יסודות ההבעה הכתובה -כתיבה וכתיב
עמוד הבית
אודות האתר
המחברת
מפת האתר
כתבו לי










מבוא
כישורי הלמידה
הכתיבה
הכתיב
הוראת הכתיבה
אבחון
טיפול
מהלך הטיפול
סיכום
המחקר
מונחון
מילון אנגלי
ביבליוגרפיה עברית
ביבליוגרפיה אנגלית









הספרות המקצועית מציעה מספר דרכים להוראת תנועת רישום האותיות. דרכים אלה נהוגות בשיטות ההקניה הרגילות של הכתיבה.

הדרכה תנועתית- בדרך זו המורה מלווה בהדרכה מילולית -התחל, רד, עלה, סובב, שחרר- את עבודת הילד.

כתיבת עקיבה - הילד לומד את תנועת העיצוב תוך רישום על דגם שמונח לפניו.

כתיבת העתקה - הילד מעתיק - משחזר בצורה מדויקת - דגם שמונח לפניו.

ההעתקה נמצאה יעילה יותר מהעקיבה. שיטה ששילבה הדרכה והעתקה העלתה הישגים טובים יותר מההעתקה ללא תדרוך. שלוש הדרכים האלה אינן מתיישבות עם השיטה הקינסתטית המוצעת בעבודה זו. התדרוך המילולי עלול להסיח את דעתו של הילד הכותב. לילד הסובל מקשיים בארגון גרפי של המרחב, המונחים למעלה, למטה, ימינה, שמאלה לא אומרים דבר ואינם מסוגלים להפיג את ערפל המבוכה הצדית שלהם. כתיבת העקיבה דורשת כישורים חזותיים ושליטה תנועתית טובים. לעבור על קו נתון, קשה לאין- ערוך מיצירת קו חופשי. אם הילד מסוגל לבצע עקיבה גרפומוטורית הוא יכול - בקלות רבה יותר - לרכוש כתיבה בלעדיה. גם שיטת ההעתקה נשענת בכבדות על התפקוד החזותי. ה"קביים" החזותיים מסרבלים את הפעילות התנועתית ואם הילד לא ילמד להתנער מהם הם יפגמו- בהמשך התפקוד - ביעילות כתיבתו.

הוראת עיצוב תנועת האות לפי השיטה הקינסתטית - עקרונות השיטה

מגדול לקטן
הדידקטיקה של ההכשרה התנועתית ממליצה על כיוון עבודה מגדול לקטן, מתנועתיות גסה לעדינה. מימוש העיקרון הזה להוראת תנועת הכתיבה חל על מנח הכתיבה, ציר התנועה, משטחי תנועתיות וכלי הרישום.

מנחים
את ראשית ההכשרה הילד עובר בעמידה, מנח המאפשר את היקף התנועה הרחב ביותר. היות שליציבות הגוף חשיבות מכרעת בשיטה, מעוף התנועה המבוצעת חייב להישמר בגבולות כישורי האיזון של הגוף. לאחר שהשיג שליטה מיומנת בביצוע התנועה בעמידה, הילד לומד להעביר את ההישגים למנח הישיבה. עבור ילדים רגילים "העברה" כזו טבעית, ספונטנית ואינה זקוקה לליווי קפדני. ילדי ההוראה המסייעת של
הכתיבה זקוקים ללמידה הן של התפקוד והן של העברתו לגרסאות ביצוע אחרות.

צירים ומזעור התנועה
הירידה מגדול לקטן -בצירי - התנועה עוברת מהכתף, המרפק, מפרק כף היד עד פרקי האצבעות. התנועה הראשונה - הגדולה - תופק מציר הכתף. המרפק הוא ציר תנועתי מוגבל ומוטב לוותר עליו במעבר הדרגתי זה. לאחר שהילד שולט בתנועה הגדולה, עליו ללמוד להעבירה לציר העדין והמדויק יותר של מפרק כף היד. אם אחיזת העיפרון של הילד תקינה, יש ליצור מזעור נוסף בתנועת הכתיבה, מציר מפרק כף היד אל פרקי האצבעות הכותבות. אחיזה מעוותת של כלי הכתיבה אינה מאפשרת תנועתיות עדינה זאת. במקרים בהם לא ניתן להשיג את האחיזה הדינמית של שלוש האצבעות, יישאר הילד - כרע במיעוטו - עם ציר עיצוב כתיבה במפרק כף היד.

משטחי הכתיבה
המזעור מתממש בתחום זה בעבודה על הלוח, על גיליון נייר גדול ולבסוף במחברת. בשיטות קינסתטיות מסוימות מוסיפים בין הלוח למחברת - כדי ליצור שלב ביניים נוסף - עבודה על שולחן שרטטים משופע.


כלי הכתיבה
מהלך העבודה מתקדם מרישום בספוג רטוב, אחר כך בגיר על הלוח, בעיפרון עבה על הגיליון ועד הכתיבה בעיפרון ובעט במחברת. עקרון הירידה מגדול לקטן אינו מיטיב עם כל הילדים. ילדים היפוטוניים, בעלי מתח שרירי נמוך, נוטים לאבד - במעוף הרחב - את מעט השליטה תנועתית שרכשו. ילדים בעלי תנועתיות תקינה לא זקוקים למעבר דרך כל השלבים האלה. לכותבים שזקוקים להישג מהיר - בכיתות הגבוהות של בית-הספר היסודי - אין תמיד פנאי לטיפול קפדני וממושך כזה. יש לשקול, על סמך קשיי הילד ונתונים נסיבתיים אחרים, האם יש מקום לכבד במהלך הטיפול את העיקרון הזה. מכל מקום, כאשר הילד מתקשה בתנועת הביצוע של רישום האותיות בממדים מסוימים, יש לבצע "צעד לאחור" בהגדלת התנועה, משטח העבודה או כלי העבודה.

תנועת ירידה חזקה,עלייה חלשה
כלל תנועתי חשוב - שאין לוותר עליו - הוא ביצוע התנועה היורדת באימוץ היד, והתנועה העולה בהרפיתה. העיקרון הזה ילווה את ביצוע כל התנועות - האותיות - בכל נושאי הטיפול במיומנות הכתיבה. מומלץ להקנות לילד - באמצעות תנועת המעגל - את העיקרון התנועתי הזה כבר בראשית העבודה ולדאוג שהוא יישמר ברקע בכל השלבים הטיפוליים - עיצוב התנועה, הארגון הגרפומוטורי, מהירות ולחץ. תנועתיות זו מסדירה ומיעלת את השקעת המתח השרירי - אימוץ והרפיה - ונותנת תשתית מקצבית לשטף הכתיבה. רוב הכותבים מגיעים, בכוחות עצמם ומבלי להיות מודעים לכך, לכפילות טונלית זו בשעת כתיבה. היות שהילדים - כמונו - אינם מודעים לשני המצבים התנועתיים של כיווץ והרפיה, מומלץ להדגים ולהמחיש אותם באמצעות תרגילים ומשחקים.

לימוד התנועה מתרחש ב"שדה הפנימי" ללא תפקוד חזותי וללא הסבר מילולי.

התנועה מלווה בהשמעת מקצבה, בקול או בתיפוף, לפי המבנים המוצעים לעיל

היד הכותבת והיד המשנית
לפני ההתערבות הטיפולית לשיקום כתיבת הילד יש לבדוק את רמת המיומנות הגרפומוטורית של שתי ידיו ולבנות את הפעילות על היד המתורגלת, שמגלה עדיפות תפקודית מובהקת. הכתיבה צריכה להתנהל על-ידי היד המיומנת בפעילות גרפומוטורית. כפי שמתברר בפרק שעוסק בשליטה צדית ידנית, זו אינה בהכרח היד השלטת. הילד האיטר שעבר שנים אחדות של היימנה חינוכית בפעולת הכתיבה ובהתנהגויות תנועתיות שגרתיות אחרות משיג, בדרך כלל, עדיפות גרפומוטורית ביד המתורגלת, הימנית. כשם שההיימנה החינוכית שלילית ומזיקה, כך גם החזרת הילד בגיל מאוחר לתפקוד בשליטה המקורית - השמאלית - מסוכנת היות שהיא עלולה לערער מחדש את המאזן התנועתי הרופף. כאשר הושגה עדיפות גרפומוטורית ביד ימין, למרות שזו אינה שלטת, מוטב שהילד ימשיך בה את פעילות הכתיבה. כתיבתו אמנם מנוהלת בשליטה צדית מוצלבת (עין שמאל-יד ימין), לקויה, אך שינוי ההרגלים התנועתיים בגיל מאוחר קשה ומזיק יותר מההפרעות שנובעות משיבושים אלה בשליטה הצדית.

ישנם ילדים - בעלי שליטה צדית שמאלית חזקה - שלמרות שהם נכנעים, לכאורה, ללחצי ההיימנה ולמרות שנים של כתיבה ביד ימין, ידם השמאלית שומרת על עדיפות תפקודים גם בתחום הפעילות הגרפומוטורית. החזרת ילדים אלה לכתיבה ביד שמאל ראויה לשיקול. אם החזרת הכתיבה ליד שמאל השלטת כדאית, יש ללוות אותה בהשגחה קפדנית של המומחה. ליד המשנית - שאינה כותבת - יש לייעד מטלות של סיוע, כמו החזקת וייצוב הדף, המחברת.


טכניקת התרגול

עיצוב האותיות
הלמידה מתרחשת בשדה הפנימי, בעיניים עצומות. בדיקת הישגי הלמידה עוברת לשדה החיצוני, בעיניים פקוחות.

המטפל עומד מאחורי הילד, אוחז בידו ומעביר אליה את התנועה הנלמדת. כדי לחוש ביתר דיוק את תנועת הילד, מומלץ שגם המטפל יעבוד בעיניים עצומות. המטפל חוזר על העברת התנועה עד אשר הילד מסוגל להתלוות אליה ולחקות אותה. בשלב זה הילד עובר לביצוע התנועה באופן עצמאי.

הילד מתרגל את התנועה בשדה הפנימי - בליווי מקצב - עד אשר הוא מבצעה במיומנות ובקלות. כעת הוא יכול לעזוב את השדה הפנימי, לפתוח את העיניים ולתת לתנועה ייצוג מרחבי-גרפי, כלומר להפכה לאות, על הלוח, על דף נייר או במחברת.

אם הילד לא מסוגל לבצע את התנועה הנלמדת, המטפל צריך לאתר את מוקד הקושי ולטפל בו עד שחרור התנועה. ההפרעה הבולטת ביותר היא בהתכווצות, במתח שרירי גבוה באחד מצירי התנועה. תרגילי הרפיה מועילים מאוד לשחרור הספסטיות הטונלית. הילד הרפוי מתקשה לבלום ולשנות את כיוון תנועתו. הוא זקוק לתרגילי כיווץ ולוויסות המתח השרירי. קושי נוסף נובע ממבוכה מרחבית שהילד נתון בה. במקרים אלה כיווני התנועה משובשים, הילד מתקשה לסגור מעגל, לעצב קווים ישרים ואלכסוניים וכד'. חשוב להדגיש, בשעת טיפול בילדים אלה, את הגוף כרקע קבוע לארגון המרחב ולבנות את התנועות תוך התייחסות אליו. יש ילדים הנרתעים ממגע יד. נגיעה קלה מפריעה לפעמים יותר מאחיזה בוטחת וחזקה של המטפל. אם הנגיעה מפריעה לילד ומסיחה את דעתו, מוטב לוותר על ה"השאלה" הפיזית של התנועה ולהדריך את עבודת הילד ללא מגע.

המעגל והאותיות העגולות
לוח השעון יוצר מפה ארגונית טובה של המרחב. תנועת המחוג תואמת את כיוון עיצוב האותיות העבריות והיא גורם מתווך מעולה בין ממדי המרחב והתנועה. חשוב לכן להכשיר כל ילד בהכרת השעון ותנועת המחוג, בעיניים עצומות, ולהיעזר בהם בשעת הוראת תנועת הכתיבה.

התנועה הראשונה שיש להקנות לילד היא המעגל, שמתחיל ומסתיים "בשעה 11". היד נעה עם כיוון מחוג השעון, בתנועה קצובה, עם ירידה חזקה ועלייה חלשה. הילד ששולט במערך תנועתי זה רכש את הבסיס לשטף הרישומי של הכתב העברי. מהמבנה הזה מתפתחות הגרסאות התנועתיות של רוב האותיות המעוגלות. התשתית התנועתית הזו חשובה כל כך שיש להקדיש לה את כל הזמן הדרוש - תוך גיוון האמצעים -לפעמים עד סדרה טיפולית מלאה -12 פגישות-.


כל המידע התנועתי - מיקום התנועות, תחילתן וסיומן, גודלן, מקצבן ומהירות הביצוע שלהן - יועבר לילד, בשדה הפנימי, בידי המטפל. אם הילד זקוק להמחשה נוספת, כאשר הוא עובר לתנועה עצמאית, מומלץ להשתמש רק באמצעים הקיימים בשדה הפנימי.

ילד שמכיר את לוח השעון יכול להיעזר במיקום התנועות לפי השעות ובכיוון תנועת המחוגים. ילדים צעירים - או אלה שמכירים רק את השעון הדיגיטלי - יצטרכו המחשות אחרות למיקום התנועות. תדרוך מרחבי מילולי,(למעלה, ימינה, למטה, שמאלה וכד') הנהוג בשיטות קינסתטיות אחדות, לא יועיל לילדים הנתונים במבוכה מרחבית. הוא אינו מומלץ גם עבור שאר הילדים היות שהוא מסיט את מוקד הקשב מתחושת התנועה הטהורה אל הממדים המרחביים. אם הילד לא מכיר את לוח השעון וזקוק להמחשה בקביעת עוגן לפעילות התנועתית מוטב להציע לו מאחזים כאלה על גופו. אחת הדרכים שנמצאה יעילה - ומשעשעת - לתדרוך זה היא הדבקת מדבקה קטנה על פניו של הילד (מעל לגבה השמאלית לכותבים ביד ימין להמחשת תנועת אותיות השעה ה- 11, לימין הסנטר עבור אותיות השעה 5 וכד'). הילד נע, בעיניים עצומות, את תנועת האותיות כאילו הוא עומד מול דמותו במראה, כאשר את קו הזינוק והגמר התנועתיים הוא חש על גופו.

לאחר שהלומד השיג שליטה טובה בתנועה בסיסית זו, פונה התרגול למשפחת האותיות (התנועות, בשדה הפנימי) שלה, ס, ר, ה, ת, ח, ב, כ, ע, ד, צ, ם, פ, ק, ך ול"קרובי משפחה" רחוקים יותר ש, ט.

התנועה הישרה
לאחר העבודה על האותיות המעוגלות התרגול עובר לביצוע התנועות הישרות. תחילה הוא עוסק באותיות הבנויות על טהרת הקו הישר, מלמעלה למטה - י, ו, ן - לאחר מכן בעבודה על התנועות המשלבות את הישר עם האלכסון והמעוגל.

תנועות משולבות
מלמעלה למטה - מ, ז, א, - ומלמטה למעלה - ל, ף, ץ. רק לבסוף מצרף הילד אל מאגר התנועות את האות "ג" החריגה מבחינת הכיוון התנועתי (ו-"א", עבור אלה שסירבו לעבור לרישום לולאתי של האות).

מהאות למילה
לאחר שהילד רכש את מיומנות התנועה הבודדת - האות - הוא לומד את השילובים התנועתיים - המילה. כדי לגוון את העבודה ולהעניק תחושת הישג מהירה, שילוב הדגמים הבודדים למערכי תנועות יכול להיעשות על בסיס שליטה בשתיים, שלוש אותיות. מ"משפחת האותיות העגולות" ניתן ליצור מערכי תנועה - מילים - רבים ותרגולם מחזק את השליטה התנועתית באות הבודדת ואת האינטגרציה שלה במכלול התנועתי של המילה.

העבודה על עיצוב מילים - מערכי תנועה - נעשית, כמובן, בשדה הפנימי, בעיניים עצומות ובליווי מקצבי של התנועות. יש להקפיד על מקום התחלת וסיום תנועת האות ועל ירידה חזקה ועלייה חלשה.




ד"ר אילנה מודלינגר
יסודות ההבעה הכתובה - כתיבה וכתיב
בית הספר לחינוך
© הבאביתפרקקודם