יסודות ההבעה הכתובה -כתיבה וכתיב
עמוד הבית
אודות האתר
המחברת
מפת האתר
כתבו לי










מבוא
כישורי הלמידה
הכתיבה
הכתיב
הוראת הכתיבה
אבחון
טיפול
מהלך הטיפול
סיכום
המחקר
מונחון
מילון אנגלי
ביבליוגרפיה עברית
ביבליוגרפיה אנגלית







ההתפתחות התנועתית מתחילה בתהליך המעבר מתנועה רפלקסיבית לתנועה; רצונית. התגובות המוקדמות של התינוק - לפני ואחרי הלידה - מקורן במנגנון מולד של גירוי-תגובה המכונה רפלקס. הרפלקסים והתגובות האוטומטיות הם מנגנונים נירולוגיים המשמשים בהתפתחות התנועתית לשתי מטרות בסיסיות: - לספק גירויים לתנועה כך שהשרירים יוכלו להתפתח על-ידי פעילות דרך טווח התנועה ולספק יציבות ראשונית של חלקי הגוף נגד כוח המשיכה.

התפתחות דפוסי היציבה מובילה לקראת התנועה הרצונית והנשלטת. דפוסי היציבה הם האמצעים של האדם להילחם - מלידתו ועד סוף ימיו - בכוח המשיכה. תנועות המאבק הראשונות האלה באות מהמנגנון הרפלקסיבי. הרפלקסים הראשוניים ביותר מחלקים את מתח השרירים לדפוסים מיוחדים במנחי הגוף השונים. בהמשך, מופיעות תגובות היישור ומאפשרות שליטה על מנח הראש והתנועות לאורך צירי הגוף תגובות יותר, הממשיכות לאורך כל החיים, הן של שיווי המשקל. תפקידן ליצור שינוי והעברה של מתח השרירים להשגת איזון ולשמירה עליו כאשר שיווי המשקל מופר.

הפעילות השרירית הרפלקסיבית הזאת היא מסגרת תומכת להתחלת התנועה הרצונית. כאשר המנחים הסטטיים והדינמיים של הילד יציבים - הוא השיג בשלות לתנועה הרצונית. כדי שהתגובה הרצונית תוכל להתממש, התגובה הרפלקסיבית חייבת להיעלם.

התפתחות דפוסי התנועה הרצונית מתקדמת בשלבים: מפעילות כללית לפעילות מיוחדת ומשליטה בדפוס תנועתי מיוחד להכללות תנועתיות. התהליך הראשון נוצר על-ידי הפרדת תנועות הגוף המתאפשר תוך כדי התפתחות השליטה השרירית על חלקים מבודדים של גוף התינוק. בשעה שהפרדה זו מושגת, התינוק מגיע ליכולת ביצוע התנועה המיוחדת. התנועות הנפרדות אינן מתקיימות כאוסף של מיומנויות; עצמאיות אלא מתקשרות לדפוסים קואורדינטיביים בהם תנועה נפרדת פועלת בתיאום עם שאר חלקי הגוף. על-ידי הפרדה ויצירת דפוס, מתהווה מערכת מובנית של תגובה תנועתית. בתהליך השני, רכיבים נוספים מתווספים לתנועה הראשונית, התגובות מתחילות להתקשר אחת לשנייה ויוצרות קבוצות גדולות יותר של תנועות. לאחר שהילד רכש כמה דפוסים כאלה, הוא מארגן אותם סביב תפקודים או מטרות ויוצר מהם קבוצות של "הכללות תנועתיות". בתוך הכללה כזו, הילד יכול לעבור בחופשיות מדפוס אחד לשני ולרכז את תשומת לבו במטרת התנועה ולא בתנועה עצמה.

קפהרט מונה ארבע הכללות תנועתיות בסיסיות:

יציבה ואיזון הגוף
כוח המשיכה הוא כוח קבוע, בכיוון קבוע, הפועל על הגוף כל הזמן. מכיוון שהוא הכוח הקבוע היחיד, הוא הופך לציר נייח ולנקודת המוצא ליחסים עם המרחב הסובב. באמצעות דפוסים של יציבה ואיזון הגוף, מתאים הילד את גופו לכוח המשיכה. הוא מזהה את הכיוון של קו כוח המשיכה ושומר כל הזמן על יחס מתאים בין מנח גופו לבין קו זה. הכללה תנועתית צריכה להיות גמישה כדי לאפשר לילד לנוע, אך גם חזקה כדי לשמור על המודעות לכוח המשיכה ולהשפעתו עליו. רק לאחר שהילד ביסס הכללה זו הוא בשל להתקדם לפעילות של תיאום עם המרחב סביבו.

תנועתיות
התנועתיות כוללת את הפעילויות המביאות לידי תנועת הגוף במרחב (זחילה, הליכה, ריצה, קפיצה וכד'). תנועה זו, שכל הגוף מעורב בה, מתבצעת כתוצאה מפעולתן של תת-קבוצות תנועתיות מרובות מאוד אשר ארגונן היעיל מאפשר את הזזת הגוף אל המטרה. הילד נע מחפץ לחפץ ומגלה דרך התנועתיות את היחסים הקיימים בין האובייקטים במרחב.

מגע
המגע כולל פעולות באמצעותן הילד לומד את החפצים. פעילות המגע מתבצעת בשלושה שלבים - הושטת יד כדי ליצור מגע עם החפץ, שמירה על המגע על-ידי תפיסה והפסקת המגע על-ידי שחרור. בדרך זו מגלה הילד זהות ושונות ומעצב את תפיסת הצורה, הגודל ויחסי הדמות והרקע.

קירוב-הרחקה
שלוש ההכללות הראשונות מתרחשות במרחב סטטי. אולם הילד נדרש להתקיים בסביבה שבה יש  גם דינמיות תנועתית. לצורך חקירת התנועה בסביבתו רוכש הילד את ההכללה הרביעית. מיומנויות הקירוב כוללות את הפעילויות בהן מתנסה הילד במפגש עם חפצים הנעים לקראתו )תפיסת כדור למשל(. הוא לומד להסיט את גופו או חלק ממנו לכיוון או נגד כיוון התנועה של החפץ. במיומנויות ההרחקה הוא מתרגל התנהגות תנועתית הקשורה בעצמים שמתרחקים ממנו )דחיפת, זריקת כדור(. באמצעות הכללה זו הילד לומד לקבוע האם החפץ זז והרקע קבוע, או האם הרקע נע והחפץ נייח. הכללה זו הכרחית, כאמור, כדי להכשיר את הילד לקראת חיים בתוך סביבה רוחשת תנועה.


הרצף ההתפתחותי
פיאז'ה גילה עניין רב בהתפתחות התנועה הראשונית. את התהליך המתרחש בשנתיים הראשונות של הילד הוא מכנה בשם התקופה "החישתית-נועית". במהלך תקופה זו עובר התינוק מרמה של חוסר מובחנות בינו לבין הסביבה ומגיע -בסופה- לארגון מלוכד של פעולות חישתיות-נועיות במפגש בינו לבין המרחב הסובב. את הרצף ההתפתחותי הזה פיאז'ה מחלק לשישה שלבים:

שלב א
עד גיל חודש - התנהגות ותנועותהתינוק מונעים על-ידי רפלקסים חיוניים כגון מציצה ובליעה.

שלב ב
שניים עד ארבעה חודשים - תקופת ההסתגלויות בה מתחילות תנועות בסיסיות והרגלים חושיים- נועיים כגון מציצת אצבע.

שלב ג
ארבעה עד שמונה חודשים - התינוק מתחיל לבצע פעולות המכוונות ביתר מוגדרות כלפי עצמים ואירועים שמחוץ לגופו ומשתדל להפיקשוב ושוב תוצאות סביבתיות שהופקו לראשונה על-ידי פעילות מקרית. זוהי תחילת ההתכוונות וראשית למידת סיבה-תוצאה. שלב זה משמש מעבר בין תנועה בלתי רצונית לבין התכוונות לרצף של תנועות.

שלב ד
שמונה חודשים עד שנה - בגיל זה מופיעה התכוונות מפורשת הבאה לידי ביטוי ברצף של תנועות. בשלב זה, הילד מסתפק בעירוב דפוסי התנהגות מוכרים. הוא מזהה מטרה תנועתית ומפעיל את גופו בהתאם לה. במידה שמופיעים גירויים בלתי מוכרים, הוא חוקר אותם ומנסה לבדוק מה ניתן להפיק מהם.

שלב ה
שנה עד שנה וחצי - שכלול השלב הקודם. הילד מחפש חידושים לשמם ומופיעות התנהגויות חדשות המכוונות למטרה רצונית.

שלב ו
שנה וחצי ומעלה - הילד מחפש פתרונות תנועתיים לא דרך חקירה גלויה ולא בעזרת תהליך סמוי< אלא מסוגל להציג, באופן רוחני, אירועים הנמצאים בשדה התפיסה החושי. הוא מסוגל לתכנן ולבצע מטלה בלי להזדקק לניסוי וטעייה. יכולת זו ממשיכה להתפתח ולהשתכלל עם השנים דרך התנסויות רבות ובעזרת תהליך התפתחות והבשלה של מערכות הכרניות.

יציבות הגוף כציר נייח היא תנאי בל-יעבור להפעלה חופשית של האיברים ולתנועתיות היד בכל פעילות. בהתפתחות התקינה משיגים הילדים שליטה על הפעלת חגורת הכתפיים, תחילה בתנועות זרוע רחבות ולומדים בהדרגה לתאם בין תנועות עדינות יותר של המרפק, פרק כף היד והאצבעות. נוקשות והיעדר איזון ברמת חגורת הכתפיים עלולים לגרום למנח משובש, לעייפות ולירידה בטיב התנועה. גם התפתחות תנועת האחיזה עוברת דרך דומה. תחילתה באגרוף החפץ עם כל היד וסופה אחיזת "הפינצטה" העדינה והמשוכללת.

תנועה וכתיבה
המיומנויות האקדמיות העיקריות שניזונות מהתנועה ונבנות עליה הן הכתיבה והכתיב. חשיבות הרקע התנועתי של המיומנויות האקדמיות - והכתיבה בפרט - עמדה ביסוד שיטות ההוראה שפותחו בתחילת המאה שעברה. בגישתה של מונטסורי, התנאים הבסיסיים להקניית הכתיבה הם פיתוח המנגנון השרירי להבטחת אחיזה תקינה של העיפרון, יצירת התמונה החזותית-תנועתית של סימני האותיות וביסוס הזיכרון הקינסתטי של תנועת הכתיבה. הדאגה לרכיבים התנועתיים של פעילות הכתיבה שרדה בשיטות אחדות כחלק ממכלול מקיף, רב-חושי. בשיטת פרנלד למשל היא מופיעה בתשלובת חזותית -שמיעתית -תנועתית -מישושית להקניית השפה הכתובה. עם השנים, בעקבות העלייה המונופוליסטית של הקריאה והזניחה של מיומנות הכתיבה, נעלמה מספרי הלימוד התשתית התנועתית להוראת השפה.

היום ברוב בתי-הספר אין הוראה שיטתית של תנועת הכתיבה. הילדים רוכשים כתיבה בכוחות עצמם, בתנועתיות אנרכית ואקראית שאינה בנויה על חוקיות ואינה מבטיחה יעילות בתפקוד.

צ'סטי מדגיש את היסודות התנועתיים - ואת כילול פרטי התנועה לשלמות תפקודית - של הכתיבה. כדי  ליצור תנועת כתיבה הילד חייב, לדבריו, לארגן אסטרטגיה בה הוא מאגד לסכמה אחת שבע פעילויות שנלמדות לפני כן בנפרד. - מיקוד העין על העיפרון, הושטת הזרוע של היד השלטת - למרחק המתאים, - הורדתהיד אל העיפרון, - לפיתת העיפרון, - הרמת העיפרון, - הצבתו למנח הכתיבה ו - הרישום על הנייר. כדי להגיע לכתיבה יעילה, הילד צריך להשיג שליטה על כל המקטעים התנועתיים האלה ולבצעם כשלמות תנועתית, ברצף ובסדר הנכונים.

הביטויים הקדם-לימודיים של ההפרעות העתידיות באוריינות מתגלים, לדבריו, בקשיים של הילדים לאגד כישורים תנועתיים קטנים לסכמות תנועתיות רחבות ומורכבות יותר. לפי ניסיונו - במוסד לדיסלקציה, בו מאובחנים מדי שנה כ-2.500 ילדים בשל ליקויים במיומנויות הלשוניות - ילדים רבים מקרב המופנים לאבחון מגלים איחור בהתפתחות התנועתית. ההורים מדווחים כי ילדם התקשה בזחילה, בהליכה ובתיאום עין-יד.

התופעה החשובה ביותר שנמצאה בקרב הנבדקים היא שהם לא השיגו שליטה ידנית מובהקת עד מועד הלמידה הפורמלית. הממצאים של האיחור התפתחותי זכו לגיבוי בדיווח ההורים על מסורבלות, על החלפת אחיזת הסכו"ם בשעת הסעודה ועל מבוכה שמגלים הילדים בין ימין לשמאל. הילד הדיסלקטי מתקשה באיתור מקום התחלת הכתיבה ויש לו בעיות בשליטה על גודל האותיות. הוא מגלה קשיים חמורים בתרגום הרעיונות שלו לצורות לשוניות ומבטא מצוקה גדולה לנוכח המטלה של הפיכת הרעיון הצלילי/צורני לדפוסי התנועה של הכתיבה.

בניית הסכמות התנועתיות הופכת את התנועתיות העדינה של מערכת ההטעמה לדיבור. תהליך דומה בהתפתחות היד השלטת מוביל לכתיבה. דפוסי התנועה הם לכן הבסיס לדיבור, לקריאה, לכתיבה ולכתיב.






ד"ר אילנה מודלינגר
יסודות ההבעה הכתובה - כתיבה וכתיב
בית הספר לחינוך
© הבאביתפרקקודם