החינוך בעידן המהפכה הטכנולוגית עתירת הידע

'ההון האנושי'

בעקבות חברה פלורליסטית ובשיתוף פעולה, צריך לצעוד החינוך. באופן פרדוכסלי, החינוך הצנטרליסטי נשאר בעינו. בעת קביעת מדיניות החינוך ותכנון מערכת החינוך, מערכת החינוך חייבת לחיות ולנשום את הסביבה. הרי אין להעלות על הדעת שתמורות בחברה ובמדע לא ישפיעו על מערכת החינוך בקשר סימביוטי. בוגרי החינוך, הם האמורים להיות המגשרים על הפערים, והשסעים. הם שיצטרכו לעמוד בפרץ של ערכים מתנגשים, ולבחור בין אלטרנטיבות בצורה מושכלת. הם האמורים להשתלב בשוק העבודה. יש להכשירם לכך.

התפאורה של תקופת ההתבגרות של היום שונה מבעבר; עפ"י מחקרים שונים תקופת ההתבגרות בשבטים פרימיטיביים משתנה מ - חודש חודשיים עד למקסימום 3-4 שנים באחרים. ההתבגרות קלה יחסית. סופה בד"כ מלווה טקסים שמהותם הכנסה לבגרות. הטקסים לעתים קרובות קשים מאוד הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית אולם הם קובעים בדייקנות את תחילתה של הבגרות על חובותיה וזכויותיה המוגדרות. Nagera 1973 ואחרים מציינים את השינויים החברתיים הרבים שחלו, בערך מאמצע המאה ה- 18 בחברה המערבית בעקבות המהפכה התעשייתית. ההתפתחות הטכנולוגית והחלפת האדם במכונות השפיעו, לא רק על דחיית המעבר לבגרות, אלא שינו את התהליך ומשך זמן ההתבגרות. השינוי הרחיב ממדיו עם המהפכה הפוסט-תעשייתית.

תהליך ההתבגרות והיציאה לחיים עצמאים, איננו ליניארי, חד סטרי וברור כבעבר. מסלול החיים היה מאוד ברור ומוגדר עד המהפכה התעשייתית, ולפיו מוביליות חברתית הייתה כמעט בלתי אפשרית.;

בעידן שלנו מסלול החיים הפך "מפותל" יותר ובלתי צפוי מראש. כיום לפני המתבגר נפתחו אפיקים ואופקים חדשים המקשים על בחירת הדרך לקראת הבגרות, ועם ההתנתקות מהתלות במשפחה עולות השאלות: מה? לאן? כיצד? מתי? ביתר עוצמה.

רוב התיאוריות הפסיכולוגיות והמחקרים בנושא ההתבגרות, מתמקדים במתבגרים האמריקנים, תוך התעלמות מההקשרים התרבותיים המיוחדים לחברה הישראלית. סוציולוגים כאיזנשטדט רואים בהתבגרות כמפגש חזיתי ומעבר להזדהות עם ערכים של החברה בה הוא נמצא. מכאן שחווית המעבר לבגרות צריכה להימדד בממד ההקשרים של הערכים של החברה המסוימת והזמן. אופלר מצמצם עוד יותר את מרחב סביבת ההתבגרות, להתבגרות בעיר, או בכפר. בעיר; לגבי התבגרות במרכז או בפרברים. בחברה סגורה או מתירנית

הסטריאוטיפים של גיל ההתבגרות, המוצגים בספרים ובסרטים קובעים שזהו גיל של מרד " adolescent turmail" ועימות עם ההורים ועם סביבת ביה"ס והמערכת, ויש אכן סיבות המעלות אפשרות של עימותים בביה"ס. דוחקים במתבגר להיות קונפורמי לדרישות הסביבה ואילו למתבגרים הצורך להיות קונפורמים לבני גילם, והצורך לביטויים ייחודיים יצירתיים. יחד עם זאת ייתכן שקיימים סטראוטיפים שגורמים להגזמה בעימותי גיל ההתבגרות עם סביבתם הבוגרת. ביה"ס והצוות המחנך חייב להקשיב קשב רב לצרכים הנפשיים של המתבגרים, כדי שיתפנו לפיתוח עצמי וסביבתי.

גיל ההתבגרות, הוא כשלעצמו תורם לערעור תחושת היציבות, בנוסף לבעיות התקופה והשעה בסביבת החיים ובתקופתנו התזזיתית. בתוך כותלי ביה"ס צריכה המערכת לתרום תרומה משמעותית לתמיכה ביציבותו ובעיצוב אישיותו של המתבגר. מערכת החינוך צריכה למצוא הנתיב ליצירת בסיס איתן למען מנוע מהתלמיד הרגשה של תלישות ושל ניכור. אך האם זו המציאות בה נפגש הילד בשהותו במסגרות הגדולות של בתי-הספר? רוג'רס טוען שהתנאים בהם חי האדם מכתיבים את התנהגותו. תנאים טובים יביאו את האדם לתרומה וליצירה, כך ראוי שיהיו תנאיו של התלמיד.

מציאות מאכזבת, מטפחת בוגר מנוכר, ופוגמת בכושרו של הבוגר לבניית בסיס איתן לחיים, ובכושר ההסתגלות לעתיד בחברה הבתר )פוסט( תעשייתית, שהיא כשלעצמה רבת תהפוכות. הבוגר כמה וזקוק ליציבות בחיים הבוגרים. יציבות קונים באמצעות משפחה, סביבת החיים וחינוך.

הסמיכות בישראל, לשולחן ההורים התארכה עד לגילאים מאוחרים. סיום כיתה י"ב, השרות הצבאי לאחריו לעיתים יותר מ - 3 שנים, במקרים רבים גם עד לסיום הלימודים שלאחריהם, ולאור המנהג שהשתרש בחברה הישראלית, של הטיול שלאחר השרות הצבאי שהוא מעין מסע חיפוש זהות, הוארכה תלות הצעירים בהוריהם, הוארכה תקופת המורטוריום שלפני מועד הטלת עול חובות פרנסת המשפחה עליהם. יחד עם זאת הבגרות הנפשית הקדימה בד בבד עם השרות הצבאי. בנוסף לשינוי בתקופת המורטוריום, השרות הצבאי, ובכללם עמידה בקו האש ומפגש עם המוות, משנה ומקצין את השינוי בהתבגרות בשונה ממה שנחשב לנורמה בחברה האמריקנית.

חינוך כמפתח 'הון- אנושי'

בחברה פוסט מודרנית עתירת הטכנולוגיה, בשוק התעסוקה של המחר, התעשייה עתירת הידע היא תעשיית העתיד. קודם לקביעת דרך החינוך, יש צורך לברר מהו פרופיל משאבי האנוש, החיוניים בשוק התעסוקה של התעשייה עתירת הידע.

במערכת החינוך קיים הצורך לפנות מקום להקניית כישורים ומיומנויות החיוניים בשוק התעסוקה רב הידע. חשוב שיהיה למעצבי מדיניות החינוך מידע לגבי הצרכים בתעשייה, ותהיה להם אידיאולוגיה ברורה; כדי שלא נהיה בכאוס חברתי וכלכלי.

בתקופה הפוסט תעשייתית נפתחו לפני הצעירים צהרים חדשים; מקצועות חדשים, אפשרויות לפיתוח הידע וההשכלה באמצעות אוניברסיטאות ובתי ספר. המצב מתסכל כי מצד אחד נאבקים המתבגרים לעצמאות ומאידך הם תלויים כלכלית בהורים בזמן הלימודים הגבוהים. עפ"י מחקרים17 בחירת מסלול הלימודים נובע ממניעים אינסטרומנטליים, שתכליתם רכישת מקצוע או השכלתיים, לשם רכישת השכלה גבוהה, או ממניעים חברתיים לרכישת מעמד חברתי.

החברה הפוסט-מודרנית מאופיינת בפלורליזם רעיוני וערכי, ובתהליך התפרקות הדרגתי מערכים שנתפסו כמוחלטים. קני המידה שהיו מקובלים עלינו לשיפוט אומנות, איכות ספרותית אמת היסטורית ואמת מדעית, כבר אינם בהירים ומוסכמים כבעבר. קיימת היום מגמה של פרוק טבואים ושל הסרת מעטה הקדושה מערכים מסוימים. קיימת מגמה של הגברת הסובלנות כלפי גילויים שונים של חריגות מערכים ומוסר חברתיים מסורתיים. יש הרואים בכך התפרקות והתערערות ערכים ומוסר אוניברסליים והצפי הוא שתופעות אלו ימשיכו ואף יתגברו. התמורות לא נעצרות, להפך הן מגבירות קצב, ומה יהיה על מוסר האדם וערכיו בעתיד? על חשיבות חופש האדם מול החשש של שימוש שלילי בחופש ובכוח הטכנולוגיה? ועולות שאלות ערכיות מוסריות בחינוך הנוער, בצורך במציאת פתרונות לצורכי 'הגיל השלישי', מאחר שתוחלת החיים מתארכת ויש לדאוג לרווחתם ואין להפקירם אישית וחברתית.

התשובה העיקרית להתמודדות עם תוצרי הפוסטמודרניזם, ואובדן ערכים, היא השקעה בחינוך ובהשכלה, וראיית שוק העבודה כפתרון החברתי הנכון. הדרך הטובה ביותר להתגברות על המחסור והפערים, היא באמצעות שוק העבודה. חינוך והשכלה אמורים להכשיר "הון אנושי", להכשיר דור "בר תעסוקה" שידע להשתלב ולפתח משק הבנוי על טכנולוגיות מתקדמות. הכשרת הדור הצעיר לעולמו כבוגר, נסללת ברובה> בזכות חינוך מתאים. אם כי הדרכים ניתנות לפרשנות, תהליכי הדרך חשובים לא פחות מהשגת המטרה.

לגידול וצמיחה בכלכלתה של ישראל, בימינו אלה ובעתיד החזוי, חיוני לפתח את התעשייה עתירת הידע, היא תעשיית העתיד. פתוח ה"הון האנושי" לתעשייה עתירת הידע, מביא בעקבותיו פיתוח כלכלי, שמביא בעקבותיו פריחה חברתית, הנחוצה במיוחד בחברה הישראלית הפלורליסטית, רבת הפערים והמתחים.

המדינה הדמוקרטית ייעדה את בתי-הספר כבית-גידול, לפיתוח וצמיחת ה'הון האנושי'; לפיתוח דעת ומערכת ערכים ערכית וכהכנה לחיים. חשיבות לכך במיוחד בימינו אלה, פרו' דב פרוהמן מנכ"ל 'אינטל' (מעריב עסקים 2.6.2000) "רק הנוער בארץ הוא התקווה. דרושה כאן מנהיגות אחרת, שתתבסס על הדור הצעיר, ושרק היא יכולה לשנות כאן את האווירה הדרושה לכיווני צמיחה יצירתיים, לאיכות חיים בעידן של שלום".

טופלר חזה, מתוך ראיית הצרכים, ש"הרבה לפני שנת 2000 יעלה הכורת על המערכת המיושנת של החינוך. הוא דרש להקים בתי-ספר קטנים יותר, אישיים יותר. הוא טען שהחינוך אנכרוניסטי. הוא ראה את ארגונה הבסיסי של מערכת בתי הספר כמקבילה לזה של בית-חרושת, והיה טוב לזמנו. בעידן התעשייתי נדרש אדם סתגלן, כבורג מתוך מכונה משומנת. לאדם נון קונפורמיסט קשה היה להיקלט בשדה התעסוקה של העידן התעשייתי. לצערו, אין שינוי, החינוך כיום, אינו רואה את החברה החדשה, אלא חברה אנושית העתידה לעבור מן העולם. היא משקיעה מאמצים עצומים בעיצוב אדם תעשייתי- אדם המוכשר לפעול במערכת חברתית שימיה קצרים.

המורה עדיין מהווה את הטכנולוגיה העיקרית של ביה"ס. ההוראה מתבצעת ברובה בטכנולוגיות ובשיטות שהתיישנו ואינן מתאימות לצורכי היחיד. הכתה הסטנדרטית עדיין מתפקדת, כיחידת תפקוד ארגונית בסיסית. הטכנולוגיה התפתחה, הידע רב ומשתנה, והמצב אף הורע. משום גודלה של המערכת, מסגרות הלימוד גדלו, ומשום מספרם הגדול של הכיתות ומספרם הרב של תלמידים עמם נפגש המורה, למורים רבים אין תמונה מהימנה וברורה על מצבו של היחיד, ומצב הכיתות בהן הם מלמדים. הכיתה נטולת אמצעי הוראה, שהזמן דרשם והיחיד צורך.

בחינוך; "עולם כמנהגו", כאילו לא קרה דבר ואילו ביה"ס אמור לשמש בבואה של החברה, ואילו בחברה שבמרחב הישראלי החילוני, מתחוללים שינויים באופן הייצור, בארגון החברתי ובתרבות. המצב שונה במהותו מזה שאפיין את המודרניות, ומאפיין מצב פוסט מודרני.ל תהליכי התמורות המואצות השלכות אישיות, פסיכולוגיות וסוציולוגיות, הרגשה של תלישות, ולתלישות השפעה על המוסר והערכים.

בחברה דמוקרטית ביה"ס אמור לפתח בתלמידיו, באמצעות תרבותו, כישורי יושרה. תרבות ביה"ס, משמשת לחינוך סמוי וגלוי עם אוריינטציה של אמינות כאבן מסד, וכדרך חיים. חברה דמוקרטית מחויבות לפתח בוגרים אוטונומיים, בעלי יושרה, שיבנו חברה טובה יותר, מוסרית יותר. יושרה מהווה אבן יסוד, אבן מסד, לכול חברה הדואגת לביטחונם של אזרחיה בחברה ערכית. ביה"ס אמור להכין לחיים ולשוק העבודה בהוויה האנושית חברתית-פוליטית והיכן ביה"ס מצוי כיום?

שרונה שולב