יסודות ההבעה הכתובה -כתיבה וכתיב
עמוד הבית
אודות האתר
המחברת
מפת האתר
כתבו לי




מגבלות הכתב העברי





מבוא
כישורי הלמידה
הכתיבה
הכתיב
הוראת הכתיבה
אבחון
טיפול
מהלך הטיפול
סיכום
המחקר
מונחון
מילון אנגלי
ביבליוגרפיה עברית
ביבליוגרפיה אנגלית









כדי שילדים יעפילו להבעת תכנים באמצעות הכתיבה עליהם לעבור שלב ראשון ובסיסי של רכישת המיומנות הגרפומוטורית - העיצוב התנועתי של האותיות. שליטה מיומנת ברמה המכנית של הכתיבה לא מבטיחה הצלחה ברמות הנאורות - תכנים, הבעה, יצירה, תקשורת - של השפה, אולם חסכים או שיבושים בשלבים הראשונים האלה מונעים גישה אל פסגות ההבעה הכתובה.

פעולת הכתיבה מחולקת לשלושה ממדים: התנועתי, הגרפי והייצוגי1. רכיבי הממד התנועתי הם: השליטה הידנית, מנח הכתיבה, אחיזת העיפרון, הלחץ של העיפרון על הנייר, מידת דיוק ברישום האותיות, איכות הקו, מהירות הכתיבה וכד'. הרכיבים הגרפיים הם: כיוון עיצוב האותיות, המרווחים בין האותיות והמילים, עימוד האותיות, הגודל ויחסי הגודל בין האותיות, הטיית הכתב, כיווניות הכתיבה ועימוד הכתב.


המרכיבים הייצוגיים של הכתב הם: סגמנטציה של הסימן הכתוב והמיפוי הפונולוגי. הממד הראשון בנוי על טהרת הכשרים התנועתיים והפרקסיים. הממד השני מבוסס על הכשרים המרחביים, על מודעות צדית ועל גורמים נוספים מהיכולת הפרקסית. הממד השלישי שונה מאוד מקודמיו ובנוי בעיקרו על כישורים השייכים ישירות לתחום הלשוני.

הכתב העברי טומן בחובו מכשלות רבות כל כך לכותב -ביד ימין - עד כי רכישתו במהירות, ביעילות ובהנאה מפתיעה יותר מהכישלון בה.

הרעיונות לרפורמה בכתב העברי שעלו במהלך השנים לא זכו לאהדת קובעי המדיניות הפדגוגית. הכתב נתפס כנכס לאומי שיש לשומרו ביראת כבוד. אם אין בכוחנו לשנות את הדרישות התנועתיות של הכתב העברי העכשווי, הרי נוכל לפחות לגלות ערנות לנקודות התורפה הבולטות בביצועו, במגמה לסייע למתקשים להתמודד אתן ולגבור עליהן.

בהגיעו לכיתה א', הילד נדרש לאמץ התנהגות תנועתית מורכבת ומסורבלת - על-פי-רוב כמטרה בפני עצמה - המכונה כתיבה. מכיוון שהמכלול התנועתי הזה הוא עובדה שאין מנוס ממנה, הילד חייב להתמודד - לרוב בכוחות עצמו - עם מעבר המכשולים של רכישתו. רוב הילדים יגיעו לקו הגמר תשושים ועוינים את הפעילות המייגעת של עיצוב אותיות. "הילדים שלנו" יאבדו את דרכם או יגיעו באיחור רב להשלמה כושלת ולקויה של המשימה.

כיוון התנועה האופקית של הכתיבה
הכתב העברי המתבצע מימין לשמאל מכונה כתב "טבעי". הוא זכה לכינוי זה -כך משערים- משום שטבעי יותר ליד ימין - על בסיס חוק המאמץ הפחות - לרשום תחילה בצד ימין ולנוע לכיוון שמאל. חוקי הארגונומיה וניסויים בפועל של יעילות התנועה הגרפית סותרים את הנחת הכדאיות והמאמץ הפחות של כיוון התנועה "הטבעי". מחקרים שעסקו ביעילות התנועה הגרפית מצאו, שהפעילות מימין לשמאל אטית ומסורבלת ואילו התנועות מלמעלה למטה ומשמאל לימין מהירות ונוחות יותר.

הסבר מניח יותר את הדעת אומר שמקור הכיוון נובע מסוגי הכתיבה הקדומים בהם מעשה הכתיבה בוצע בשיתוף פעולה בין שתי הידיים. הסיתות האופקי באבן והכתיבה על הפפירוס התאפשרו רק בכיוון מימין לשמאל. היוונים הפכו את כיוון הכתיבה וכינו את הכתב החדש "רציונלי" היות ש"הוא משאיר באור את המילים והמשפטים במהלך רישומם ואינו מכריח את היד לעבור על האות שזה עתה נכתבה" 2

חקר יעילו התנועה מצביע על תנועת ההצדדה כטבעית וחסכונית ועל תנועת המשיכה למרכז כמסורבלת ומאמצת יותר. תנועת ההצדדה הנוחה משמשת בסיס לכתב הרציונלי - משמאל לימין. התנועה אל המרכז, הקשה ומסורבלת יותר, מעצבת את הכתב העברי של הכותב ביד ימין. אחד ההסברים; המקובלים ביותר לקשיי הכותב האיטר - בכתב הרציונלי - מתבסס על ההבדל ביעילות בין שני סוגי התנועה. העובדה שהאיטר צריך לבצע כתיבה בנחיתות תנועתית מעמידה אותו בסיכון פוטנציאלי גבוה. מכיוון שהוא מועד לקשיי כתיבה מעצם טבע הפעילות התנועתית, נבנות לכותב האיטר תוכניות טיפול פרופילקטיות למניעת קשייו. כתב הראי - שמופיע בכתיבה הרציונלית בעיקר בקרב האיטרים - מוסבר אף הוא על יסוד טבעיות ויעילות תנועת הרישום בהצדדה. האיטר כותב את האותיות בכיוון נוח לידו השמאלית ולכן הוא מפיק כתב ראי.

ילד שכותב עברית ביד ימין "מטאטא" את הכתוב ואינו רואה את הנכתב. הסתרת הכתיבה מונעת את השתתפות התפקודים החזותיים -פיקוח וזכירה- בפעילות. בהיעדר המידע החזותי, הכותב זקוק לדיווח קינסתטי מדויק כדי לדעת באיזה שלב של הפעילות התנועתית נמצאת ידו בתוך המילה והאם כל התנועות בוצעו כהלכה.


כיוון עיצוב האותיות
המגבלה השנייה של הכתב הטבעי טמונה בכיוון עיצוב האותיות. כל האותיות העבריות, פרט לא', ע' ו-ג' נרשמות בכיוון תנועת מחוגי השעון. כדי להבין את קשיי הילד הכותב עברית ביד ימין, נשאיל את תיאור חוקרי הכתיבה הרציונלית לקשיי התנועה של הכותב האיטר. "כדי שיד שמאל תנסה לבצע תנועת כתיבה, עליה לפעול בניגוד למבנה תנועת הכיפוף שלה, ואז הזרוע נעה כמקשה אחת, עם ציר תנועה במפרק העליון של הכתף. הרישום אינו אוטונומי והוא מתבצע בתנועת העתקה מסיבית של הזרוע כולה. רק כאשר יד שמאל פונה ימינה, חוזרות האצבעות לתנועה גמישה וחופשית". כיוון עיצוב האותיות העבריות נוגד את מבנה יד ימין. כדי לרשום את האותיות בכיוון מחוגי השעון, יד ימין נאלצת לנוע נגד מבנה תנועת הכיפוף שלה.

הממד השלישי
הכתב העברי - בניגוד ללועזי - אינו מאפשר חיבור בין האותיות. בנוסף ל"קילומטראז'" התנועתי הגבוה שנובע מכתיבה בשלושה ממדים, רישום מקוטע זה דורש גם גשרי אוויר - המראות ונחיתות - מרובים. כדי לעצב את האותיות בצורה תקינה צריך הילד להשיג שליטה תנועתית טובה לא רק על משטח הדף אלא גם מעליו. גשרי האוויר התכופים דורשים תזמון מדויק, ולא - קריאות הכתב נפגמת.איחור בהמראות ובנחיתות תנועתיות גורם לפירוק מבנה האותיות והמילים ומונע את זיהוין. תנועה מוטרמת - הקדמת העזיבה של הדף או החזרה אליו - יוצרת רישום כפול ופוגעת אף היא ברמת קריאות הכתב.

חקר תכנון התנועות מאשר את ההנחה שבתנועות מבודדות קשה להגיע לרמת הדיוק של תנועות מתמשכות*
כדי להשיג חיסכון בתנועות, ילדים רבים לא מכבדים כלל זה של עיצוב האותיות. במקום ליצור גשרי אוויר בתוך האות או בין האותיות, הם מחברים ביניהן על פני הדף ומפיקים כתב בלתי קריא. תחבולה אחרת להימנע ממאמץ היא עיצוב אות בת שתי תנועות בתנועת רישום אחת (ח,ת,ם,למשל). גם לתופעה זו אפקט "בומרנג" כי היא פוגעת בשטף ובכיוון תנועת הרישום ומחבלת ביעילות הכתיבה.

הממד השלישי מהווה מכשלה קשה בעבור ילדים הסובלים מדיספרקסיה, מקשיים תנועתיים, מתאום עין-יד לקוי ועוד. המחשה גרוטסקית לקושי זה ניכרת במאמציו של הילד הרפוי לבצע את גשרי האוויר התכופים של הכתב העברי. היות שהוא מתקשה בבלימת התנופה של ידו, גשריו לא חוזרים אל הדף במקום המיועד להם לפי כללי רישום האותיות. מעוף בלתי נשלט זה מפרק את האות או יוצר מרווח בין האותיות, היינו מפרק את המילה. המתח השרירי הרעוע פוגם גם בעזיבת הדף והדבר יוצר אותיות שהילד לא התכוון לכתוב או צורות גרפיות מקוריות שלא קיימות בכתב העברי. בשל התנופה שלא נבלמת בזמן וכראוי, היד משוטטת ללא ריסון ויוצרת על הנייר ומעליו תנועות אקרובטיות חסרות שליטה וחוק.


כתיבה באותיות דפוס
הילד בעל ההתפתחות החושית-נועית התקינה ילמד כתיבה של אותיות דפוס ויעבור ללא קושי ניכר לעיצוב אותיות הכתב. ילד הסובל מליקויי כתיבה יתקשה בשלוש המטלות: הכתיבה של הדפוס, המעבר והכתיבה של אותיות הכתב. הטעון המחייב "כתיבת הנקרא" אומר, שכפילות זו מדרבנת את הילד להגיע להכללה באשר למשותף בין שתי מערכות הסמלים ומונעת כבילות נוקשה למערכת אחת. המלצה זו, כמו רבות מסוגה, מתאימה רק לילדים שאינם זקוקים לה. הילד הרגיל, שאינו זקוק לכך, יכול להרשות לעצמו "הגמשה" זו. לילדים בעלי כישורי למידה לקויים, הכתיבה של אותיות הדפוס היא מעמסה ומטרד חושי, תנועתי ותפיסתי.

מחקרים משנות הארבעים מצביעים על כך כי כתיבת הדפוס בכתב הרציונלי משפרת את רכישת הקריאה. מקצת החוקרים מציינים כי ניתן לכתוב באותיות דפוס במהירות שלא נופלת ממהירות הכתיבה של אותיות הכתב ומשום כך הם לא רואים צורך בהקניית הכתיבה הקורסיבית.

לעומתם טוענים אחרים כי השטף והמקצב של אותיות הכתב עדיפים יותר הן בהימנעות מהיפוך אותיות והן מבחינת יעילות הביצוע וממליצים על ביטול הכתיבה באותיות דפוס. המחקרים של לסלו ועמיתיה העלו, שכתיבת הדפוס קשה יותר ומדויקת פחות מהכתיבה הקורסיבית, והחוקרות רואות בהוראת כתיבת אותיות הדפוס צעד פדגוגי מיותר3.

הפולמוס בעד או נגד, או בדבר מועד הקניית כתיבת אותיות הדפוס בכתב הרציונלי אינו ישים לכתב העברי. בעוד בכתב הרציונלי רוב אותיות הדפוס דומות בצורתן לאותיות הכתב, בכתב העברי רובן שונות. בכתיבת אותיות הדפוס ואותיות הכתב ה"רציונליות" היד מבצעת פעילות דומה והעין מקבלת דפוסי גרייה אחידים למדי. כתיבת אותיות דפוס ואותיות כתב בעברית היא כמו כתיבה בשתי שפות שונות. כתיבת שתי שפות, אם כי מיותרת, אינה מזיקה יתר על המידה לילד הרגיל. על ילדים לקויי הכתיבה, המתקשים גם בשפה אחת, הכפלה זו מערימה כישלונות ותסכולים רבים.

תהליךלימוד כתיבת אותיות הדפוס אינו הקשה ביותר. הכחדת מיומנות זו, בשעת המעבר לכתב החדש, הרבה יותר בעייתית. שרידי אותיות הדפוס המבצבצים פה ושם במחברת בכיתה ד' וגם מאוחר יותר מעידים על קשייו של הילד לנטוש את הדפוסים התנועתיים שנרכשו ואוחסנו בעמל כה רב במהלך כיתה א'.

ילד שאינו מסוגל להינתק מהדגם הצורני, החזותי, של כתיבת אות הדפוס חושף את קשייו במחברת ומאפשר בכך את תיקונם. ילד המשנה את צורת האות אך נשאר בדגם התנועתי של עיצוב אות הדפוס
לא מסגיר את קשייו ואלה ממשיכים לשבש - במחתרת - את כתיבתו. כיוון תנועת עיצוב אותיות דפוס ואותיות כתב רבות שונה לחלוטין (ההבדל בולט מאוד באותיות מ, ש, ט, ל, צ,והסופיות). ילד שלא מצליח לשנות, עם המעבר לאותיות הכתב, את כיוון תנועת הרישום מועד לקשיים ולסרבול תנועתי במיומנות החדשה.

הניקוד
ניקוד האותיות מציב בפני הילד אתגר תנועתי ומקצבי קשה. בעוד האותיות נרשמות בקצב רציף, "בלגטו", הניקוד מתבצע במקטעי תנועות - "בסטקטו". כמו בכל השלבים של מעבר המכשולים של הכתב העברי, יפזזו הילדים הרגילים ללא קושי בין שני הדגמים המקצביים ואילו ילדים בעלי המשאבים הדלים יתקשו מאוד במשימת החלפת המקצב התנועתי. בנוסף להמראות ולנחיתות הארוכות והתכופות, דורש ביצוע הניקוד גם התקדמות של הזרוע בקו דו-ליניארי, כלומר מערים אילוצים תנועתיים נוספים על כתפי הילדים עם כישורים תנועתיים דלים. טיעון מחייבי הניקוד אומר שהילד שלמד שפה מנוקדת יתקשה לקרוא ללא ניקוד את המילים שוות הכתיב ושונות המשמעות. תשובת שוללי הניקוד קצרה ופשוטה - אם כך, יש ללמד שפה לא מנוקדת.

החלטת המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך מציעה פשרה בסוגיית הניקוד. החלטה זו אומרת שיש להנהיג בהוראה ובספרי הלימוד את "הכתיב המלא" - לפי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון - ולהוסיף ניקוד מסייע שילך ויפחת בהדרגה עם העלייה ברמת מיומנות הקריאה והכתיבה של התלמידים. הניקוד המסייע; לפתור את בעיית קריאת המילים הדו-משמעיות ולפטור את התלמיד מחובת הניקוד הכפייתי של כל מילה.


1Ferreiro, E.,Teberosky, A. (1983). Literacy before schooling. London: Heinemann Educational Books
2Sottas & Driotos : Introduction a letude des Hyeroglypes
3Laszlo, J.,Bairstow, P. J. (1984). Handwriting: Difficulties and Possible Solutions.School Psychology International,5, 207-21




ד"ר אילנה מודלינגר
יסודות ההבעה הכתובה - כתיבה וכתיב
בית הספר לחינוך
© הבאביתפרקקודם