בית ספר קהילתי

מניעים למעורבות ההורים

הספרות מציינת מניעים שונים הגורמים למעורבות הורים בביה"ס. Raywid טוענת שהתערערות התפיסה שאין להורים מה לומר בעניין חינוך ילדיהם וכשלון בתי הספר בטיפול יעיל באוכלוסיות מסויימות של תלמידים, ההבנה שלא ניתן ללמד אתהתלמידים בשיטה אחת והתעצמותן של בעיות חברתיות בביה"ס, כגון : אפליה, אלימות וונדליזם. תופעות ותהליכים אלו הניעו אתההורים להתעניין ולהתערב יותר בנעשה בביה"ס ולנסות לעזור לו עם הבעיות.

מבין המניעים הרבים אמנה רק כמה

השכלת ההורים -השכלת ההורים ומודעותם לחינוך היא הסיבה המרכזית למעורבותם ההולכת וגוברת. עם קום המדינה וקליטת העלייה, ההורים לא ידעו את השפה הנלמדת בבתיה"ס, השכלתם הפורמלית היתה נמוכה ומנטליות הארץ היתה זרה להם. היום, רוב ההורים הם ילידי הארץ, שלמדו במערכת החינוך בישראל ומכירים אותה היטב, והשכלתם הפורמלית של חלק מהורים אלה עולה על זו של המורים, וכל הורה, היום, חש עצמו כמחנך, הרי שהמעורבות היא פועל יוצא של מציאות זו.

הדמוקרטיזציה -ככל שהחיים במדינת ישראל הפכו להיות יותר דמוקרטיים, כן גדלה המעורבות בחינוך. האזרחים נטלו לידיהם יותר השפעה ויותר מעורבות. הציבור חש בן חורין להצביע דווקא בתחום היקר לו מאוד, חינוך ילדיו. ההורים לא הסכימו לקבל את המצב ונאבקו על זכותם להיות מעורבים ולהשפיע.

הקיצוצים בחינוך -הקיצוצים שפגעו בתקציבי משרד החינוך בשנות ה- 80 ו- 90 דחפו את ההורים להשלים שעות חסרות במערכת הלימודים ובמאבקים על הבנייה. מאז ועד היום תופסת תאוצה תופעת "החינוך האפור" תוכניות העשרה, שעות לימוד נוספות, סייעות וכו' הממומנות ע"י ההורים. כניסת ההורים לתוך מערכת החינוך הפורמלית ויכולתם להשפיע בכספם על מערכת הלימודים, העסקת מורים וקביעת ת"ל הביאו, בהכרח, למעורבות הולכת וגדלה בכל מהלך חיי ביה"ס (אלבוים דרור 1985).

זמן וכסף -הזמן והכסף הפנויים של חלק מציבור ההורים הולכים וגדלים ואנשים מוכנים להשקיע בחינוך. מעורבות זו ניכרת היטב בימי שישי, שהפכו אצל חלק מההורים, לימים פנויים מעבודה.

הרפורמה בחינוך -רבים סבורים שהרפורמה בחינוך היתה ה"ניצוץ" שהדליק את מעורבות ההורים. על רקע האינטגרציה התפתחו מאבקים אדירים ברשויות מקומיות רבות. ההורים הגיבו בשביתות נגד הרפורמה, בהפגנות אלימות ובפניות רבות לבתי המשפט.

מתנ"סים, רווחה ושיקום שכונות -גופים אלו מופעלים ע"י ועדות היגוי מקומיות ומועצות ציבוריות. מצב זה מעודד את ההורים לרצות ולהשפיע גם במערכת החינוך הפורמלית.

חרותיות והישגיות -ככל שהחברה הפכה תחרותית והישגית יותר, וככל שחדרה בהורים ההכרה, שהחינוך הוא המפתח להצלחה, כן גברה מעורבותם בחינוך וגבר רצונם להשפיע על תהליך חשוב זה (גולדרינג Hayden 1981 ,1988). רבים טוענים שמעורבות הורים מצמצמת את הפער בינם לבין ביה"ס ומאפשרת להורים ללמוד כיצד לעזור לילדים בבית לאחר יום הלימודים ולשפר את התקדמותם ואת הישגיהם (סמילנסקי 1987). לופט (1979) מציינת שכאשר הורים מעורבים בתהליך החינוך קיימת נטייה בקרב התלמידים להישגים טובים יותר.

מעמדם החברתי של ההורים ומידת מעורבותם בביה"ס

ההורים מהווים קבוצה הטרוגנית מבחינת המעמד החברתי, המקצועי, הערכים והנורמות המקובלים עליהם (סמילנסקי 1987). ולכך יש השפעה על דפוסי היחסים הנוצרים עם הצוות הבית ספרי.

באשי (1985) אומר, שהורים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה נהנים מיתרון ברור בסביבת ביה"ס. אלו לרוב בעלי משרות ותפקידים המעניקים להם מעמד כמו של המורים, ולעיתים אף גבוה יותר. הורים אלו, לרוב, בעלי אמצעים כלכליים ויכולים לתרום באופן מעשי,ומעלים רעיונות הכרוכים בתשלום ע"י ההורים. הם משתתפים פעילים באירועי ביה"ס, שומרים על קשר ומתעניינים באופן קבוע.

ההורים בני המעמד הנמוך ממעטים לפתח קשרים עם ביה"ס בגלל חוסר בטחון. ארלבוים דרור (1985) מציינת שהורים אלו לא יוצרים קשרים אישיים, ואין להם ידע או זמן. קשתי (1978) טוען, לעומתה, כי אוכלוסייה ממעמד נמוך מנצלת את ביה"ס ככלילשפר את מעמדה החברתי.

נראה שיש סימטריה בין תרומת ההורים לבין מידת השיתוף בה הם זוכים.


יוספה משולם ואורלי שפיצר בית ספר קהילתי
האוניברסיטה העברית