יסודות ההבעה הכתובה -כתיבה וכתיב
עמוד הבית
אודות האתר
המחברת
מפת האתר
כתבו לי




המרחב הגראפי





מבוא
כישורי הלמידה
הכתיבה
הכתיב
הוראת הכתיבה
אבחון
טיפול
מהלך הטיפול
סיכום
המחקר
מונחון
מילון אנגלי
ביבליוגרפיה עברית
ביבליוגרפיה אנגלית







הלומד רכש את תנועת האותיות, כעת עליו להציבן, זו ביחס לזו וביחס למשטח הכתיבה לפי מדדים מרחביים קבועים. המקור להבניה מרחבית של התנועות יהיה -כאמור- הגוף היציב של הכותב. החזרת הארגון המרחבי של התנועות אל גוף הכותב היא - מבחינת ההתפתחות של הכישורים המרחביים - צעד לאחור, אל האזור הראשוני והפשוט יותר של התפקודים המרחביים. שלבי הלמידה וההבשלה של הכישורים המרחביים עוברים דרך מספר תחנות. תחילה מתנסה הילד בחוקי המרחב על גופו-הוא לאחר מכן על גוף הזולת ולבסוף מיושמת התפיסה מרחבית על ייצוג דו-ממדי, ציור או תמונה. אם ילד טרם העפיל לרמה עליונה זו של התפקודים המרחביים, ההתייחסות - הערות, תיקונים,- אל הארגון המרחבי של כתיבתו בשדה החיצוני, כלומר בתחום המוגמר של הכתב, אינה משמעותית עבורו ולא מועילה לו.

ציוני הדרך המרחביים שיש להקנות לילד הם המרכז, וממנו: למעלה, למטה, ימינה, שמאלה. הביטויים הגרפיים (התנועתיים, בשדה הפנימי) ש"יולבשו" על המדדים המרחביים הם קווים מעוגלים, קו ישר מאונך,מאוזן,אלכסון בעלי התחלה, כיוון וסיום. שני נתונים חשובים שיש להעביר לתודעה (התנועתית) של הילד הם : תבנית ומרווח.

כדי שהלומד יוכל לבנות ולארגן את תנועותיו הוא זקוק למרכז, לנקודת התייחסות קבועה שתשמש ציר נייח לפעילות. תחילה יש לדאוג לכך שהילד יבין וימשיג את רעיון המרכז. בשיטת העבודה הקינסתטית המרכז מעוגן בגוף הכותב וסביבו נרקמת תנועת האות, המילה. ילדים בוגרים יותר לא יתקשו להציב נקודה כזו בגופם, לצעירים אפשר להציע שיקבעו את ראשם, את אפם, כמרכז לעיצוב תנועות הכתיבה, האותיות והמילים.

העבודה על הארגון המרחבי של תנועת הכתיבה נעשית - כמובן - בשדה הפנימי.

ההבחנה הראשונית בין המבנה המרחבי של האותיות היא:אותיות השורה,אותיות עולות אותיות יורדות.

התרגול
תחילה הילד מתמקד בעיצוב אותיות ה"שורה". בשלב השני הוא עובר לאותיות "יורדות" ולשילובן - באמצעות כתיבת מילים - באותיות ה"שורה". כאשר הוא שולט היטב בחלוקה זו הוא לומד את האותיות ה"עולות" ומשלב אותן באותיות ה"שורה". בתרגילי הסיום הוא מעצב מילים הכוללות מגוון צירופים של אותיות "שורה", "יורדות" ו"עולות".

מורים ותלמידים שנהנים ממשחק ומאתגרים לשוניים יכולים להמציא על בסיס העיקרון הזה מילים בהן אותיות "יורדות" בלבד (קן, וכד') "עולות" בלבד (לץ, וכד') "עולות" ו"יורדות" לסירוגין (לקלקל, וכד').

הנתון המרחבי השני הוא עיצוב לפי תבניות ומרווחים. ילדים רבים לא מודעים להפרדה בין היחידות המילוליות ו"זורמים" שפה, בעל-פה ובמחברת, בלי להציב גבולות ביניהן. השטף -ללא הפסקה, עד כלות הנשימה - מאפיין את דיבורם ויוצר, כאשר הוא מועתק לתנועת הכתיבה, חיבורים הנכתבים כמילה אחת שמשתרעת על שורות רבות. ילדים אלה זקוקים ללמידה של "המובן מאליו", לתרגול שיטתי של יחידות השפה. המחשה ברורה ביותר לחלוקה לשונית זו ניתן להעניק באמצעות השפה המדוברת ולהעבירה, בשלב שני לכתיבה במחברת.

לחץ הכתיבה
אם ילד סובל מקשיים בולטים בטונוס השרירי - מתח רב או היעדר מתח - יש להעמיד את הטיפול בנושא בראש סולם העדיפויות, לפני כל שאר מיומנויות הכתיבה. הטיפול מתמקד בתרגילי הרפיה - עבור ההיפרטונים - ובתרגילי כיווץ המתח השרירי - עבור ההיפוטונים.

העבודה על וויסות המתח השרירי באמצעות ביו-פידבק הוכחה כיעילה מאוד לשיקום כתיבתם של המתקשים. אולם היות שאין מסגרות הכשרה ומומחים רבים לטיפול זה, שיטה מבטיחה זו עדיין אינה בהישג ידם של עובדי ההוראה המסייעת. ההתערבות הטיפולית בהפרעות המתח השרירי נמצאת בטריטוריה המקצועית של המרפאים בעיסוק. ילד שסובל מקשיים טונליים חמורים זקוק לטיפולו של המומחה לריפוי בעיסוק. ילד שקשייו מתונים יותר יכול לעבור טיפול של המורה להוראה מסייעת תחת הדרכה וייעוץ של המרפא בעיסוק.

המתח השרירי לא מזוהה בעין בלתי מיומנת ולמרות שהוא מלווה את כל ההתנהגות התנועתית שלנו אין אנו מודעים לו. כדי שהמטופלים הצעירים יבינו היטיב את נושא עבודתם - הגברה, מיתון או וויסות המתח - חשוב להמחיש להם באמצעות תרגול או משחק את קיומו ותפקידו של המתח השרירי. פרט לקבוצה קטנה של ילדים שסובלים מקשיים טונלים חריפים, רוב המתקשים בכתיבה יכולים להפיק; תועלת מההתערבות הטיפולית של ההוראה המסייעת.

הטיפול צריך להיבנות, בכל מסגרות הסיוע - ביו-פידבק, ריפוי בעיסוק או הוראה מסייעת - על שחרור וייצוב תנועת הכתיבה. רק ילדים צעירים מאוד שחובת הכתיבה עדיין לא רובצת עליהם יכולים להרשות לעצמם את המותרות של הטיפול במכלול התנועתי.

הילדים שכתיבתם ספסטית זקוקים לשחרור התנופה - הקינזה - התנועתית. יש ללמדם תרגילי הרפיה ולעודד אותם להשתמש בהם כל אימת ששרירי ידם מתכווצים ובולמים את שטף הכתיבה. הילדים הרפויים - ההיפוטוניים - זקוקים למשטור תנועתם תוך הגברת המתח השרירי בתזמון מדויק במהלך פעילות הכתיבה.


מהירות הכתיבה
הגברת מהירות הכתיבה בשיטה הקינסתטית היא מלאכה פשוטה ונושאת פרות מהירים ומרשימים. תנאים בסיסיים לעבודה על האצת תנועת עיצוב האותיות הם תנועת רישום עקיבה ושליטה טובה בה. הפעילות מתרחשת - כמובן - בשדה הפנימי ומלווה בהשמעת מקצב התנועה. התרגול מתחיל בזירוז תנועת רישום האותיות. הילד מבצע, בקצב המקורי שלו את תנועת האות. כאשר הילד שולט היטיב בתנועה, מגביר המטפל את מהירות הביצוע באמצעות המקצב שהוא משמיע לו. הגבול העליון של המהירות מגיע עד הנקודה שבה הילד מסוגל לשמור על דיוק העיצוב. רצוי ללוות את העבודה בחוזים תוך מדידה מדויקת של ההישג.

הגברת מהירות הכתיבה מתגמלת במהירות רבה את הכותב. תלמידתי, שעבדה עם קבוצת מתבגרים לקויי כתיבה - הנחשבים בעלי סיכויי נמוך לשינויים בהתנהגות התנועתית - דיווחה לי בימים אלה שלאחר סידרת התערבות אחת -12 פגישות קצרות- הנערים - כותבים אטיים מאוד - הגבירו פי שניים ופי שלושה את מהירות כתיבתם וסגרו על הפער שהיה קיים בינם לבין שאר התלמידים בכיתה.

לעומת רוב המתקשים בכתיבה שזקוקים להגברת מהירות הביצוע, הילדים "המטרימים" זקוקים למיתון,להורדת קצב הכתיבה. ניסיונות הילדים ה"מטרימים" להדביק את הדהירה הרוחנית שלהם, לתת ייצוג גרפי לשטף הרעיוני המהיר מביא אותם לתנועת כתיבה מסוחררת ולחסכונות תנועתיים שפוגמים בקריאות כתב-ידם. ה"מטרימים" זקוקים להאטת קצב הכתיבה ולהחזרת כל הרכיבים התנועתיים - שיוצרים כתב קריא - ש"נשרו" מכתיבתם.

במהלך העבודה על הגברת המהירות יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לשמירה על התקינות הצורנית של האותיות המבוצעות. אם המהירות תושג באמצעות חסכון בתנועות או קיצורי דרך גרפיים, קריאות הכתב עלולה להיפגם.

כתיב תנועתי
כותבים רבים, בלי לדעת זאת, מבצעים כתיב ידני ולא כתיב עיני. היד זוכרת את תנועת האות הנכונה וכאשר היא שוגה - בהיסח דעת, מתוך עייפות - באה תחושת אזעקה מהירה, משוב קינסתטי, המזהירה ומעמידה את הכותב על טעותו. מדפיסים מיומנים בשיטה עיוורת מסוגלים לתקן שגיאת הקשה לעתים אף מבלי לתת את הדעת לתנועה השגויה ולתיקונה. הסתכלות-יתר מתרחשת רק כאשר הזיכרון הקינסתטי לא ממלא את תפקידו כראוי.

בשיטה הקינסתטית להקניית הכתיבה והכתיב אין "העברה" של הכתיב לאחריות היד. מקומה הטבעי של מיומנות הכתיב היא באחריות היד ושיטת טיפול זו רק דואגת למימושה.

בשיטות הוראה רב-חושיות, כתיב המילה מועבר ללומד בכל המסלולים - חזותי, שמיעתי, מישושי ותנועתי - בתקווה, לפי טיעונם האירוני של שוללי השיטה, שהמטרה כזו תבטיח שלפחות אחד הערוצים "יקלע" למטרה ויגיע אל הילד. ייחודה של השיטה הקינסתטית היא בכך שהיא מבודדת את הערוץ התנועתי ובונה עליו - ללא תמיכה של מסלולי חישה אחרים - את הכתיב. בעוד הערוץ החזותי "מסולק" במכוון ובקפדנות ממעשה הכתיבה והכתיב, הערוץ השמיעתי "מורשה" להשתתף בהזרמת המקצב שמבסס את התנועה.







ד"ר אילנה מודלינגר
יסודות ההבעה הכתובה - כתיבה וכתיב
בית הספר לחינוך
© הבאביתפרקקודם