יסודות ההבעה הכתובה -כתיבה וכתיב
עמוד הבית
אודות האתר
המחברת
מפת האתר
כתבו לי










מבוא
כישורי הלמידה
הכתיבה
הכתיב
הוראת הכתיבה
אבחון
טיפול
מהלך הטיפול
סיכום
המחקר
מונחון
מילון אנגלי
ביבליוגרפיה עברית
ביבליוגרפיה אנגלית









כשם שאיש לא יעלה על דעתו ללמד ריקוד באמצעות ציור כך גם הוראת הכתיבה - שהיא למעשה ריקוד של אצבעות ויד - צריכה לעבור דרך התנועה עצמה. כדי להבין ולהפעיל ביעילות את השיטה הקינסתטית להקניית הכתיבה יש לנטוש את כל שאר הערוצים החושיים המופעלים היום בהוראת הכתיבה. ביסוס תנועת הכתיבה על ערוצים שכנים - חזותיים, שמיעתיים או מישושיים - מכבידה על המיומנות.


השיטה הקינסתטית בנויה על יצירת קשר בין הגוף - כציר נייח להתייחסות מרחבית ורקע יציב לניהול התנועה -לבין היד המבצעת את תנועת האות. כדי לחדד את הקשר בין תנועת היד לבין הגוף, יש להימנע מגירויים שעלולים להסיח את דעתו של הילד או לנתב אותה לתחומי תפיסה אחרים. הפרידה הקשה ביותר היא מהערוץ החזותי שזכה למונופול - בשל מקומו המכובד בהוראת הקריאה והתפקיד החשוב שכולנו מעניקים לו - והשתלט על רוב השיטות הקיימות בשוק ההוראה.

לכשרים החזותיים אין תפקיד משמעותי במעשה הכתיבה. כשם שאין צורך להסתכל ברגליים בשעת ירידה במדרגות, כך גם אין ללוות במבט את היד הכותבת. העין תודיע מתי נגמרות המדרגות או השורה במחברת בה כותב הילד. המפגש של הקורא עם התוצר המוגמר - הכתב - מתרחש על הרמה החזותית, בממד המרחבי, לכן גם ההתייחסות - ביקורת, הערכה, תיקונים - אל כתיבת הילד עוברת לערוץ זה.

ניסיוני בהכשרת מורים בהוראת כתיבה קינסתטית לימד אותי כי נטישת התפקוד החזותי -וההתייחסות המרחבית - היא המהפך הקשה ביותר בדרך אל הבנת השיטה התנועתית ומימושה. החברה המערבית פיתחה תרבות ויזואלית שבה לעין שליטה ועדיפות על שאר ערוצי הקליטה. גם השפה הצטרפה למגמה זו ולעומת עושר רב במינוחים מרחביים, ה"מילון" של ממד הזמן דל באפשרויות תיאור והבעה. כשם שקשה; לעזוב את הציר של ההתייחסות החזותית-מרחבית כך גם קשה לתאר - במילים - את מהות הממד הטמפורלי. ברגע שמצליחים להשתחרר מההשתעבדות לשימוש בערוץ החזותי, הדרך אל יישום ההקניה התנועתית של הכתיבה פשוטה.

כדי שהמורה יוכל להקנות תנועה, עליו להתנסות תחילה בתנועה הטהורה של הכתיבה. מומלץ שכל מורה, לפני שהוא מעביר לילד את תנועות האותיות, יתרגל בעצמו את הכתיבה הקינסתטית, המשוחררת מכל תפקוד חזותי. הכתיבה בעיניים עצומות מביכה מאט בהתחלה אך עד מהירה עומדים על מהותה, על חוקיה ומתיידדים אתה.

התנועה הנקייה מרכיבים חזותיים מתקשרת אל הגוף ומגלה בו עוגן יציב לארגון המרחב ולניהול
התנועות

הכתיבה הקינסתטית לא מתנערת לחלוטין מהערוץ השמיעתי אך מייעדת לו תפקיד מיוחד בהזרמת המקצב המשמש תשתית לפעילות התנועתית ולהבניה של ממד הזמן. כל תנועה - אות, מילה - תלווה במקצבה. בראשית הפעילות, מקצב זה יועבר ישירות לידו של הילד, לאחר מכן הוא יושמע לו במהלך התרגול של לימוד התנועה.

לרוב הילדים המתקשים בכתיבה ובכתיב כשרים שמיעתיים ותנועתיים דלים. הקליטה השמיעתית של המקצב ויישומו התנועתי עלולים להיות זרים להם. יש לעזור לילדים להתיידד עם הפעילות ולגבור על הרתיעה הראשונית בביצועה. אם ילד אינו מסוגל להיבנות מהסיוע המקצבי לארגון התנועה אך ההאזנה למקצב לא מפריעה לו, מומלץ להמשיך בהשמעת המקצב כדי למנוע קליטה שמיעתית של גירויים מסיחים אקראיים. אם המקצב המוצע לו מפריע בפעילות התנועתית שלו, ניתן - כמובן - לוותר עליו.

יש המשלבים בהוראת הכתיבה - בשיטת פרנלד ואחרות - את הפעלת חוש המישוש, במעקב האצבעות, בארגז חול או על אותיות עשויות מחומרים המספקים גרייה מישושית גבוהה. עבור ילדים שמרבים ומיטיבים להישען על החושים הקרובים - טעם, ריח, מישוש - האפיק המישושי הוא אמצעי יעיל ללמידה .לגרייה המישושית חלק חשוב גם בטיפול באגנוזיה דיגיטלית והפרעות תפיסתיות אחרות.

השיטה הקינסתטית; עומדת על העיקרון של בידוד התנועה ודחייה של כל גירוי אחר, משום כך אין בה הפעלה של חוש המישוש.


שדות הפעילות
כדי לעזור ללומד - ולמלמד - להבין את הכתיבה התנועתית, נחלק את הפעילות לשני שדות: מהיד פנימה ומהיד החוצה. ההבדל הבסיסי ביותר בין שני השדות הוא בכך שהראשון תופס מקום בממד הזמן, השני בממד המרחב.

השדה הפנימי
מרחב זה מתחיל בידו של הילד ומתקדם לעבר גופו )מוחו(. מטרת העבודה במישור זה היא יצירת קשר גומלין בין תנועת היד לבין הגוף כציר נייח וכמרכז הניהול והבקרה של התנועתיות. עבור ילדים בעלי סכמת גוף טובה ותנועתיות תקינה, המפגש הזה יתרחש בקלות רבה. האחרים יזדקקו לעזרה בתיאום זה.

בשדה הפנימי אין כל תפקוד חזותי, העבודה מתנהלת בו בעיניים עצומות. הילד חש את תנועת היד ויוצר קשר בינה לבין תחושת הגוף. כדי לשמור על הטוהר התנועתי אין להעמיס על שדה זה הוראות מילוליות או הסברי עזר אחרים. רוב הילדים אינם מסוגלים לבצע את תנועת היד - זאת סיבת כישלונם בכתיבה ובואם להוראה המסייעת - והמטפל "משאיל" להם, בתחילת התרגול את תנועתו הוא.

בתרגול התנועתי מספר שלבים: תחילה הילד קולט בידו את תנועת המטפל, מתלווה אליה, מעתיק אותה,מחקה אותה. כאשר הוא מסוגל לבצעה בכוחות עצמו, בא שלב האימוץ וההפנמה. התנועה הופכת לאישית, ליזומה ולמכוונת. בתרגול נוסף מוטמעת התנועה והופכת לאוטומטית.

השדה הזה כולל את כל רכיבי התנועה: מנחיה, מקצבה, מהירותה, גודלה, כיווניה, המאמץ המושקע בה. מישור תפקודי זה נמצא -כאמור- בממד הזמן. את ההבניה הטמפורלית של התנועה נקנה לילדבאמצעות מקצב שיתלווה אל הפעילות. רוב הילדים נהנים מרעיון עצימת העיניים ומחכים בסקרנות לרגע בו התנועה הופכת לאות. ילדים שחוששים לעצום את העיניים יסתכלו על קיר חשוף או על לוח חלק, כלומר על משטח שאין בו גרייה חזותית מסיחה.

לאחר שהילד רוכש את רכיבי התנועה, הוא עובר לשדה החיצוני.

השדה החיצוני
גבולות השדה הזה מתחילים בתנועת היד ומסתיימים על הלוח, במחברת, כלומר בכתב עצמו. השדה הזה מוכר לכולנו, הוא שדה ההתייחסות היחיד שקיים היום בהוראת הכתיבה. לפי התפיסה של ההקניה התנועתית הוא תוצאה בלבדשל שלבי היסוד הקודמים שהתרחשו בשדה הפנימי. בשדה זה מתממשים הלכה למעשה - שחור על גבי לבן - הישגי העבודה של השדה הפנימי. התנועה הופכת לאות, למילה, למשפט, כלומר לכתב לפי התפיסה המרחבית, המקובלת של המיומנות. תנאי ראשוני לטיב הכתיבה היא קריאות הכתב, משום כך תכונה זו היא עיקר דיונה של השדה החיצוני.

המעבר בין שני השדות גמיש. אין להשאיר את הילד זמן ממושך מדי בשדה הפנימי. לאחר תרגול קצר - חצי דקה, - של הרכיבים התנועתיים, בעיניים עצומות, יש לעשות הפסקה, או בחזרה אל השדה החיצוני - בהפיכת התנועה לאות - או בהחלפת הפעילות המתרגלת. לאחר מכן ניתן לחזור שוב,למשך זמן קצר, אל השדה הפנימי של תחושת התנועות.


מנחי העבודה
כדי שהגוף יוכל לקלוט ולקבל אחריות על תנועת היד, עליו להגיע למצב של יציבות מרבית. במנח ממוטט, נמרח, בהישענות על הקירות ועל רהיטי החדר, הגוף נמצא בסכסוך עם כוח המשיכה, עוסקבניסיונות יציבה ושיווי משקל ואינו מתפנה לקשר המצופה עם תנועת היד. הארגון של המרחבי של כיוון התנועה - מרכז, למעלה, למטה, ישר, אלכסון, מעגל וכד' - נבנה כולו על הרקע הנייח הגוף היציב. כאשר הגוף נמצא בתנועה מתמדת או נאבק על יציבות, הוא אינו מסוגל לספק את המוקד הקבוע שנדרש לבנייה מרחבית של תנועות היד. יש להקפיד לכן שעבודת הילד, בשני השדות, תנוהל, בעמידה או בישיבה, לאחר שגופו הגיע למצב של יציבות ושיווי משקל. התנועתיות המומלצת היא מהגדול לקטן, אולם כאשר הילד יבצע תנועות גדולות הן לא צריכות להגיע לממדים שמערערים את היציבות הבסיסית הזאת.

היד הכותבת
המבצעת העיקרית והאחראית הבלעדית על מימוש הכתיבה והכתיב היא היד. תנאי ראשוני לביסוס הכתיבה היעילה היא הכנה יסודית של כלי עבודה זה. כדי שהיד תגיע לבשלות תפקודית ולשליטה טובה במטלות שעומדות בפניה יש לדאוג לטיפוחה. לפיתוח הבשלות התנועתית של היד קיימות שיטות טיפול של ריפוי בעיסוק.

אחיזת העיפרון
אחיזה תקינה של כלי הכתיבה, בחצובה הדינמית של שלוש האצבעות הכותבות, מאפשרת את הפעילות התנועתית היעילה ביותר. כאשר צירי התנועה במפרקי האצבעות, הכתיבה המופקת מדויקת ומהירה. ככל שצירי התנועה עולים, למפרק כף היד, למרפק או אפילו לכתף, הופכת התנועה למגושמת ולמאמצת יותר. אם עיוותי האחיזה מתגלים בגיל הגן, לפני חובת הכתיבה, יש לאבחן את סיבות הקושי - היימנה, היעדר כוח באצבעות הכותבות, קשיים בתנועתיות העדינה, אגנוזיה דיגיטלית וכד' - ולטפל בהם. בכיתות הראשונות של; בית-הספר סיכויי ההצלחה של שינוי האחיזה המשובשת סבירים עדיין.

אם התרגולים אינם מועילים ניתן לנסות את "הטבעת" לאחיזה נכונה. זו טבעת, עשויה מחומר סינתטי, שמוטבעים בה שקעים להסדרת מנח האצבעות. טבעת זו מושחלת על העיפרון או על העט והיא "מאלצת" את הילד לאחיזה נכונה. הכותב הבוגר מתקשה לוותר על אחיזת העיפרון, תהיה זו המשובשת והמעוותת ביותר. כאשר הכותב מגלה - בכל גיל - קשיים בולטים בנטישת האחיזה העילגת, אין, כמובן, לדרוש זאתממנו.

מנח הישיבה
לא נשרטט פה את מנח הישיבה האידאלי כי יעילות היציבה ושיווי המשקל היא פרי שילוב של נתוני גוף, ריהוט ואופי הפעילות. די בתצפית בהתנהגות התנועתית של הילד כדי לעמוד על מידת הפונקציונליות שלה. מנח גוף יציב ומאוזן מותנה בבשלות התנועתית של הילד אך גם בתנאים פיזיים של ריהוט וצפיפות הכיתה. נוף הכיתות הראשונות של בית-הספר מזמן לצופה מראות קריקטורליים של זאטוטים שרגליהם לא מגיעות לרצפה וראשם מתאמץ לבצבץ מעל לשולחן ומאידך אחרים שברגליהם הארוכות מרימים את השולחן או שרועים באלכסון מייגע כדי להתאים את גופם לריהוט המיניאטורי. רוב הילדים יצליחו להפיק כתיבה תקינה גם במנחים המאולצים והמאולתרים האלה. על הילדים שטרם גיבשו שליטה תנועתית טובה, האקרובטיקה הזאת מערימה מעמסה נוספת, מיותרת. מומלץ שהמתקשים ברכישת הכתיבה על רקע של קשיים תנועתיים, יקבלו ריהוט המאפשר להם יציבה ואיזון גוף בסיסיים.


אחת העדויות להיעדר מודעות לנושא השליטה הצדית עולה בכיתות למראה הכותב האיטר שיושב לימינו של שכנו, הימני. שני הכותבים האלה מנהלים מאבקים טריטוריאליים מתסכלים במרפקיהם או מתפשרים על עיוותי מנחים בשעת כתיבה. אילו היו מחליפים ביניהם מקומות ישיבה, כל הבעיות של מרחב הכתיבה שלהם היו נפתרות.

למרות המראה המסודר והאסתטי יותר, המחברת לא צריכה להיות מונחת בקו מאוזן מול הכותב. כל הכותבים מטים בזוויות שונות את המחברת בשעת עבודה. ככל שהזווית הזאת גדולה יותר כן ייטיב הכותב עברית בידו הימנית לעקוב אחר מהלך עיצוב האותיות. יש להרשות ואף לעודד הטיה של המחברת לפי נוחיות הכותב. בעוד המרפק נשען על השולחן, הזרוע וכף היד צריכות לנוע בחופשיות כדי לאפשר ניידות לפעולת הכתיבה.

הילדים הרפויים - בעלי מתח שרירי נמוך - נוטים לאמץ מנחים "מרוחים" וממוטטים על הכיסא ועל השולחן. היות שתנועת כתיבתם כשלעצמה פרובלמתית, חשוב, לפחות בשעת כתיבה, ליישר ולייצב את מנח ישיבתם.

מנחי ראש וגוף מעוותים -בשעת קריאה, כתיבה והכתבה - עלולים להעיד על שיבושים קלים בראייה או בשמיעה של הילד. אם לאחר ניסיונות תיקון שיטתיים חוזר הילד בעקשנות למנח המוזר, מומלץ לערוך לו בדיקות שמיעה, ראייה ומיקוד ראייה.

אנו נוטים לזלזל בחשיבות מנח הכתיבה וצופים במבט משועשע בתלמידינו ובילדינו השרועים באיברים ממוטטים או המכורבלים על השולחן, על הרצפה או על הכיסא בתנוחות "יוגה" מורכבות בשעת ביצוע כתיבה. קשיי הכתיבה של ילדים רבים נפתרו - כמו במטה קסמים - לאחר תיקון מנח הכתיבה שלהם.

פישוט תנועת עיצוב האותיות
כדי להביא לאוטומטיזציה מהירה ויעילה של הכתיבה יש להקנות תנועת רישום פשוטה ועקיבה. פישוט וייעול תנועת עיצוב האותיות מניחים שינויים קלים - שלא צריכים לפגוע בקריאות הכתב - בדרישות התקניות של כללי רישום האותיות. כל הכותבים ה"חכמים" נוטשים, לאחר הרכישה הפורמלית הבסיסית, את התקנון התנועתי של ביצוע האותיות ועוברים לדגמי עיצוב שהולמים את הסגנון ואת השטף התנועתי האישי של כתיבתם. רוב המתקשים בכתיבה בונים - ללא שיטתיות או חוק - כתיבה בעיצוב תנועתי אנרכי, שאין לו כל קשר עם דפוסי הביצוע הרשמיים. הילדים שבטיפולנו לא ידעו להישמע לחוק ואחרים התנערו ממנו בהגיעם לבשלות הכתיבה, משום כך אין לראות בחומרה רבה הפרה קלה, מתוכננת שלהתקנון התנועתי של הכתב העברי.

העיקרון התנועתי של הכתב העברי עומד על סלילים אליפסיים - חלקם ברישום על הנייר, חלקם בגשרי אוויר - הנעים עם כיוון מחוגי השעון בתוך האות, ומימין לשמאל בין האותיות. כל האותיות - פרט לאות ג' -ניתנות לביצוע במסלול תנועתי זה. האות א' ו-ע' התקניות אינן מעוצבות לפי חוקיות זו אך מומלץ מאוד- במטרה להשיג את השטף המרבי - לסגל גם אותן לדגם התנועתי הבסיסי הזה.






ד"ר אילנה מודלינגר
יסודות ההבעה הכתובה - כתיבה וכתיב
בית הספר לחינוך
© הבאביתפרקקודם