בעיות משתנות. בתקופת העלייה הגדולה עם קום המדינה הבעיה המרכזית הייתה מציאת מקורות תעסוקה, ידע מקצועי, דיור וחינוך.

הציונות השתיתה את דרכה על אידיאולוגיה, המתבססת על הצורך של עם, שהופרד וחולק בין תרבויות זרות ושונות ולמרות זאת שמר על ייחודו, לממש את עצמו כעם וכלאום, תוך מימושו העצמי של האדם כחוזר אל אדמתו ואל גאוותו. בחזון הציוני ישראל מצטיירת כחברה עם תרבות אחת, לשון אחת, לאום אחד ואורח חיים אחד. כל העולים על גזרותיהם, על תרבותם ולשונם הייחודית; יתקבצו בארץ ישראל שתהווה כור היתוך. התרבות המערבית תהיה הגמוניית; במשמעות של אירופה- צנטריזם. מדיניות "כור ההיתוך", והשקפת הציונות לגבי תרבות מערבית דומיננטית לכולם, יצרה בעיות של ניתוק בין תרבויות שונות מגלויות שונות. אף שילוב העליות מהווה בעיה מן הבחינה החברתית.

החברה הפוסט מודרנית

לישראל מאפיינים דמויי העולם המערבי. אייזנשטדט, )תשנ"ב("בספרות של מדעי החברה, מרבים בשני העשורים האחרונים לעסוק במעבר מחברה 'מודרנית' לחברה 'פוסט מודרנית'....אינני בטוח אם אפשר לדבר על חברה 'פוסט מודרנית', אך דומני שאפשר בהחלט לציין מגמות או תהליכים 'פוסט מודרניים', שהם בעלי עוצמה שונה במצבים שונים בחברות אלה ואחרות בנות ימינו, כולל ישראל."

החברה הישראלית עוברת תמורות אידיאולוגיות כבכול העולם. כיום המרכז הפוליטי הוא הדומיננטי. הקבוצות הימניות הצרופות התכווצו. השמאלניות הצרופות נמוגות. בכול חברה קיים הצורך בחברה מגובשת, בעלת ערכי מוסר אוניברסליים. האידיאל האוניברסלי, דווקא בחברתנו, שרבות בה המלחמות האידיאולוגיות, יעזור ליצירת סובלנות בסיסית, נכונות לפתור סכסוכים ומחלוקות בדרכים פוליטיות, שבהשקפתם סובלניים ודוגלים בפלורליזם ובפשרה ולא בדרכי אלימות ודיכוי. גביזון ( 1984)

בתעסוקה חלים שינוים. החברה בישראל מפותחת, כבארצות מפותחות בעולם המערבי; פחות ופחות מפרנסים עוסקים בתחום תעסוקה של ה"צווארו הכחול" וגדל מספר המפרנסים בתחום השירותים ועובדי ה"צווארון הלבן " בחינוך והשכלה. מספר הלומדים בביה"ס הולך וגדל וישנה עליה מתמדת ברמת ההשכלה של האוכלוסייה. )אייזנשטדט, תשנ"ב( רואה את החיובי והשלילי שבתהליכי הפלורליזם החברתי בתרבות החברה בישראל. חיובי- מאפשר פיתוח אישיות ומימוש עצמי לפלגים רבים יותר של החברה. הצד השלילי הוא בהרס שנוצר ,בקיטוע החברתי, בשסעים שהולכים ומתרבים.

אייזנשטדט, )שם( "תהליכים של פלורליזם חברתי מתפתחים, בחברה הישראלית, והם חלק מן המעבר שהתחולל בה; מחברה בדגם של התרבות המערבית שהמוטו שלה, בניית חברה הומוגנית ושוויונית, מדינה שתשמש בית לכול. החזון הציוני שולל לגיטימציה מהמציאות הקיימת של חברה המפוצלת לפי עדה דתיות, לאום ואזרחות... כיום, קיים וויכוח על לגיטימיות התפיסה של "כור ההיתוך", יש מקום לויכוח לגבי תפיסת המאחד בייחוד לאור תוצאותיה כי נראה שהאידיאולוגיה שנראתה לגיטימית בזמנו, התגלתה כמשסעת את העם". כיום אנו חיים בעידן שבו האידיאולוגיה ככלל הפכה ל"מילה גסה". והאופורטויוניזם ("תרבות הכיסאות") מתווה את הדרך.

בהתאם לאמנה החברתית של רוסו, למדינה יש מעין חוזה עם העם לשמור על הסדר החברתי, להפעיל עוצמה אנכית לשמור על אזרחיה ועל החלש בתוכם. הסדר אמור גם לשמור על יציבות המערכת הכלכלית. למדינה מחויבות לשמירה על זכויות אזרחיה מבלי הבדל מין ומוצא. במתן הזדמנות שווה לכולם לפתח את הפוטנציאל האישי שלהם.

מתוך נאמנות להשקפה הדמוקרטית של החברה; אנו שואפים לחברה הבנויה על חירות, שוויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות.

השאיפה לשוויון ולליכוד חברתי, באה לידי ביטוי בדברי סמי סמוכה (1984). "היחס בין הערכים האוניברסליים והערכים הפרטיקולריים, הן במישור הלאומי והן במישור הדתי-חילוני, הוא שאלה של קיום" סמוכה כרבים אחרים, הדוגלים באימוץ אידיאולוגיה ודפוסים של חברה פלורליסטית; מחפשים דרכים להבטיח שוויון לכל האזרחים במדינה, וראיית כל הקבוצות המרכיבות את החברה כחלקים אינטגרליים ממנה, כשוות וכשותפות. "ייחודנו צריך להיות בהיותנו חברה שמנסה להבין ולקבל את האחר. חברה שיש לפרטים בה שוויון בזכויות ובחובות. חברה שהאדם בה הוא רב תחומי. חברה המחנכת לשיח תרבותי, בין פלגיה השונים: דתיים, חילוניים, רפורמים, שונים עדתית, מינית לאומית. המצב כיום רחוק מאחדות. החברה על מרכיביה השונים מפוצלת".

קני-פז ב' (תשנ"ו) "דפוס חדש הולך ונוצר בישראל של היום, שהבולט בו הוא התפלגות החברה והקיטוע החברתי ההולך וגובר - על חשבון המרכז הפוליטי והתרבותי, אשר נחלש מאוד... והמוסדות הממלכתיים אינם מסוגלים כמעט להקרין מכנה משותף, המקובל על הכול.". המצב הולך ומחריף.

"כור ההיתוך, בחברה הפוסט-מודרנית פינה מקום לחברה הטרוגנית הרבה יותר. הטרוגניות זו בולטת לא רק בהתהוותם של דפוסי חיים מרובים יותר, אלא בעיקר בכך שהגבולות בין רבים מדפוסים אלה מיטשטשים ומשתנים תדיר; וכן בכך, שהמרכז החברתי איבד הרבה מההגמוניה שלו ונפתח לדגמים שונים". הפגישה בין תרבות מיעוט ותרבות רוב, פער בין הדורות, הניזון מאכזבות של הדור הצעיר מהחברה והתרבות של הדור הקודם, פגישה עם סממני תרבות שונים שהביאה עמה כל עליה, כל אלה מביאים לשינויים. (עדן,1991).

הקיטוע במלוא משמעותו ובמלוא קיצוניותו בא לידי ביטוי בבחירות האחרונות, בחירות 1999; בתעמולת הבחירות של המפלגות הסקטוריליות, באידיאולוגיות המפלגות החרדיות לעומת המפלגות; שינוי, צומת ומר"ץ, בתעמולת הבחירות של הימין הקיצוני לעומת אידיאולוגיות המפלגות הדוגלות בהסכם אוסלו, בתעמולת הבחירות של המפלגות הסקטורליות; בעקר החרדית עדתית: ש"ס, שחרטה על דיגלה את אפלייתה כעדה מזרחית, (קיבלה שבעה עשר מנדטים), ובתעמולת הבחירות של המפלגות לאוכלוסייה שעלתה מברית-המועצות.

הדפוס הנוכחי, בשלהי המאה העשרים ולקראת שנות אלפיים, שמאפיין את החברה הישראלית, הוא דפוס של חברה מפוצלת. מעבר לעימות בין תפיסת עולם דתית לחילונית, החברה הישראלית היום היא אתנית יותר מאשר אי פעם: אשכנזים מול ספרדים, 'רוסים' מול 'מזרחים', ותיקים מול עולים, יהודים מול ערבים וכן הלאה. יחד עם זאת אנו עדים להתמתנות אידיאולוגית. מפלגה ימנית צרופה כליכוד פונה יותר למרכז. בן-דור (1984) טוען, שעל-פי מחקרים שרוב האנשים בישראל רוצים חברה נאורה וסובלנית. לדבריו עלינו להיבנות כחברה פוסט תעשייתית, כחברת מופת, למשוך ולקלוט עלייה ולבנות חברה צודקת, חברה משגשגת ופורחת.

כבעולם המערבי; גם בארצנו רבים הנמצאים בקשר תדיר עם העולם הרחב, בנסיעות תכופות. האוכלוסייה, נודדת במהירות ממקום למקום. מחליפים מקומות עבודה לבקרים, באורח חיים מודולרי. הדבר ניכר גם ביציבות המשפחה ובקשר בין הורים לילדים. האוכלוסייה עירונית ברובה ומתרכזת במרכז, עם אפיונים של חברת שפע. רבים השסעים והפערים על בסיס של ערכים מתנגשים. בעקבות הפוסט-אידיאולוגיזציה של החברה הישראלית, גם החינוך אמור לעבור תהליכי שינוי. חייבים להעמיד על הפרק; את נושא התמורות החברתיות והכלכליות שנצפו לאורך הדרך, והתמורות הצפויות בעשר-עשרים השנים הבאות. למבנה החברתי והתרבותי השפעה על התפתחות כלכלית כשההשפעה היא דו כיוונית.

שרונה שולב